הבדלים בין גרסאות בדף "האמונה בביאת המשיח"
(הגהה, עריכה) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | + | ה'''אמונה במשיח''' הוא העיקר הי"ב מ[[שלשה עשר עיקרים]] שמנה הרמב"ם ישנם '''מקורות''' הלכתיים בתורה עליהם הם נסמכים. | |
בהלכות [[מלך המשיח]] פסק ה[[רמב"ם]]: | בהלכות [[מלך המשיח]] פסק ה[[רמב"ם]]: | ||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וכל מי שאינו מאמין [[מלך המשיח|בו]] או מי שאינו מחכה ל[[ציפיה למשיח|ביאתו]], לא בשאר [[נביאים]] בלבד הוא כופר, אלא ב[[תורה]] וב[[משה רבינו]]}} | {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וכל מי שאינו מאמין [[מלך המשיח|בו]] או מי שאינו מחכה ל[[ציפיה למשיח|ביאתו]], לא בשאר [[נביאים]] בלבד הוא כופר, אלא ב[[תורה]] וב[[משה רבינו]]}} | ||
| − | + | ==המצווה== | |
| + | האמונה בביאת המשיח (ובגאולה השלימה{{הערה|1=הפסוק הראשון שהביא הרמב"ם בספרו בהלכות מלכים הוא: "ושב ה' אלקיך, ואח"כ מוסיף, "ואף בפרשת בלעם נבא בשני ה'משיחים'" זה שהביא שני הפסוקים הוא לפי שהפסוק הראשון מדבר בגאולה עצמה (והוא כתוב בה במפורש ולא דרשת חז"ל) והפסוק השני מוכיח שהגאולה תהיה על ידי מלך המשיח דווקא ומזה מוכח ששני פרטים באמונה א. גאולה ב.מלך המשיח. - {{קישור אוצר 770|107|114|B|לקוטי שיחות כרך ל"ד דברים עמוד 114}} וראה {{קישור אוצר 770|99|272|B|לקוטי שיחות כרך י"ח במדבר עמוד 272 ובהערה 16 -17|שיחת הרבי}} }}) היא חובה על כל אחד מישראל. | ||
| − | האמונה בביאת המשיח | + | האמונה בביאת המשיח כוללת לא רק את האמונה בביאתו לגאול את עם ישראל מגלותו כי אם האמונה במציאותו כמלך מבית דוד שיחזיר המלוכה והמשפטים לישראל וקיום המצוות יהיו בימיו בשלמותם.{{הערה|שם=לקו"ש חי בלק|1= לקוטי שיחות [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15975&st=&pgnum=280 חלק יח עמוד 272].}} ויתירה מזו שהיא כוללת גם את האמונה במצב העולם לעתיד שיאפשר את קיום המצוות בשלימות שלכן האריך הרמב"ם גם בזה.{{הערה|משנה תורה לרמב"ם הלכות מלכים פרק יב}}{{הערה|הדרן על הרמב"ם תשמ"ו - לקוטי שיחות חלק כז עמוד 255 וראה בהערה 35 שם ש"לחכות" הוא רק לשלימות התורה אמנם האמונה הוא גם למצב העולם}} |
| − | + | ||
| + | ===החיוב "לחכות"=== | ||
| + | החיוב להאמין בביאת המשיח כולל גם את החיוב לחכות לה בכל עת וכלשון הרמב"ם:{{הערה|שם=רמ|רמב"ם פרק י"א מהלכות מלכים ומלחמותיהם}} '''"וכל מיש אינו מאמין בו או שאינו מחכה לביאתו"''' וכפי שמתבאר{{הערה|1= אמנם בכמה משיחותיו של הרבי לומד כפשוטו שחלק מהחיוב להאמין הוא לחכות ברגש הלב ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14951&st=&pgnum=148 ליקוטי שיחות חלק כ"ח עמוד 163]. (אף שלכאורה יקשה מה שייך "עיקר" ברגש הלב).