ונתנה תוקף

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

פיוט ונתנה תוקף, מופיע במחזור נוסח חב"ד, ומקורו במחזורים קדומים.

הפיוט הינו אחד הפיוטים החושבים ביותר בתפילות ימים נוראים, שנאמר במנהג חב"ד בארון קודש פתוח, קודם קודשת כתר בתפלה מסוף.

על הפיוט

ה"אור זרוע" כותב שהעתיק אותו מכתביו של רבי אפרים בן יעקב מבון כותב סיפור:

ההגמון של מגנצא דרש מרבי אמנון, שהיה גדול הדור, להמיר את דתו. כדי להתחמק מהדרישה ביקש רבי אמנון שלושה ימים כדי לשקול בדבר. אחר כך התחרט על שלא דחה את ההגמון לאלתר ובכך רמז לו, כביכול, שהמרת הדת באה בחשבון מבחינתו. ביום השלישי, משלא הגיע לארמון, הביאוהו אל ההגמון בכוח. רבי אמנון הציע להגמון לכרות את לשונו, שכשלה כאשר לא דחתה את ההצעה מיד, אך ההגמון חפץ להעניש דווקא את רגליו, שלא הביאו אותו לארמון. הוא עונה בייסורים איומים, ואנשי ההגמון כרתו את פרקי אצבעות ידיו ורגליו אחת אחת והמליחו את הפצעים במלח. היה זה בסמוך לראש השנה, ומשהחזירוהו לביתו והגיע החג, ביקש שיביאוהו לבית הכנסת. שם, לפני אמירת קדושה, פתח את פיו ואמר את פיוט "ונתנה תוקף"; משסיים אותו נפטר.

ביום השלישי לפטירתו נגלה רבי אמנון לרבנו קלונימוס בן משולם בחלום והשלים את הפיוט, וציווה אותו להפיץ בכל הקהילות פיוט זה, וכך נעשה.

סיפור זה מופע בעוד מקורות.

אצל הרבי

אמיתות הסיפור

באגרת קודש ב"ה, כ"א אייר, תשי"ד, כותב הרבי על אמיתות פרטים בסיפור על "ונתנה תוקף": "ממה שהעתיק מהסופרים שקדמוהו, שר' אמנון פסק דינו במה שיענישוהו, הנה צריך עיון אם אמיתי הוא, כי אסור לחבול בעצמו. וידוע שכמה עניינים ב(ספר) "שלשלת הקבלה" מפוקפקים ולא אמיתיים, וכמובא בכמה מקומות."

אך יש שאומרים שהרבי רק מערער על הפרטים של הסיפור אך אין מכאן ראיה שהרבי מפקפק ברור בסיפור עצמו.

ביאורים בפיוט

בין אמרות הקודש בשיחת "דברי כיבושין" של צום גדליה (נדחה) תשנ"ב התייחס הרבי בהרחבה לתפילת "ונתנה תוקף" – תפילה שחוברה על-ידי רבי אמנון ממגנצה – וכה אמר:

כיצד אפשר לומר דברים כאלו בעצמו של יום הקדוש, וביאר שזה על דרך הסיפור עם אדמו"ר האמצעי "כשאבא קורא".

לבני-ישראל הוענק התוקף שיוכלו לפעול שמכל העניינים – גם אותם הבלתי-רצויים שנזכרו בתפילת "נתנה תוקף" – תהיה תוצאה אחת ויחידה, אותה ממשיכים מיד אחרי שמסיימים תפילה האמורה – "כתר יתנו לך"...

ויתרה מזה, המשיך הרבי, כאשר תפילת "נתנה תוקף" (על פרטיה המהווה הכנה ל"כתר יתנו לך") נאמרת באופן ש"אבא קורא" [על משקל הסיפור החסידי "כשאבא קורא לא נשמעים עניינים שהם היפך הברכות"] כולל גם מתוך ידיעה שממנה באים ל"כתר יתנו לך", אזיי לא נשמעים מלכתחילה ענינים דהיפך הטוב.

בדברו על התוקף שניתן לבני-ישראל (צוטט לעיל), הבהיר:

כנרמז ב"נתנה תוקף": "נתנה" (גם) מלשון נתינה, "וכל הנותן בעין יפה הוא נותן", ו"(נתנה) תוקף" – תוקף לבני-ישראל.

אצל חסידים

הרב מענדל פוטפרס היה אומר שההבדל בין בית כנסת של מתנגדים ששם עיקר הצעקה היית במילים "ותשובה ותפלה וצדקה, מעבירין את רוע הגזרה", ובבית כנסיות חסידים עיקר הצעקה היית "כי אתה הוא א-ל מלך חי וקיים".

להראות שחסידים עיקר ענין הימים הנוראים הוא קבלת מלכותו של הקב"ה. ולא הגזר דין של האדם על חייו הפרטיים.

מחקרים על הפיוט

חוקרי הפיוטים גם מביא היראים טוענים שאין מקור הפיוט הוא מרבי אמנון ממגנציא. משום שרואים את הפיוט במקורות שקדמו לו. ואף נוסח קדום לו נמצא אצל רבי אליעזר הקליר.

יש שכתבו על סמך שהאור זרוע לא מופיע כי רבי אמנון חיבר את פיוט זה, אלא רק שאמרו וציווה לאחר מכן בחלום להפיץ אותו, כך שייתכן כי הפיוט היה מוכר באיטליה אך לא במגנצא, ורבי אמנון היה זה שהפיץ את הפיוט אצל האשכנזים עד שקנה את מקומו המכובד במחזורים

קישורים חיצוניים

האם ה"ונתנה תוקף" חובר ע"י רבי אמנון ממגנצא? ● תגלית https://col.org.il/news/85568