מתי טוכפלד
מתי טוכפלד, הכתב הפוליטי של העיתון הנפוץ "ישראל היום" החל להכיר את חב"ד בתשס"א והחל לשמור מצוות, הוא חי את האמונה שהרבי הוא מלך המשיח.
כאשר שימש כפרשן פוליטי של רדיו "קול חי" וכלי תקשורת נוספים, פרסם ב"NRG" (מעריב באינטרנט) מאמר מדהים שעורר סערה:
המאמר
אין כמעט יהודי בעולם שלא שמע על הרבי מלובביץ', מנהיג חסידות חב"ד. לא שחסרים יהודים מוכרים. שפילברג, סיינפלד, איינשטיין, פנינה רוזנבלום. אבל שהרבי מלובביץ' מוכר רק בגלל שהוא יהודי. אין סיבה אחרת. למעשה, אפשר גם להציג זאת כך: הרבי מלובביץ' הוא הרב המפורסם ביותר בעולם. ולא רק בעולם היהודי. בעולם בכלל.
בארצות הברית למשל, מקום מגוריו, נקבע יום הולדתו ל"יום החינוך הלאומי". לא רק יהודים היו מבקשים להיפגש עם הרבי מלובביץ'. גם גויים. מדינאים. פוליטיקאים. אנשי עסקים. בשלהי 1994, התפרסם הרבי בהקשר אחר לגמרי. אחרי שנתיים של סבל שנגרם לו בעקבות אירוע מוחי בו לקה, נעלם הרבי מלובביץ' מעיני הציבור. השאלה מה בדיוק קרה, האם נפטר או נותר בחיים, הציבה אותו ולמעשה את כל תנועת חב"ד, בעין הסערה.
למרות המחלוקת הקשה, ולמרות היווצרות המחנאות בתוך החסידות, תנועת חב"ד לא חדלה להתקיים, להיפך, היא ממשיכה לגדול ולצמוח. ממשיכה להיות תנועת החזרה בתשובה הגדולה בעולם. וממשיכה לשאת על דגלה את הבשורה בה התחיל הרבי מלובביץ': המשיח קרוב מתמיד.
לא רבים יודעים זאת, אבל המחנאות בתוך חב"ד, היא לא באמת סביב השאלה, האם הרבי מלובביץ' נפטר או לא. אלא, האם יש לומר בגלוי כי הרבי החיים, או אולי מדובר בתובנה אותה כדאי להסתיר מעין הציבור בגלל הקושי בתפיסתה. המחלוקת בין המשיחיסטים לאלה המתרחקים מהגדרה זו כמו מאש, היא למעשה מחלוקת על קמפיין, לא על מצע. מחלוקת טקטית. לא וויכוח על אמונה, רק על סלוגן.
הרבי הוא המלך
אין ספק כי לאחר ג' תמוז תשנ"ד, חובת ההוכחה מוטלת על אלה הדבקים באמונתם כי הרבי מלובביץ' עודנו בחיים. הקושי הגדול הוא, שלפני שמתחילים להסביר את אותה תובנה, יש להסביר לפני כן כמה מושגי יסוד. החשובים שבהם: משיח ורבי. בלי הבנת שני המושגים הללו, אין אפשרות אפילו להתחיל להבין את התיאוריה.
נתחיל במושג רבי. בראשה של חסידות חב"ד, כמו בכל חסידות, עומד רבי. מנהיג הקהילה. מנהיג הזרם. הרבי הוא המנהל, הוא הסמכות התורנית, הוא הדמות החינוכית, והוא הדמות הייצוגית של התנועה שהוא עומד בראשה. עבור מי שלא התחנך על ברכי תורת החסידות, הדבר יכול להיראות אולי מוזר. גינונים כמו חטיפת שיריים לאחר טיש יום השישי (מנהג שאגב אינו קיים בחב"ד), או קבלת לייקח, או דולר מידיו של איש קשיש, אינם בדיוק פעולות הנמנות על סדר יומם. אבל בחסידות, יש לפעולות אלה חשיבות רבה.