}} חיוב ה"לחכות" הוא האמונה שביאתו מציאותית בכל רגע' כלומר שהאמונה היא לא רק שהוא יבוא אי פעם. כי אם גם לחכות לה בכל עת. וכפי שמבאר הרמב"ם בפירושו על המשניות{{הערה|סנהדרין פרק י' - 'היסוד השנים עשר'}}שבנוסף לזה "שיאמין ויאמת שיבוא" גם "לא יחשוב שיתאחר" שלא יעשה חשבונות שיביאו אותו להרחיק זמן ביאת המשיח. שמכיוון שלא נקצב לביאתו זמן זו ראיה שיכולה להיות תמיד בין בזמן קרוב ובין בזמן רחוק.{{הערה|בית אלקים למבי"ט [http://www.daat.ac.il/daat/vl/betelo/betelo17.pdf שער היסודות פרק חמישים]}} ולכן חלק מהאמונה היא להאמין שהוא יכול לבוא בכל עת. ויתירה מזו להיות ב[[בטחון]] גמור ולהאמין ולבטוח בביאתו המידית.{{הערה|1= שו"ת אגרות משה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=922&pgnum=60 אורח חיים חלק ה' סי' ח] וראה [http://chabadlibrary.org/books/pdf/mug7.pdf קובץ גאולה ומשיח חלק ז עמוד 28 ואילך].}} | ||
| + | |||
| + | ועל זה אמרו חז"ל{{הערה|סנהדרין צז, ב}}: "תפח רוחן של מחשבי קיצין", לפי שחשבונות אלו גורמים להרחיק את האמונה בביאתו, הן האמונה בכלל - שכשעובר הקץ שחישב ולפועל לא הגיע, הוא מאבד את האמונה.{{הערה|נראה שכן הוא כוונת רש"י על הגמרא. ויל"ע}} וכן מאבד את האמונה בביאתו בכל זמן - שמכוון שהגביל לביאתו זמן לא יאמין שיבוא קודם לזמן זה.{{הערה|פירוש המשניות לרמב"ם שם וב'בית אלקים' שם}} | ||
| − | + | ==יסוד האמונה== | |
| + | יסודה של האמונה בביאת המשיח היא בפסוקי התורה ובנבואת משה רבינו וזה לשון הרמב"ם: | ||
| + | {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ. אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ. לֹא בִּשְׁאָר נְבִיאִים בִּלְבַד הוּא כּוֹפֵר. אֶלָּא '''בַּתּוֹרָה וּבְמשֶׁה רַבֵּנוּ'''. שֶׁהֲרֵי '''הַתּוֹרָה הֵעִידָה עָלָיו''' שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל-ג) 'וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ' וְגוֹ' (דברים ל-ד) 'אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם' וְגוֹ' (דברים ל-ה) 'וֶהֱבִיאֲךָ ה''. וְאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַמְפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה הֵם כּוֹלְלִים כָּל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל יְדֵי כָּל הַנְּבִיאִים. אַף בְּפָרָשַׁת בִּלְעָם נֶאֱמַר '''וְשָׁם נִבֵּא בִּשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים'''...אַף '''בְּעָרֵי מִקְלָט''' הוּא אוֹמֵר....אֲבָל בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים אֵין הַדָּבָר צָרִיךְ רְאָיָה '''שֶׁכָּל הַסְּפָרִים מְלֵאִים בְּדָבָר זֶה'''.|מקור=משנה תורה לרמב"ם הלכות מלכים פרק א, א - ג.}} | ||
| − | + | וישנם פוסקים הלומדים כי האמונה ב[[גאולה]] נלמד מהדיבור הראשון של [[עשרת הדברות]] "אָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" - "כך יש לנו להאמין ש[[הקדוש ברוך הוא|ה']] עתיד לקבץ אותנו ולהושיענו על ידי [[משיח צדקנו]]"{{הערה|סמ"ק מ"ע א'}}. | |
