הבדלים בין גרסאות בדף "אלחנן בונים וסרמן"
| שורה 13: | שורה 13: | ||
הרב ווסרמן היה נוהג בקירבה אישית ואיכפתית מאוד לכל תלמיד. | הרב ווסרמן היה נוהג בקירבה אישית ואיכפתית מאוד לכל תלמיד. | ||
| − | כאשר | + | תלמידו הרב נחום שמריהו ששונקין<ref>בספרו זכרונתיי עמודים 22-27, במהדורה שיצא לאור על ידי "חזק"</ref> מתאר באופן מיוחד את אופן לימדו בישיבה ואת הקשר שלו עם בחורי הישיבה: |
| + | הרב רבי אלחנן היה בא מדי יום ביומו למועד התחלת הלימוד ומי שהיה מאחר שלוש פעמים, אחרי שהתרה בו, היה משלחו מן הישיבה... | ||
| + | |||
| + | בדרך כלל נהג הרב וסרמן את נשיאותו בישיבה ברמה וידע תוך כדי הגדת שיעורו, לזרוק מרה בהתלמידים, כדי שיקשיבו ויאזינו היטב את השיעור, דרכו היתה להרצות את הגמרא לפני התמידים בהסברה מפליאה. הוא עסק רק בפשוטה של הגמרא, עם פירוש רש"י, בהסבירו בטוב טעם את המילים, עד כי גם תינוק היה מבין. כה יפה ונעים היה הסברו עד שקושית התוספת על רש"י היתה נפתרת מאליה. | ||
| + | |||
| + | דרכו היתה להתבונן היטב בהאזנת התמידים לשיעור; מי שומע היטב, מי בקלות ומי אנינו שומע כלל. כאשר גמר, היה פונה למיד לחזור על הענין בעל פה, כשהוא מצוה עליו לסגור את הגמרא. כיון שהלה לא שמע, מממילא לא ידע לחזור. הוא היה מניח את הלזה וציווה לחזור על הענין למי ששמע בקלות. | ||
| + | |||
| + | מאחר ששמע קצת, יודע היה לחוזר אבל היה מגמגם בחזרתו. הוא עזר לו ומעמדיו על העינן עד שגמר לחזור. אז פנה שוב לרראושן, למי שלא ידע מקודם, ובאם הפעם שמע וידע היטב, מה טוב; ובמידה ולא, היה משיב על לבו כי הוא מהתלמידים שיאנם רוצים לשמוע, מאלו שמסירים אזניהם לשמוע תורה. ואם בפעם השלישית לא ידע לחזור את הענין בעל פה, הוחזקהלה אצלו כתלמיד שאינו שועמ את השיעור והיה משלחו מן הישבה. כך עקר מן השורש את אי ההקשבה לשיעור, מתחלה מפני היראה, ולאחר מכן היו מתרגלים כולם להאזין ולהקשיב את השיעור. | ||
| + | |||
| + | את דברי התספות היה נותן לתלמידים לומר, ובמקום שהיה נצטרך להסבר או לביאור יה מעמיד את הלמדי מסבי רומבאר עד שהדברים היו מאירים וברורים מאד. | ||
| + | הוא אה רק לבאר פשוטן של דברי הגמרא והתוספות, ולא אהב את הפלפול כאשר גמרו ללמוד ענין מסוים לפעמים שבעה דפים ויותרת, היה מכריז כי משך שני ימים לא יאמרו שיעור ורק יחזרו היטב על הגמרא. | ||
| + | כאשר גמרו הזה, ביוםה שלישי, כבר היו רומים אצלו "ועדים תלמידים, בני רמה דומה בכשרוניהתם ובידיעותיהם. פעמים הה זה ועד של שלה ופעמים של חמישה או יותר, הוא היה מכניס כל ועד בנפרד שוןאלם שלאות שונות, ואם היו ביקאים היטב בגמרא והצתפוסות שלמדו היו פותרים בקלות את שלאותיו. וכיון שראו התלמידים כי הכל תלוי בבקיאות היו מתחרים לחזור היטב על מה שלמדו. אף כי בסדר שכשזה הספקוללמוד פחות ביחס לשאר הישיבות. | ||
| + | |||
| + | אך מספר הדפיסם שלמדו ידעו היטב, והיו שגורים על פיהם... | ||
| + | אצלי נתרבה החשק בהלימוד.. לערך שתי שעות לאחר חצות הלילה, בקיץ, כי אז האיר כבר היום, הייתי מקיץ משנתי ורץ להישיבה לחוזר על לימודי. .. כשנודע על כך לרבי אלחנן, הציע לי שלא להשכים קום כל כך כדי שלא יזיק להבנה. | ||
| + | |||
| + | ==מלחמתו נגד לימודי חול== | ||