האדמו"ר מייצג את השלמות. את הדבר אליו תמיד נכון לשאוף. תמיד לרצות בקרבתו. ללמוד ממנו. והכי חשוב, לשאוב ממנו עידוד וכוח להמשיך הלאה. למרות שבמאה ה-21, כמו גם במאה הקודמת, כל מה שהוא לא דמוקרטי, הוא לא ראוי, חייבים לזכור כי השלטון היהודי האותנטי הוא שלטון מלוכני. זו המסורת היהודית. בכל אופן בחסידות, הרבי הוא המלך. עם כל גינוני הכבוד הנגזרים מכך. ולמלך, חייבים לשמוע.
שלב ההוכחות
למלך המוכיח פעם אחר פעם כי דרכו היא הצודקת, בוודאי שצריך להקשיב. הרבי מלובביץ' עשה זאת. הוא הוכיח פעם אחר פעם אחר פעם, שהוא צודק. כל מי שהלך נגדו או פקפק, אכל את הכובע. הנה כמה דוגמאות.
ב-1967 כשרוחות המלחמה החלו לנשב ולהלך אימים על תושבי ישראל, ביקש הרבי לפרסם בשמו כי אין ממה לפחד ומובטח ניצחון גדול. ולא רק זאת. "הכותל המערבי יהיה בקרוב בידינו", אמר אז. וצדק.
ב-1987 ביקש הרבי מלובביץ' ממשלת ישראל לבנות יחידות דיור ומקומות העבודה לכמיליון עולים חדשים שיגיעו מברית המועצות. כמובן שאיש לא התייחס ברצינות. ברית המועצות הייתה מדינה סגורה ומסוגרת. אין יוצא ואין בא. שלוש שנים לאחר מכן, נפלה המעצמה באופן שעד היום לא ברור בדיוק איך קרה, וכל מאות אלפי היהודים נחתו כאן. משרד השיכון אכל אז את הכובע.
לפני מלחמת המפרץ הכריז הרבי שאין מקום בטוח כמו ארץ ישראל. אין צורך בחדרים אטומים ובמסכות, הכריז אז, וצדק. כשטיל אחד התעופף לכיוון הכוחות האמריקאים בסעודיה, נהרגו עשרות. פה נחתו 39, ולא נהרג איש. יותר מכך, מסכות האב"כ עצמן, הן שהרגו כמה.
דוגמאות נוספות יש למכביר. תשאלו את עשרות אלפי בני האדם שקיבלו ממנו הבטחות פרטיות. כולם התגשמו במלואם.
משיח בשר ודם
אוקיי, אז הוא היה צדיק גדול, איך זה מתקשר למשיח? פשוט, הרבי אמר שהמשיח יבוא בדור שלנו. יותר מכך, הוא אמר שהמשיח כבר כאן, זאת אומרת חי ומסתובב בינינו, ורק נותר שלב ההתגלות. ומהו משיח? קודם כל, משיח הוא איש. בשר ודם. שנית, המשיח הוא חלק בלתי נפרד מהדת היהודית. הוא אחד משלושה-עשר עיקרי היהדות, והכמיהה אליו תופסת למעלה משליש מהברכות המרכיבות את תפילת 18, התפילה העיקרית בסידור התפילות היהודי.
מרבית הפוסקים כנראה חששו להתעסק בנושא זה, וכך נותר הרמב"ם האוטוריטה הבלעדית בכל נושא המשיח. וכך קובע הרמב"ם בהלכות משיח: "אם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא המשיח".
איך הקריטריונים הללו מיושמים על הרבי מלובביץ'? א. מלך מבית דוד. הרבי הוא באופן מוכח בן לשושלת דוד המלך. ב. הוגה בתורה. ג. ויכוף ישראל לילך בה ולחזק בדקה. ההלכה מלמדת שהמשיח צריך לדאוג לכל עם ישראל, עד כדי כך שזו הופכת להיות פעולתו העיקרית בעולם. חב"ד היא תנועת החזרה בתשובה הגדולה בעולם, כבר אמרנו. את בתי חב"ד, שכל מטרתם היא רק הפצת היהדות ומתן סיוע לכל יהודי באשר הוא, הקים הרבי, בדיוק מתוך אותה שליחות עליה אחראי המשיח. ד. ויילחם מלחמות ה'. הכוונה למלחמות פיזיות ורוחניות כאחד. דוגמא להלכה זאת ניתן למצוא בארגון המחתרתי שהקים הרבי ברוסיה, להפצת היהדות, למרות האיסור והסכנה מצד השלטון. כמה משליחי הרבי נשלחו למאסרים ממושכים, אך הפעילות נמשכה ואף הוגברה, עד לנפילת ברית המועצות.
