אור הוי' (ז"א)

במושג "אור הוי"ה" כלולים שתי בחינות:

"אור" מורה על בחינת התפארת, שהוא עיקר בחינת ז"א, כי בחינת ז"א הן המידות העליונות בעולם האצילות, אשר ענינם להאיר אור ולהשפיע בבריאה.

ולדוגמא, ביום ראשון מששת ימי בראשית האירה מידת החסד, ולכן נברא בו האור.

ביום שני האירה מידת הגבורה, ונברא הרקיע ויהי מבדיל (ומגביל) בין מים למים - בין הגשמיות והרוחניות.

וכן הוא בכל המדות - ז"א דאצילות, הנה, כל יומא ויומא עביד עבידתיה, כאשר המדות האירו אור ופעלו בבריאה (בניגוד לספירת המלכות שענינה לצמצם את האור).

"הוי'" - בפנמיותו - מורה על בחינת עתיקא קדישא - פנימיות הכתר. ולפי זה הנה, "אור הוי"ה" - משמעו, בחינת ז"א בבחינת התפארת שבה, כפי שמקבלת מבחינת עתיק.

מקורות לעיון:

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")