שם

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השם של כל דבר הוא שורש החיות שלו הנרמז ושורה על אותיות השם. השם הוא גם הגילוי החיצוני של כל נברא ומהוה משל לספירת המלכות הנקראת "שם שמים".

מקור

ואלו שמות בני ישראל היורדים מצרימה, את יעקב איש וביתו באו

שמות,א

חז"ל אומרים, שבני ישראל נגאלו בזכות שלא שינו את שמם, שפתם ולבושם.

מאפיינים

שם העצם מאופיין בכמה תכונות יחודיות:

א. "הארה בלבד": השם הוא מאפיין חיצוני ואינו מאפיין כלל את אופי הנפש. בניגוד לתכונות אחרות שקיימות לעצם, כמו תכונות של האדם - כתודעתו, רגשותיו וכדומה - שבהן באה לידי ביטוי הנפש, השם אינו מכיל כלל את הנפש והוא משמש כאמצעי לזולת לקרוא בשמו.

ב. "מתייחס לעצם": למרות האמור כי השם הוא הארה חיצונית של העצם, השם מתייחס לעצמותו של העצם ו"נוגע" בו. ולכן אדם עוזב את כל עיסוקיו ופונה בכל עצמותו לכיוון חבירו הקורא בשמו, כמו כן בעת התעלפות של אדם יש ביכולת הקריאה בשם האדם לגעת בנפשו פנימה ולעוררו מעלפונו. בתוכנה זו השם מתעלה על שאר כוחות הנפש, כך לדוגמה אפילו בכוחות פנימיים יותר באדם - כשכל ומידות - הם אינם נוגעים במהותו של האדם, ואדם המלמד את חברו השכלה אינו 'נוגע' בנפש חברו מעבר לכח תבנותו.

ג. "אינו מציאות": השם אינו קיים במציאות קודם שיקרא ויבוא לידי שימוש. בניגוד לשאר כוחות הנפש הקיימים בהעלם ובדקות בעצם הנפש ובהגיעם לידי שימוש הם מתגלים מהעלם לגילוי, השם אינו קיים בעצם ובעת שימוש בשם הוא מתחדש ונוצר. (אכן השם קיים בעצם בכך שהיא מציאות פוטנציאלית להיקרא בשם, אולם כל זמן שהוא לא נקרא בשם, השם אינו קיים).


החיות על ידי השם

על פי תורת הבעש"ט[1] שמו של חפץ, כפי אשר יקראו לו בלה"ק הוא כלי לחיותו, היינו, שבאותיות השם מתלבש החיות שמהוה ומחי' ומקיים את הנברא. ועל דרך זה מבואר בתורת המגיד (או"ת ד, ב) עה"פ "וכל אשר יקרא לו נפש האדם הוא שמו", ש"בלה"ק כל מה שנקרא שמו כך הוא שמו האמיתי שם העצם משרשו.. ולכן אדם הראשון שהי' בו חכמה יתירה, והשיג וידע השורש של כל מין ומין, היה יכול לקרותם בשם האמיתי".

שמות בני אדם

הרבי[2] מוסיף כי על דרך זה הוא גם בנוגע לשמות בני אדם, שהשם קשור עם שורש הנשמה. וכפי שמובא בשם האריז"ל שכאשר ההורים נותנים שם לבניהם, "אלו השמות אינם דרך מקרה או רצון האב ואם לקרותו כך, אך הקב"ה הוא הנותן שכל וחכמה ודעת בלב אביו ואמו לקרותו בשם שהוא משורש נשמתו של הבן, ומחמת זה האדם משורש בשמו מאוד מאוד".

אדמו"ר הצמח צדק אמר שהשם צריך להנתן על ידי האב והאם דוקא[3] - בהתאם להמבואר בכתבי האריז"ל שההורים זוכים לכוין לשם המתאים לשורש נשמת הבן, באופן ד"מזלייהו חזי".

אדמו"ר הריי"צ מבאר במאמריו, שאותיות השם הם ה"צינור" שעל ידם נמשך חיות הנשמה והגוף, ועל ידי זה נפעל חיבור וקישור הנשמה בגוף.

לפי זאת הסביר הרבי ששם האדם הוא ענין נעלה ביותר - כי השם קשור עם שורש הנשמה, ועל ידו נמשך חיות הנשמה בגוף, שחיות זו קשורה עם "מחי' החיים", עד שסוף סוף (או אדרבה: ראש ראש) קשורה חיות זו עם עצמות ומהות, כמובן על פי המבואר באגרת הקודש (ס"כ) שכללות ענין ההתהוות הוא על ידי "מהותו ועצמותו של המאציל ב"ה, שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו".

שינוי שם

על אף הענינים הנעלים הקשורים בשם, יכול האדם לשנות את שמו, והדבר תלוי בבחירתו דוקא. וכפי שמצינו שבנוגע לכמה ענינים צריכים לדעת כיצד הוא עצמו חותם את שמו. ועל דרך זה מצינו בשולחן ערוך שעל ידי שינוי השם נמשך תוספת חיות מלמעלה בנוגע לאריכות ימים ושנים טובות, רפואה שלימה, בריאות הגוף כו'. ואם כן, הרי זה דבר והיפוכו: מצד אחד אומרים שהשם שניתן לו קשור עם שורש נשמתו, וזהו הצינור להמשכת החיות כו'. וביחד עם זה אומרים שכאשר האדם מחליט לשנות את שמו - אזי "כן יקום", ומכאן ואילך נמשכת חיותו (מעצמות ומהות) על ידי הצינור דאותיות השם בהתאם להחלטתו לשנות את השם.

דבר זה דומה להמבואר בדרשות רז"ל שקידוש החודש תלוי בהחלטת בית דין של מטה, היינו, שכאשר בית דין של מטה קובעים שיום זה הוא ראש חודש, נקבע כן גם למעלה, וזאת - באופן ש"אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידין". ועל דרך זה בעניננו - שכאשר האדם מחליט לשנות את שמו, הרי זה פועל גם למעלה, בנוגע לאופן המשכת החיות וכו'.

רבי מאיר דייק בשמא

מובא עוד בגמרא "רבי מאיר דייק בשמא", שהיה מדייק בשמות. המגיד מבאר על פי הנאמר באדם הראשון וכל אשר יקרא לו האדם הוא שמו, ואחר שהביא הקב"ה את כל בהמות והחיות, אמר לזה נאה לקרותו כך ולזה כך, כי מכח גודל החכמה היתירה שהייתה בו, היה יודע שורש כל נברא מאין נברא ומאיזה שורש הוא, והיה קורא שמו בשורשו, מה שלא היו יכולין המלאכים להשיג ולקרות שמות כאלו, כמובא שם במדרש. וכן הענין גבי רבי מאיר, כי מגודל חכמתו היה יודע שורש נשמות של כל אחד ואחד מהיכן שורשו אם טוב אם להיפך.

קריאת שם על שם אחר

יהודים רבים נוהגים לקרוא לילדיהם על שם נשיאי, גדולי או רבני ישראל.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

הערות שוליים

  1. שעהיוה"א בתחלתו.
  2. התוועדויות תשמ"ב חלק ד' עמ' 1780.
  3. אנשים אחרים יכולים רק להציע להם שמות, אבל בחירת השם בפועל צריכה להיות על ידי האב והאם דוקא. - הרבי