ראינו את ההלוויה, אז מה?
אז הרבי הוא בחזקת משיח. מי אמר שהוא המשיח בוודאות? הוא. כן, הוא עצמו. עד לשנת 1991, לא הסכים הרבי להמלכתו למשיח. הוא מחה כאשר שרו לו "יחי אדוננו", הוא ביקש לא לפרסם שום דבר המרמז על כך שהוא המשיח. עד ליום אחד בו נשא הרבי מאמר בו אמר: "אני עשיתי כל שביכולתי להביא את עניין המשיח והגאולה, כעת הגיע תורכם". תהו החסידים מה בדיוק התכוון הרבי. מה כבר נותר לעשות כדי להביא את המשיח ושהוא לא יכול לעשות בעצמו, אלא החסידים בלבד.
חשבו ומצאו: עניין ההמלכה. את המשיח צריך להמליך העם. לא הוא את עצמו. חשבו ועשו. ב-29 באפריל 1991 שרו לראשונה בנוכחותו יחי אדוננו. הרבי עודד את השירה. מאז, נהג הרבי לעודד דרך קבע את שירת יחי אדוננו, ועודד דברים נוספים, כמו למשל כשפנו אליו בתואר מלך המשיח וכו'.
למעשה, עד ג' תמוז תשנ"ד, היה קל "למכור" את העניין הרבי כי הוא משיח לציבור. לאחר תאריך זה, מדובר במשימה לא פשוטה בכלל. אבל אפשרית.
בספר דניאל י"ב, פסוק י"ב, כותב רש"י: "שעתיד משיחנו להתכסות לאחר שיגלה, ואז ישוב ויתגלה". כלומר ישנו שלב, לא כל כך ברור, בו המשיח לאחר שכבר נגלה, כבר ראינו אותו, שב ומתכסה, כלומר לא רואים אותו, ואז שב ומתגלה. האם זה המצב בו אנו נמצאים?
בהיסטוריה היהודית יש סיפור דומה. משה רבנו עולה להר סיני, עם ישראל מתבלבל בימים ובונה עגל זהב. הפרשנים נזעקים כאן להגנתו של עם ישראל ואומרים, כי לא זאת היתה הסיבה לבנייתו של העגל, אלא השטן עשה מעשה, וראו כולם איך מלאכי השרת נושאים את ארונו של משה לקבורה. כלומר, ראו את משה רבנו מת. ממש מת. ואז הלכו ועשו את העגל. הזוי? אולי. כמה פרשנים גדולים, וביניהם כמה אמוראים שדנו על כך בגמרא, מאמינים לכך.
אנחנו נמצאים במצב דומה. ראינו את ההלוויה. ראינו את הקבורה. אבל האם הבנו מה באמת ראינו? מופרך הא? אולי. אבל ממתי היהדות מתחשבת בערגה לרציונליות? מהי קריעת ים סוף? ושמש בגבעון דום? ומכת חושך? מישהו יכול להסביר זאת? אז זהו, שאין הסבר הגיוני. למי שיש, שיואיל לבסס את דבריו על אחד מפוסקי ופרשני ישראל לדורותיהם. אין מה לעשות, היהדות תובעת מאיתנו להאמין גם לדברים בלתי אמינים בעליל.
יתכן שעם ישראל נמצא בניסיון האחרון. הרבי צדק בעבר. הוא גם צודק כעת. אלה שלא האמינו, אתם זוכרים, אכלו את הכובע.
דגל משיח
מתי מסתובב בכנסת עם דגל משיח על דש בגדו, עשורות פוליטיקאים תקשורתנים ושופטים נחשפו לבשורת הגאולה באמצעות הדגל.