| − | + | ויוצא שהאמונה בביאת המשיח מיוסדת על נבואת הנביאים, על נבואת משה רבינו, על עדות התורה וכן היא חלק מ'מצוות' התורה. (מצוות [[ערי מקלט]] ששלימותה תהיה בביאת המשיח). | |
| − | + | זה שביאת המשיח נכתבה ונמסרה בכל אחד מהאופנים אלו הוא משום שתוקף ומעלה בכל אחת מהם, המעלה ב'''נבואת משה''' ובעדות התורה על נבואת הנביאים היא שהתאמתות נבואת הנביאים אצלנו היא על פי האותות והמופתים שעשו{{הערה|משנה תורה לרמב"ם פרק ח מהלכות יסודי התורה}} בשונה מהתורה ו[[משה רבינו]] שנבואתו התאמתה בהחלטיות אצל כל ישראל "שכל ישראל עדים" לנבואתו כשהם עצמם ראו אותו במתן תורה עולה ומדבר עם אלקים.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15975&st=&pgnum=288 לקוטי שיחות חלק יח עמוד 279 הערה 57]}} | |
| − | |||
נבואת נביא מצד עצמה היא בעלת שינוי, כגון במקרה שישנם חטאים ביכולתם לגרום לביטול הנבואה (גם כשהנבואה נאמרה לציבור שאינה בטילה הרי זה רק גזירת ה' שלא תבטל כדי להבחין בין נביא אמת לשקר והנבואה מצד עצמה אינה נצחית) אבל דברי התורה אינם בטילים לפי שהתורה היא חכמתו של ה' שלמעלה מהזמן וכשם שהוא נצחי כך תורתו נצחית. ויעוד המשיח בנוסף לנבואתה הינה חלק מעדות ה'''תורה'''. | נבואת נביא מצד עצמה היא בעלת שינוי, כגון במקרה שישנם חטאים ביכולתם לגרום לביטול הנבואה (גם כשהנבואה נאמרה לציבור שאינה בטילה הרי זה רק גזירת ה' שלא תבטל כדי להבחין בין נביא אמת לשקר והנבואה מצד עצמה אינה נצחית) אבל דברי התורה אינם בטילים לפי שהתורה היא חכמתו של ה' שלמעלה מהזמן וכשם שהוא נצחי כך תורתו נצחית. ויעוד המשיח בנוסף לנבואתה הינה חלק מעדות ה'''תורה'''. | ||
| שורה 35: | שורה 41: | ||
אמנם טענתם היא רק לביאורים שכוונתו הייתה לשלול את ביאתו (ראה המתבאר בערך [[מלך המשיח#שיטת רבי הלל|מלך המשיח]]) אולם ישנם המבארים שגם לפירושים אלו, אף שטעותו הייתה בעיקרי הדת בכל אופן לא היה לו דין כופר מכיוון שטעותו הגיעה מתוך לימוד הפסוקים שטעה בדרשת הכתוב ממילא אנוס הוא. ולכן אין דינו כ"חולק" על עיקרי האמונה שהוא "כופר".{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1375&st=&pgnum=109 שו"ת הרדב"ז חלק ד תשובה א'רנח] וב[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/ikarim/a1-2.htm#1 עיקרים בתחילתו] והעיקרים עצמו חלק על זה וס"ל שאילו היה זה עיקר והוא אינו מאמין בו היה דינו ככופר. ובלקוטי שיחות חלק לד הערה 42 מציין שכמו"כ האומר שמשיח לא יבוא ח"ו מפני שגרם החטא שאינו כופר שהרי אינו חולק על הנבואה אמנם מצד גדר המצווה שבמשיח כופר הוא עיין שם.}} | אמנם טענתם היא רק לביאורים שכוונתו הייתה לשלול את ביאתו (ראה המתבאר בערך [[מלך המשיח#שיטת רבי הלל|מלך המשיח]]) אולם ישנם המבארים שגם לפירושים אלו, אף שטעותו הייתה בעיקרי הדת בכל אופן לא היה לו דין כופר מכיוון שטעותו הגיעה מתוך לימוד הפסוקים שטעה בדרשת הכתוב ממילא אנוס הוא. ולכן אין דינו כ"חולק" על עיקרי האמונה שהוא "כופר".