| + | ממשיך הרב ששונקין ומספר: בקייץ האחרון לשהותו של הרב אלחנן בהישבה, איראע מקרה לא נעים. באותה תקופה היו כבר בעיר מספר בריונים שהסיתו את בני הישיבה ללמוד למודי חול. למרבה הצער, עלה בידם למשוךאחריאהם עשרים תלמידים אשר הסכימו ללמוד לימודי חול, אך גם רצו לשמוע את השיעור מפי רבי אלחנן. ברם, מיד עם בואם, שלח אותם רבי אלחנן החוצה, ובכדי שלא יתתעורר שערוריה, נאמרו השיעורים במשך שני שבועות במקומות סגורים, עד כי נתייאשו מלבוא אל השיעור. רבי אלחנן הכריז אז, כי '''בישיבה אין מקום ללמודי חול, וכל הרוצה בלימודי חול, יעזוב את כתלי ישבתו!''' | ||
| + | |||
| + | כל התלמידים הסכיו אמנם לדבריו. אולם, מעשה שטן הצליח, כי הבריונים מצאו כמה בעלי בתים בעיר עאשר עמדו לצידם והסיתו את רבה העיר, לקחת מתח פקוחו וחסותו את בני הנישיבה. הם הבריקו מיד לרבי אלחנן - אשר נסע לחגים לבני ביתו - כי יישאר בביתו, ומעשה ימלא הרב את מקומות, | ||
| + | |||
| + | הישיבה הוסיפה להתקיים עוד זמן אחד בלבד - ונתבטלה. מששמעו תלמידי השיעור של רבי אלחנן שרבם לא יבוא, לא היה להם כל ענין לבוא. | ||
==תלמדיו בין חסדי חב"ד== | ==תלמדיו בין חסדי חב"ד== | ||
גרסה מ־04:08, 3 במאי 2018
הרב אלחנן בונים וסרמן הי"ד (ו' שבט ה'תרל"ה - י"א בתמוז ה'תש"א) היה ראש ישיבה בולט באירופה בין מלחמות העולם בכמה מקומות: בברנוביץ', אמציסלאב[1] ועוד וממנהיגי אגודת ישראל
היה תלמידם המובהק של ר' חיים סולובייצ'יק מבריסק וה"החפץ חיים". מחבר "קובץ שיעורים" על התלמוד וספרים נוספים. נספה בשואה.
על שמו נקראת ישיבת "ישיבת אור אלחנן חב"ד" בלוס אנג'לס.
בספרו "עקבתא דמשיחא", מתאר את תקופתנו כתקופת הגאולה, לאחר המאורעות האיומות שהיו בשואה.
בלקוטי שיחות חלק ה' הרבי מזכירו את ביאורו בענין "אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל"
הנהגתו בישיבה
הרב ווסרמן היה נוהג בקירבה אישית ואיכפתית מאוד לכל תלמיד.
תלמידו הרב נחום שמריהו ששונקין[2] מתאר באופן מיוחד את אופן לימדו בישיבה ואת הקשר שלו עם בחורי הישיבה: הרב רבי אלחנן היה בא מדי יום ביומו למועד התחלת הלימוד ומי שהיה מאחר שלוש פעמים, אחרי שהתרה בו, היה משלחו מן הישיבה...
בדרך כלל נהג הרב וסרמן את נשיאותו בישיבה ברמה וידע תוך כדי הגדת שיעורו, לזרוק מרה בהתלמידים, כדי שיקשיבו ויאזינו היטב את השיעור, דרכו היתה להרצות את הגמרא לפני התמידים בהסברה מפליאה. הוא עסק רק בפשוטה של הגמרא, עם פירוש רש"י, בהסבירו בטוב טעם את המילים, עד כי גם תינוק היה מבין. כה יפה ונעים היה הסברו עד שקושית התוספת על רש"י היתה נפתרת מאליה.
דרכו היתה להתבונן היטב בהאזנת התמידים לשיעור; מי שומע היטב, מי בקלות ומי אנינו שומע כלל. כאשר גמר, היה פונה למיד לחזור על הענין בעל פה, כשהוא מצוה עליו לסגור את הגמרא. כיון שהלה לא שמע, מממילא לא ידע לחזור. הוא היה מניח את הלזה וציווה לחזור על הענין למי ששמע בקלות.
מאחר ששמע קצת, יודע היה לחוזר אבל היה מגמגם בחזרתו. הוא עזר לו ומעמדיו על העינן עד שגמר לחזור. אז פנה שוב לרראושן, למי שלא ידע מקודם, ובאם הפעם שמע וידע היטב, מה טוב; ובמידה ולא, היה משיב על לבו כי הוא מהתלמידים שיאנם רוצים לשמוע, מאלו שמסירים אזניהם לשמוע תורה. ואם בפעם השלישית לא ידע לחזור את הענין בעל פה, הוחזקהלה אצלו כתלמיד שאינו שועמ את השיעור והיה משלחו מן הישבה. כך עקר מן השורש את אי ההקשבה לשיעור, מתחלה מפני היראה, ולאחר מכן היו מתרגלים כולם להאזין ולהקשיב את השיעור.
