שם

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

השם של כל דבר הוא שורש החיות שלו הנרמז ושורה על אותיות השם. השם הוא גם הגילוי החיצוני של כל נברא ומהוה משל לספירת המלכות הנקראת "שם שמים".

החיות על ידי השם[עריכה]

על פי תורת הבעש"ט [1] שמו של חפץ, כפי אשר יקראו לו בלה"ק הוא כלי לחיותו, היינו, שבאותיות השם מתלבש החיות שמהוה ומחי' ומקיים את הנברא. ועל דרך זה מבואר בתורת המגיד (או"ת ד, ב) עה"פ "וכל אשר יקרא לו נפש האדם הוא שמו", ש"בלה"ק כל מה שנקרא שמו כך הוא שמו האמיתי שם העצם משרשו.. ולכן אדם הראשון שהי' בו חכמה יתירה, והשיג וידע השורש של כל מין ומין, היה יכול לקרותם בשם האמיתי".

שמות בני אדם[עריכה]

הרבי[2] מוסיף כי על דרך זה הוא גם בנוגע לשמות בני אדם, שהשם קשור עם שורש הנשמה. וכפי שמובא בשם האריז"ל שכאשר ההורים נותנים שם לבניהם, "אלו השמות אינם דרך מקרה או רצון האב ואם לקרותו כך, אך הקב"ה הוא הנותן שכל וחכמה ודעת בלב אביו ואמו לקרותו בשם שהוא משורש נשמתו של הבן, ומחמת זה האדם משורש בשמו מאוד מאוד".

אדמו"ר הצמח צדק אמר שהשם צריך להנתן על ידי האב והאם דוקא[3] - בהתאם להמבואר בכתבי האריז"ל שההורים זוכים לכוין לשם המתאים לשורש נשמת הבן, באופן ד"מזלייהו חזי".

אדמו"ר הריי"צ מבאר במאמריו, שאותיות השם הם ה"צינור" שעל ידם נמשך חיות הנשמה והגוף, ועל ידי זה נפעל חיבור וקישור הנשמה בגוף.

לפי זאת הסביר הרבי ששם האדם הוא ענין נעלה ביותר - כי השם קשור עם שורש הנשמה, ועל ידו נמשך חיות הנשמה בגוף, שחיות זו קשורה עם "מחי' החיים", עד שסוף סוף (או אדרבה: ראש ראש) קשורה חיות זו עם עצמות ומהות, כמובן על פי המבואר באגרת הקודש (ס"כ) שכללות ענין ההתהוות הוא על ידי "מהותו ועצמותו של המאציל ב"ה, שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו".

בחירתו של האדם לשנות שמו[עריכה]

על אף הענינים הנעלים הקשורים בשם, יכול האדם לשנות את שמו, והדבר תלוי בבחירתו דוקא. וכפי שמצינו שבנוגע לכמה ענינים צריכים לדעת כיצד הוא עצמו חותם את שמו. ועל דרך זה מצינו בשולחן ערוך שעל ידי שינוי השם נמשך תוספת חיות מלמעלה בנוגע לאריכות ימים ושנים טובות, רפואה שלימה, בריאות הגוף כו'. ואם כן, הרי זה דבר והיפוכו: מצד אחד אומרים שהשם שניתן לו קשור עם שורש נשמתו, וזהו הצינור להמשכת החיות כו'. וביחד עם זה אומרים שכאשר האדם מחליט לשנות את שמו - אזי "כן יקום", ומכאן ואילך נמשכת חיותו (מעצמות ומהות) על ידי הצינור דאותיות השם בהתאם להחלטתו לשנות את השם.

דבר זה דומה להמבואר בדרשות רז"ל שקידוש החודש תלוי בהחלטת ב"ד של מטה, היינו, שכאשר ב"ד של מטה קובעים שיום זה הוא ראש חודש, נקבע כן גם למעלה, וזאת - באופן ש"אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידין". ועל דרך זה בעניננו - שכאשר האדם מחליט לשנות את שמו, הרי זה פועל גם למעלה, בנוגע לאופן המשכת החיות וכו'.

רבי מאיר דייק בשמא[עריכה]

מובא עוד בגמרא "רבי מאיר דייק בשמא", שהיה מדייק בשמות. המגיד מבאר על פי הנאמר באדם הראשון וכל אשר יקרא לו האדם הוא שמו, ואחר שהביא הקב"ה את כל בהמות והחיות, אמר לזה נאה לקרותו כך ולזה כך, כי מכח גודל החכמה היתירה שהיתה בו, היה יודע שורש כל נברא מאין נברא ומאיזה שורש הוא, והיה קורא שמו בשורשו, מה שלא היו יכולין המלאכים להשיג ולקרות שמות כאלו, כמובא שם במדרש. וכן הענין גבי רבי מאיר, כי מגודל חכמתו היה יודע שורש נשמות של כל אחד ואחד מהיכן שורשו אם טוב אם להיפך.

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים

  1. שעהיוה"א בתחלתו.
  2. התוועדויות תשמ"ב חלק ד' עמ' 1780.
  3. אנשים אחרים יכולים רק להציע להם שמות, אבל בחירת השם בפועל צריכה להיות על ידי האב והאם דוקא. - הרבי