{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1375&st=&pgnum=109 שו"ת הרדב"ז חלק ד תשובה א'רנח] וב[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/ikarim/a1-2.htm#1 עיקרים בתחילתו] והעיקרים עצמו חלק על זה וס"ל שאילו היה זה עיקר והוא אינו מאמין בו היה דינו ככופר. ובלקוטי שיחות חלק לד הערה 42 מציין שכמו"כ האומר שמשיח לא יבוא ח"ו מפני שגרם החטא שאינו כופר שהרי אינו חולק על הנבואה אמנם מצד גדר המצווה שבמשיח כופר הוא עיין שם.}} | ||
| − | אמנם לפי המבארים דברי רבי הלל שלא עלתה על דעתו שאין 'משיח' כי אם שמשיח שעתיד לבוא, לא יבוא ב'זכות' ישראל שאבדו זכויותיהם בזמן חזקיהו | + | אמנם לפי המבארים דברי רבי הלל שלא עלתה על דעתו שאין 'משיח' כי אם שמשיח שעתיד לבוא, לא יבוא ב'זכות' ישראל שאבדו זכויותיהם בזמן חזקיהו אין כלל ראיה או קושיה מדבריו.{{הערה|שם=אבארבנל}} |
===במנין המצוות=== | ===במנין המצוות=== | ||
| שורה 44: | שורה 50: | ||
{{להשלים}} | {{להשלים}} | ||
{{הערה|לקו"ש חלק חי עמוד 273 ואילך ובמצויין שם בשם ה'קרית ספר' וכן בספר בית אלקים למביט שער היסודות פרקים חמישים ואחת ואילך}} | {{הערה|לקו"ש חלק חי עמוד 273 ואילך ובמצויין שם בשם ה'קרית ספר' וכן בספר בית אלקים למביט שער היסודות פרקים חמישים ואחת ואילך}} | ||
| + | |||
| + | באחד משיחותיו מבאר הרבי שרוב ישראל אינם שייכים לפעול בעצמם צפייה לגאולה בשל היעודים הרוחניים לכן חז"ל מאריכים אודות היעודים הגשמיים בכדי שיתעוררו בצפייה לגאולה.{{הערה|לקוטי שיחות חלק כ"ז שיחה לפרשת בחוקתי בהערה.}} | ||
גרסה מ־13:49, 16 ביולי 2015
האמונה במשיח הוא העיקר הי"ב משלשה עשר עיקרים שמנה הרמב"ם ישנם מקורות הלכתיים בתורה עליהם הם נסמכים.
תוכן עניינים
המצווה
האמונה בביאת המשיח (ובגאולה השלימה[1]) היא חובה על כל אחד מישראל.
האמונה בביאת המשיח כוללת לא רק את האמונה בביאתו לגאול את עם ישראל מגלותו כי אם האמונה במציאותו כמלך מבית דוד שיחזיר המלוכה והמשפטים לישראל וקיום המצוות יהיו בימיו בשלמותם.[2] ויתירה מזו שהיא כוללת גם את האמונה במצב העולם לעתיד שיאפשר את קיום המצוות בשלימות שלכן האריך הרמב"ם גם בזה.[3][4]
החיוב "לחכות"
החיוב להאמין בביאת המשיח כולל גם את החיוב לחכות לה בכל עת וכלשון הרמב"ם:[5] "וכל מיש אינו מאמין בו או שאינו מחכה לביאתו" וכפי שמתבאר[6] חיוב ה"לחכות" הוא האמונה שביאתו מציאותית בכל רגע' כלומר שהאמונה היא לא רק שהוא יבוא אי פעם. כי אם גם לחכות לה בכל עת. וכפי שמבאר הרמב"ם בפירושו על המשניות[7]שבנוסף לזה "שיאמין ויאמת שיבוא" גם "לא יחשוב שיתאחר" שלא יעשה חשבונות שיביאו אותו להרחיק זמן ביאת המשיח. שמכיוון שלא נקצב לביאתו זמן זו ראיה שיכולה להיות תמיד בין בזמן קרוב ובין בזמן רחוק.[8] ולכן חלק מהאמונה היא להאמין שהוא יכול לבוא בכל עת. ויתירה מזו להיות בבטחון גמור ולהאמין ולבטוח בביאתו המידית.[9]