את דברי התספות היה נותן לתלמידים לומר, ובמקום שהיה נצטרך להסבר או לביאור יה מעמיד את הלמדי מסבי רומבאר עד שהדברים היו מאירים וברורים מאד. הוא אה רק לבאר פשוטן של דברי הגמרא והתוספות, ולא אהב את הפלפול כאשר גמרו ללמוד ענין מסוים לפעמים שבעה דפים ויותרת, היה מכריז כי משך שני ימים לא יאמרו שיעור ורק יחזרו היטב על הגמרא. כאשר גמרו הזה, ביוםה שלישי, כבר היו רומים אצלו "ועדים תלמידים, בני רמה דומה בכשרוניהתם ובידיעותיהם. פעמים הה זה ועד של שלה ופעמים של חמישה או יותר, הוא היה מכניס כל ועד בנפרד שוןאלם שלאות שונות, ואם היו ביקאים היטב בגמרא והצתפוסות שלמדו היו פותרים בקלות את שלאותיו. וכיון שראו התלמידים כי הכל תלוי בבקיאות היו מתחרים לחזור היטב על מה שלמדו. אף כי בסדר שכשזה הספקוללמוד פחות ביחס לשאר הישיבות.
אך מספר הדפיסם שלמדו ידעו היטב, והיו שגורים על פיהם... אצלי נתרבה החשק בהלימוד.. לערך שתי שעות לאחר חצות הלילה, בקיץ, כי אז האיר כבר היום, הייתי מקיץ משנתי ורץ להישיבה לחוזר על לימודי. .. כשנודע על כך לרבי אלחנן, הציע לי שלא להשכים קום כל כך כדי שלא יזיק להבנה.
מלחמתו נגד לימודי חול
ממשיך הרב ששונקין ומספר: בקייץ האחרון לשהותו של הרב אלחנן בהישבה, איראע מקרה לא נעים. באותה תקופה היו כבר בעיר מספר בריונים שהסיתו את בני הישיבה ללמוד למודי חול. למרבה הצער, עלה בידם למשוךאחריאהם עשרים תלמידים אשר הסכימו ללמוד לימודי חול, אך גם רצו לשמוע את השיעור מפי רבי אלחנן. ברם, מיד עם בואם, שלח אותם רבי אלחנן החוצה, ובכדי שלא יתתעורר שערוריה, נאמרו השיעורים במשך שני שבועות במקומות סגורים, עד כי נתייאשו מלבוא אל השיעור. רבי אלחנן הכריז אז, כי בישיבה אין מקום ללמודי חול, וכל הרוצה בלימודי חול, יעזוב את כתלי ישבתו!
כל התלמידים הסכיו אמנם לדבריו. אולם, מעשה שטן הצליח, כי הבריונים מצאו כמה בעלי בתים בעיר עאשר עמדו לצידם והסיתו את רבה העיר, לקחת מתח פקוחו וחסותו את בני הנישיבה. הם הבריקו מיד לרבי אלחנן - אשר נסע לחגים לבני ביתו - כי יישאר בביתו, ומעשה ימלא הרב את מקומות,
הישיבה הוסיפה להתקיים עוד זמן אחד בלבד - ונתבטלה. מששמעו תלמידי השיעור של רבי אלחנן שרבם לא יבוא, לא היה להם כל ענין לבוא.
תלמדיו בין חסדי חב"ד
- הרב נחום שמריהו ששונקין
- ר' שמואל זלמנוב[3]
- ר' זושא ווילימובסקי[4] הפרטיזן
ספריו
- קובץ שיעורים, חידושים על הש"ס, תשכ"ד-תשכ"ז (שני כרכים), שנכתבו על ידי תלמידי ישיבתו. בכרך ב נוסף חיבורו דברי סופרים, דיונים על מסורת התורה.
- קובץ מאמרים ואגרות, מאמרים במחשבה והשקפה ופירושי אגדה, תש"ס (שני כרכים)
- קובץ הערות, חידושים על מסכת יבמות. בראש הספר הודפסו שאלות ותשובות משו"ת הרשב"א הנוגעות לענייני המסכת. כ"כ צורף בסופו קונטרס ביאורי אגדות על דרך הפשט.
- עקבתא דמשיחא, (קיימות שלש גרסאות: שתי גרסאות בקובץ מאמרים חלק א' וגרסה נוספת בקונטרס בפני עצמו)
- ילקוט מאמרים ומכתבים, ברוקלין, תשמ"ז
הערות שוליים
- ↑ ראה בספר זכרונותי להרב נחום שמריהו ששונקין
- ↑ בספרו זכרונתיי עמודים 22-27, במהדורה שיצא לאור על ידי "חזק"
- ↑ ראה זכרון שמואל עמוד 15
- ↑ ימי תמימים עמוד 24 וכן בספרו של ר' שניאור זלמן ברגר על ר' זושא עמ' 8
