המכתב הארוך
"המכתב הארוך" באידיש: "דער לאנגע בריוו", הוא כינוי לאגרת קודש[1] של כ"ק אדמו"ר הריי"צ שכתב לבתו הרבנית חיה מושקא, בשנת תרצ"ה – בה סיפר בארוכה על שלשה חסידים: של מורנו הבעל שם טוב ודרכם הארוכה בהתקרבותם לדרך החסידות.
השלושה הם:
- רבי מרדכי הצדיק
- רבי יששכר בער מליובאוויטש, מרבותיו של אדמו"ר הזקן
- רבי חיים פרוש, רבו של רבי אברהם מקאליסק
תוכן עניינים
מהות האגרת
אגרת זו מציירת לפנינו "תמונה חיה" מהמפיכה הגדולה שחוללה שיטת החסידות בהשקפותיהם ושאיפותיהם של בני תורה בדור ההוא. ככל שהקורא ממשיך לקרוא את האגרת הוא מתחיל להרגיש "המהפכה הנפשית" של חסידי הבעל-שם-טוב הראשונים, ואת גודל התמסרותם להפיץ את דרך החסידות שנתגלתה על ידי מורנו הבעש"ט.
אדמו"ר הריי"צ מזכיר סיפור זה בכמה מאגרותיו ושיחותיו, אך באגרת זו בא הסיפור בארוכה ובפרטיות.
וכך הוא כותב באגרת אחרת[2]:
"שלשה אנשים תלמידי ישיבת סמארגאן אשר היו הראשונים שהביאו תורתו והדרכתו של מורינו הבעש"ט נ"ע בשנת תק"י-י"ב בערך ברוסיא הלבנה, ואחד מהם הי' ר' מרדכי נ"ע אשר הוא הי' הראשון ביניהם אשר לסיבה מן הסיבות הלך לחבל וואהלין ושם שמע את שמע מורנו הבעש"ט נ"ע והלך למעזיבוז. בהיותו במעזיבוז משך זמן רב וכבר תודה לא-ל למד ארחות חיים בהדרכת הבעש"ט הנה באחד הימים שמע מאת הבעש"ט מאמר זה: א נשמה קומט אראפ אויף דער וועלט און לעבט אפ זיעבעציג אכציג יאהר צוליב טאן א טובה א אידין אין רוחניות ובפרט אין גשמיות. דברי קדש מורנו הבעש"ט נ"ע עשו רושם אדיר על הר' מרדכי ויעזוב את מעזיבוז וילך לחפש את העילויים ר' ישכר דוב ור' חיים חבריו מלפנים בישיבת סמארגאן להודיעם את הדרך החדשה אשר קיבל בבית מדרשו של מורנו הבעש"ט נ"ע ואחר נדודים רבים מצא אותם ומהם – מהשלשה אלה – הושתו כרם החסידות ברוסיא הלבנה".
התגלות האגרת
המכתב נכתב על ידי הרבי הריי"צ שכנראה לא סיים לכתובו אך מסרו לבתו הרבנית חיה מושקא, המכתב המקורי נמצא בספריית ליובאוויטש.
המכתב מסתובב בקרב חסידי חב"ד כבר מהשנים הראשונים (עוד טרם הדפסת האגרות קודש) ישנם שמועות שהמכתב נגנב מבית הרבי, אך ככל הנראה הרבנית נתנה אותו ל א' החסידים לקרא, והוא עשה העתק מהמכתב,והחזיק את המקורי לרבנית.
הדפסות שונות של האגרת
האגרת נדפסה על ידי היכל מנחם בורו פארק בתשע"א, תחת השם "חסידי הבעש"ט בראשית דרכם" כאשר בעמוד בצד אחד של העמוד נמצא המקור[3] ומולו התרגום ללה"ק,
בספר "שמועות וסיפורים", ואוצר סיפורי חב"ד, נדפסו שני תרגומים שונים של האגרת.