ועל זה אמרו חז"ל[10]: "תפח רוחן של מחשבי קיצין", לפי שחשבונות אלו גורמים להרחיק את האמונה בביאתו, הן האמונה בכלל - שכשעובר הקץ שחישב ולפועל לא הגיע, הוא מאבד את האמונה.[11] וכן מאבד את האמונה בביאתו בכל זמן - שמכוון שהגביל לביאתו זמן לא יאמין שיבוא קודם לזמן זה.[12]
יסוד האמונה
יסודה של האמונה בביאת המשיח היא בפסוקי התורה ובנבואת משה רבינו וזה לשון הרמב"ם:
וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ. אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ. לֹא בִּשְׁאָר נְבִיאִים בִּלְבַד הוּא כּוֹפֵר. אֶלָּא בַּתּוֹרָה וּבְמשֶׁה רַבֵּנוּ. שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הֵעִידָה עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל-ג) 'וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ' וְגוֹ' (דברים ל-ד) 'אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם' וְגוֹ' (דברים ל-ה) 'וֶהֱבִיאֲךָ ה. וְאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַמְפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה הֵם כּוֹלְלִים כָּל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל יְדֵי כָּל הַנְּבִיאִים. אַף בְּפָרָשַׁת בִּלְעָם נֶאֱמַר וְשָׁם נִבֵּא בִּשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים...אַף בְּעָרֵי מִקְלָט הוּא אוֹמֵר....אֲבָל בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים אֵין הַדָּבָר צָרִיךְ רְאָיָה שֶׁכָּל הַסְּפָרִים מְלֵאִים בְּדָבָר זֶה.
— משנה תורה לרמב"ם הלכות מלכים פרק א, א - ג.
וישנם פוסקים הלומדים כי האמונה בגאולה נלמד מהדיבור הראשון של עשרת הדברות "אָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" - "כך יש לנו להאמין שה' עתיד לקבץ אותנו ולהושיענו על ידי משיח צדקנו"[13].
ויוצא שהאמונה בביאת המשיח מיוסדת על נבואת הנביאים, על נבואת משה רבינו, על עדות התורה וכן היא חלק מ'מצוות' התורה. (מצוות ערי מקלט ששלימותה תהיה בביאת המשיח). זה שביאת המשיח נכתבה ונמסרה בכל אחד מהאופנים אלו הוא משום שתוקף ומעלה בכל אחת מהם, המעלה בנבואת משה ובעדות התורה על נבואת הנביאים היא שהתאמתות נבואת הנביאים אצלנו היא על פי האותות והמופתים שעשו[14] בשונה מהתורה ומשה רבינו שנבואתו התאמתה בהחלטיות אצל כל ישראל "שכל ישראל עדים" לנבואתו כשהם עצמם ראו אותו במתן תורה עולה ומדבר עם אלקים.[15]
נבואת נביא מצד עצמה היא בעלת שינוי, כגון במקרה שישנם חטאים ביכולתם לגרום לביטול הנבואה (גם כשהנבואה נאמרה לציבור שאינה בטילה הרי זה רק גזירת ה' שלא תבטל כדי להבחין בין נביא אמת לשקר והנבואה מצד עצמה אינה נצחית) אבל דברי התורה אינם בטילים לפי שהתורה היא חכמתו של ה' שלמעלה מהזמן וכשם שהוא נצחי כך תורתו נצחית. ויעוד המשיח בנוסף לנבואתה הינה חלק מעדות התורה. אמנם יש חומרה בדברי נביא על התורה שהרי העובר על דברי הנביא חייב מיתה ללא שינוי בתוכן הנבואה. משאין כן בדברי התורה שישנם הבדלים בין עבירות חמורות לקלות והעונשים עליהם שונים.
