עשרת הדברות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עשרת הדברות הם עשרה ציוויים אלוקיים אותם נתן הקב"ה לעם ישראל במעמד הר סיני והם מופיעים בתורה בפרשת יתרו בחומש שמות וכן בפרשת ואתחנן שבחומש דברים.

בעשרת הדברות כלולים הן ציוויים יסודיים ביותר ביהדות והן מצוות פשוטות ובסיסיות לכאורה.

בחסידות מוזכר רבות את הכלל שטבע הרב סעדיה גאון [1] כי כל התורה כלולה בעשרת הדברות, ובספרי החסידות מבואר יותר כי גם עשרת הדברות כלולות כולם בדיבור הראשון שהוא "אנכי ה' אלקיך".

ואמר אדמו"ר הזקן[2]: עיקר קבלת התורה הוא הדיבור הראשון של עשרת הדברות "וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר אנכי". לכאורה מלת לאמר אין לה הבנה, ואינה כמו כל "לאמר" שבמקרא שפירושה ציווי אלוקי למשה רבינו לומר את הדברים לשאר בני ישראל, שהרי בעשרת הדברות אי אפשר לפרש כך שהרי כל ישראל שמעו פה אל פה דבר ה' את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה כו'.

לכן מן הכרח לומר, כי פירוש המילה הוא ציווי עתידי לאמר ולדבר בעתיד, לאחר שעת מתן תורה, את כל דברי התורה מה שכבר נאמר למשה מסיני, כי כל מקרא ומשנה הלכות ואגדות כולם נאמרו למשה בסיני, הגם שבגמרא הוזכרו שמות תנאים ואמוראים שאמרו הלכה זו כמו בית שמאי אומר כך כו' היינו דבר ה' זו הלכה שנאמרה למשה מסיני שיצא מפי אותו תנא ואמורא. נמצא שקבלת התורה נמשכת תמיד. שה' מסר לנו את הכח לומר את דברי התורה כפי אשר נאמרו בסיני וכמו שכתוב "דברי אשר שמתי בפיך".

וכח זה ניתן לישראל להיות הלכה היוצאת מפיהם דבר ה' ממש שנאמרה למשה מסיני ניתן בזמן קבלת התורה בעשרת הדברות, "לאמר מה שכבר נאמרה" וזהו בבטול אליו יתברך, שאז אין הדבור נעשה נפרד אצל האדם להיות יוצא מפי עצמו כאלו הוא שלו, רק בבחינת "תען לשוני אמרתך" שהתורה היא אמרתך אלא שלשוני תען כעונה אחר האומר מה שהוא אומר. ועשרת הדברות הן כללות כל התורה שבקבלתן עשרת הדברות מפי הגבורה קבלו כל התורה להיות בחינת בטול אצלם לדבר ה' המדבר בפיהם.

על כך מסיים אדמו"ר הזקן: "ומזה יתבונן המשכיל ויפול עליו אימה ופחד בעסק התורה בשומו ללבו כי דבר ה' הוא ממש שנאמרו למשה מסיני... ועסק התורה בבחינת בטול זה הוא הנותן עוז ותעצומות לנפש האלקית ותושיה לסטרא אחרא".


הדברות[עריכה]

עשרת הדברות הם:

  • "אנכי ה' אלקיך" - האמונה בה' אחד.
  • "לא יהיה לך אלקים אחרים על פני" - איסור עבודה זרה.
  • "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא".
  • "זכור את יום השבת לקדשו".
  • "כבד את אביך ואת אמך".
  • לא תרצח".
  • "לא תנאף".
  • "לא תגנב".
  • "לא תענה ברעך עד שקר".
  • לא תחמד".

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים

  1. פילון האלכסנדרוני כתב זאת כבר 1000 שנים לפני הרס"ג, אך לא זכה שיתפרסמו ספריו בקרב שלומי אמוני ישראל.
  2. תורה אור יתרו,סז, ב