הבדלים בין גרסאות בדף "בית המקדש"
| שורה 47: | שורה 47: | ||
בית המקדש נחרב לאחר ארבע מאות עשרים שנה, על ידי מלכות רומי. | בית המקדש נחרב לאחר ארבע מאות עשרים שנה, על ידי מלכות רומי. | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
==שריית השכינה== | ==שריית השכינה== | ||
גרסה מ־20:54, 1 ביוני 2010
|
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: לא אנציקלופדי. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
ערך זה עוסק בבית המקדש, בנוגע לפרטים המיוחדים שיתווספו בבית המקדש לעתיד ראה: בית המקדש השלישי.
בזמן בו כל עם ישראל היה בארצו היה בית המקדש מרכז העם היהודי, מרכז תורני ומרכז הנהגתי לאומה כולה. אחד מהדברים המרכזים שיתווספו בגאולה לאחר שעם ישראל כולו ישב על אדמתו, הוא בנין בית המקדש, ועבודת הקרבנות.
תוכן עניינים
בניית המקדש
מצווה מהתורה לבנות את בית המקדש.
ומצוה מן המובחר לחזק את הבנין ולהגביהו כפי כח הציבור שנאמר ולרומם את בית אלהינו. ומפארין אותו ומייפין כפי כחן אם יכולין לטוח אותו בזהב ולהגדיל במעשיו ה"ז מצוה.
זמן הבנין והבונים
אין בונין את המקדש בלילה שנאמר וביום הקים את המשכן ביום מקימין לא בלילה. ועוסקין בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים.
הכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר. אך אין מבטלין תינוקות של בית רבן לבנין. וכן אין בנין בית המקדש דוחה יום טוב.[1]
הצורך בבית המקדש
אחד מהציווים למשה רבינו היה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". לבנות בית כדי שהקב"ה יכול לשכון שם.
בנוגע לעיקר בנין הבית כתב הרמב"ם: "מצות עשה לעשות בית לה', מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלוש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש". כלומר עיקר מטרת הבית היא כדי שבני ישראל יוכלו להקריב את הקרבנות, לכן גם לדעת הרמב"ם החפץ העיקרי בבית המקדש הוא המזבח עליו היו מקריבם את הקרבנות.
אך לאידך דעת הרמב"ן היא שעיקר בנין הבית היא לצורך "מנוחת השכינה", לכן גם לדעת הרמב"ן החפץ העיקרי בבית המקדש הוא ארון הברית בו שרתה השכינה.
המשכן
בתחילה מקום המקדש לא היה קבוע, והיה נקרא - 'משכן', המשכן הראשון הוקם על ידי משה רבינו במדבר, לאחר מכן כשנכנסו לארץ ישראל עבר המשכן גלגולים רבים, בתחילה כארבע עשרה שנה בגלגל לאחר מכן כחמשים ושתיים שנה בנב וגבעון, ולאחר מכן בשילה שלוש מאות ששים ותשע שנה.
אך עדיין לא היה 'משכן שילה' - נחלה נצחית, חז"ל אומרים על הפסוק 'כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה' - מנוחה זו שילה נחלה זה ירושלים - כלומר שהמשכן עדיין לא שימש כנחלה נצחית.
בתחילה המשכן היה בנוי מיריעות וקרשים, ב'משכן שילה' קירותיו היו מאבנים, ובמקדש כולו היו עשוי מאבנים, בחסידות מוסבר שפרט זה מורה שבבית המקדש שהיה גילוי אלוקי נעלה כבר יכלו לבנות אותו מ'דומם' לעומת המשכן (בכללותו) שיכל להשפיע רק על ה'צומח' - 'קרשי המשכן', ועל ה'חי' - 'יריעות'.
בית המקדש הראשון
מאז שנבנה הבית בירושלים נאסר להקריב קרבנות במקום אחר.
בית המקדש הראשון נבנה על ידי שלמה המלך, כשאת ההכנות לבנין הבית עשה דוד המלך. בית המקדש הראשון עמד על תילו כארבע מאות ועשר שנים לאחר מכן בגלל חטאי בני ישראל נחרב הבית, על ידי מלכות בבל - נבוכדנצר מלך בבל.
בית המקדש השני
לאחר גלות בבל במשך שבעים שנה, ביקש עם ישראל מכורש מלך בבל, רשות לבנות מחדש את בית המקדש, הרשות ניתנה ובני ישראל בנו את המקדש.
בית המקדש השני לא הגיע בדרגתו לבית המקדש הראשון, הן בדרגת האלוקות והן מבחינת כמה פרטים נוספים, חמשה דברים חסרו בבית שני לעומת בית ראשון, המרכזי שבהם הוא ארון הברית שבמקומו עמדה אבן השתיה.
בית המקדש נחרב לאחר ארבע מאות עשרים שנה, על ידי מלכות רומי.
שריית השכינה
בבית המקדש היה גילוי אלוקי נעלה מאד, עד כדי כך, שכל עולי הרגל שעלו לבית המקדש, הרגישו את הגילוי האלוקי.
בקודש הקודשים, אף יכלו לראות את גילוי העצמות של הקב"ה, בכך שבמקום זה היה נמנע הנמנעות חיבור אור של בלי גבול עם אור גבולי, בכך ש'מקום ארון אינו מן המדה', כלומר - גודלו של ארון הברית לא תפס מקום בחשבון הכללי של מספר האמות של קודש הקודשים.