ביאת המשיח היא גם פרט במצוות התורה - הנצחיות שבמצוות היא החזקה ביותר, שכן בתורה אף שהיא נצחית (שלא כנבואה ש"מצד עצמה" שייך בה שינויים כנ"ל) עדיין מצאנו ששייך לפרש דברי התורה ברוחניות שלא כפשוטן. אמנם 'מצוות' התורה המפרשן שלא כפשוטן הרי הוא כופר ואפיקורס ולכן אדם הכופר בגאולה ומפרש את יעודי הגאולה שלא כפשוטן הרי הוא אפיקורס (שהרי מכחיש בזה את מצוות התורה להקצות ערי מקלט נוספים לעתיד לבוא).[16]
בנוסף לאמונה מצד עדות התורה והנביאים, תוכנה של האמונה בגאולה היא האמונה בנצחיות התורה - שמאמין שיבוא זמן שקיום המצוות יהיה בשלמות מפני שנצחיות התורה היא לא רק שציוויה לא ישתנו, אלא שגם יגיע זמן שקיומה בפועל יהיה בשלימות.[17]
מעיקרי הדת
הכופר באמונה זו הרי הוא כופר בתורה ובנותנה ובכל הנביאים שהתנבאו בזה[18] הרמב"ם[5] מבאר שהאמונה במשיח היא מיסודי הדת והוא אחד מי"ג עיקרים אמנם ישנם החולקים עליו[19][20] ולטענתם אין סיבה שאמונה זו תהיה יסוד הדת אף שגם הם מודים שהחולק עליה הוא "כופר" ככופר בשאר דברי התורה.
יש שביארו[21] שיטתו של הרמב"ם בכמה אופנים א. ימות המשיח הוא פרט ב"שכר ועונש" שהוא אחד מי"ג העיקרים. ב. היות והי"ג עיקרים עניינם לשלול הטוענים בראיות נגד ההשגחה העליונה בראותם צדיק שרע לו ורשע שטוב לו (קובלים על חוסר צדק) לכן באה העיקר השנים עשר (והשלש עשר - תחיית המתים) להשלים האמונה בהשגחה. ג. היות והאמונה במשיח מיוסדת גם על פסוקי התורה גם נבואת משה רבינו וגם היא נבואת כל הנביאים לכן היא עיקר התורה שהכופר בה כופר בכל התורה כולה.[22] הרבי מבאר - שטעמו של הרמב"ם הוא על פי הגדרתו שלו את המלך המשיח - שביאת המשיח אינו רק יעוד טוב שייעדו ה' לבוא לעם ישראל, אלא הוא גדר בנצחיות התורה כנ"ל (שעתידה להתקיים בשלמותה) לכן הוא פרט נוסף בעיקרי הדת שהתורה נצחית.[2]
טענתם של החולקים הוא מהשיטה של רבי הלל ש"אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה" ואף שאין ההלכה כמותו שחלקו עליו והסובר כן היום הוא כופר כדברי הרמב"ם, אמנם אם האמונה במשיח הוא עיקר התורה איך נמצא חולק על זה.[19] ואם החולק על מציאות המשיח דינו כ"כופר" איך צטטו את רבי הלל החולק על זה ועוד בתואר 'רבי'.[20]
אמנם טענתם היא רק לביאורים שכוונתו הייתה לשלול את ביאתו (ראה המתבאר בערך מלך המשיח) אולם ישנם המבארים שגם לפירושים אלו, אף שטעותו הייתה בעיקרי הדת בכל אופן לא היה לו דין כופר מכיוון שטעותו הגיעה מתוך לימוד הפסוקים שטעה בדרשת הכתוב ממילא אנוס הוא. ולכן אין דינו כ"חולק" על עיקרי האמונה שהוא "כופר".[23]
אמנם לפי המבארים דברי רבי הלל שלא עלתה על דעתו שאין 'משיח' כי אם שמשיח שעתיד לבוא, לא יבוא ב'זכות' ישראל שאבדו זכויותיהם בזמן חזקיהו אין כלל ראיה או קושיה מדבריו.[21]
במנין המצוות
האמונה בביאת המשיח אינה נמנית עם המצוות לפי שהיא מצווה כללית שעניינה קיום כל המצוות בשלימות[2][דרושה הבהרה]
הוכחות וחיזוק האמונה
באחד משיחותיו מבאר הרבי שרוב ישראל אינם שייכים לפעול בעצמם צפייה לגאולה בשל היעודים הרוחניים לכן חז"ל מאריכים אודות היעודים הגשמיים בכדי שיתעוררו בצפייה לגאולה.[25]
הערות שוליים
- ↑ הפסוק הראשון שהביא הרמב"ם בספרו בהלכות מלכים הוא: "ושב ה' אלקיך, ואח"כ מוסיף, "ואף בפרשת בלעם נבא בשני ה'משיחים'" זה שהביא שני הפסוקים הוא לפי שהפסוק הראשון מדבר בגאולה עצמה (והוא כתוב בה במפורש ולא דרשת חז"ל) והפסוק השני מוכיח שהגאולה תהיה על ידי מלך המשיח דווקא ומזה מוכח ששני פרטים באמונה א. גאולה ב.מלך המשיח. - לקוטי שיחות כרך ל"ד דברים עמוד 114 באתר אוצר 770 וראה שיחת הרבי, לקוטי שיחות כרך י"ח במדבר עמוד 272 ובהערה 16 -17 באתר אוצר 770
- ↑ 2.0 2.1 2.2 לקוטי שיחות חלק יח עמוד 272.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם הלכות מלכים פרק יב
- ↑ הדרן על הרמב"ם תשמ"ו - לקוטי שיחות חלק כז עמוד 255 וראה בהערה 35 שם ש"לחכות" הוא רק לשלימות התורה אמנם האמונה הוא גם למצב העולם
- ↑ 5.0 5.1 רמב"ם פרק י"א מהלכות מלכים ומלחמותיהם
- ↑ אמנם בכמה משיחותיו של הרבי לומד כפשוטו שחלק מהחיוב להאמין הוא לחכות ברגש הלב ראה ליקוטי שיחות חלק כ"ח עמוד 163. (אף שלכאורה יקשה מה שייך "עיקר" ברגש הלב).
- ↑ סנהדרין פרק י' - 'היסוד השנים עשר'
- ↑ בית אלקים למבי"ט שער היסודות פרק חמישים
- ↑ שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה' סי' ח וראה קובץ גאולה ומשיח חלק ז עמוד 28 ואילך.
- ↑ סנהדרין צז, ב
- ↑ נראה שכן הוא כוונת רש"י על הגמרא. ויל"ע
- ↑ פירוש המשניות לרמב"ם שם וב'בית אלקים' שם
- ↑ סמ"ק מ"ע א'
- ↑ משנה תורה לרמב"ם פרק ח מהלכות יסודי התורה
- ↑ לקוטי שיחות חלק יח עמוד 279 הערה 57
- ↑ לקוטי שיחות חלק לד עמוד 114 ואילך
- ↑ ראהלקוטי שיחות חלק יח עמוד 277 סעיף ט ואילך.
- ↑ האם דינו רק כופר או גם אפיקורס ראה לקוטי שיחות כרך י"ח במדבר באתר אוצר 770 וראה בלקוטי שיחות חלק ל"ד שם שע"כ גם אפיקורס יש לו שהרי מפרש חלק ממצוות ה' שלא כפשוטן עיי"ש
- ↑ 19.0 19.1 שו"ת חת"ם סופר חלק יורה דעה סימן שנ"ו
- ↑ 20.0 20.1 ספר העקרים בתחילתו.
- ↑ 21.0 21.1 ראש אמנה לאברבנאל פרק שלישי הספק החמישי ובפרק הארבע עשר
- ↑ בחתם סופר שם טוען שאינו עיקר בפני עצמו.
- ↑ שו"ת הרדב"ז חלק ד תשובה א'רנח ובעיקרים בתחילתו והעיקרים עצמו חלק על זה וס"ל שאילו היה זה עיקר והוא אינו מאמין בו היה דינו ככופר. ובלקוטי שיחות חלק לד הערה 42 מציין שכמו"כ האומר שמשיח לא יבוא ח"ו מפני שגרם החטא שאינו כופר שהרי אינו חולק על הנבואה אמנם מצד גדר המצווה שבמשיח כופר הוא עיין שם.
- ↑ לקו"ש חלק חי עמוד 273 ואילך ובמצויין שם בשם ה'קרית ספר' וכן בספר בית אלקים למביט שער היסודות פרקים חמישים ואחת ואילך
- ↑ לקוטי שיחות חלק כ"ז שיחה לפרשת בחוקתי בהערה.
