הבדלים בין גרסאות בדף "ברכת התמימים"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | ברכת התמימים (המכונה ג"כ ברכת הבנים) הוא מעמד מרטיט מהמיוחדים במשך השנה בו מברך [[הרבי]] את כל ה[[תמימים]] (האברכים הנשואים לא מורשים להיכנס). | + | ברכת התמימים (המכונה ג"כ ברכת הבנים) הוא מעמד מרטיט מהמיוחדים במשך השנה בו מברך [[הרבי]] את כל ה[[תמים|תמימים]] (האברכים הנשואים לא מורשים להיכנס). |
| − | מעמד זה מתקיים סמוך לזמן הדלקת נרות של היום הקדוש יום כיפור, וסיבתו נעוצה במנהג ישראל (שהובא להלכה) שבערב יוה"כ מברך האב את בניו. בשנת [[תשי"ב]] התאספו מספר תמימים ליד חדרו של [[הרבי]] | + | מעמד זה מתקיים סמוך לזמן הדלקת נרות של היום הקדוש [[יום כיפור]], וסיבתו נעוצה במנהג ישראל (שהובא להלכה) שבערב יוה"כ מברך האב את בניו. בשנת [[תשי"ב]] התאספו מספר תמימים ליד חדרו של [[הרבי]] וכשהרבי יצא אמר: "אזוי ווי איר לערנט דאך אין דעם רבינ'ס ישיבה, איר זייט דאך דעם רעבינ'ס קינדער" (מאחר שהנכם לומדים בישיבה של הרבי הנכם בניו של הרבי) וקראם לחדרו ובירכם בברכת הבנים, ובשנים הבאות התאספו התמימים שוב ליד חדרו של הרבי וזכו להכנס ולזכות לברכתו, במשך השנים התרבה מספר התמימים ולא היה מקום לכך ב[[גן עדן העליון|חדרו]] של הרבי ומשום כך התאספו הבחורים ב[[גן עדן התחתון]] וב'הול' (תחת [[המגנט]]) והרבי יצא וברכם. |
| − | ברבות השנים כשמספר התמימים הלך וגדל ובפרט בתקופת החגים שאז היו שוהים אצל הרבי מאות רבות של בחורים עבר המעמד | + | ברבות השנים כשמספר התמימים הלך וגדל ובפרט בתקופת החגים שאז היו שוהים אצל הרבי מאות רבות של בחורים עבר המעמד ל[[זאל הקטן]] בו התאספו הבחורים (אשר ברובם שמרו את מקומותיהם מספר שעות לפני כן) בזאל ובמבואותיו ובשעה היעודה יוצא הרבי לבוש ב'קיטל' ועטוף בטלית ומברכם. |
| + | |||
| + | בדרך כלל פתח הרבי את ברכתו ב'ברכת כהנים' (בתוספת הפסוק שלפני ואחרי) ואחריה המשיך בשיחה שארכה בין חמש לעשר דקות, בזמן הברכה נוהג הרבי לכסות את פניו הק' בשולי הטלית. | ||
| − | |||
[[קטגוריה: ערכים חב"דים]] | [[קטגוריה: ערכים חב"דים]] | ||
גרסה מ־05:09, 11 ביוני 2007
ברכת התמימים (המכונה ג"כ ברכת הבנים) הוא מעמד מרטיט מהמיוחדים במשך השנה בו מברך הרבי את כל התמימים (האברכים הנשואים לא מורשים להיכנס).
מעמד זה מתקיים סמוך לזמן הדלקת נרות של היום הקדוש יום כיפור, וסיבתו נעוצה במנהג ישראל (שהובא להלכה) שבערב יוה"כ מברך האב את בניו. בשנת תשי"ב התאספו מספר תמימים ליד חדרו של הרבי וכשהרבי יצא אמר: "אזוי ווי איר לערנט דאך אין דעם רבינ'ס ישיבה, איר זייט דאך דעם רעבינ'ס קינדער" (מאחר שהנכם לומדים בישיבה של הרבי הנכם בניו של הרבי) וקראם לחדרו ובירכם בברכת הבנים, ובשנים הבאות התאספו התמימים שוב ליד חדרו של הרבי וזכו להכנס ולזכות לברכתו, במשך השנים התרבה מספר התמימים ולא היה מקום לכך בחדרו של הרבי ומשום כך התאספו הבחורים בגן עדן התחתון וב'הול' (תחת המגנט) והרבי יצא וברכם.
ברבות השנים כשמספר התמימים הלך וגדל ובפרט בתקופת החגים שאז היו שוהים אצל הרבי מאות רבות של בחורים עבר המעמד לזאל הקטן בו התאספו הבחורים (אשר ברובם שמרו את מקומותיהם מספר שעות לפני כן) בזאל ובמבואותיו ובשעה היעודה יוצא הרבי לבוש ב'קיטל' ועטוף בטלית ומברכם.
בדרך כלל פתח הרבי את ברכתו ב'ברכת כהנים' (בתוספת הפסוק שלפני ואחרי) ואחריה המשיך בשיחה שארכה בין חמש לעשר דקות, בזמן הברכה נוהג הרבי לכסות את פניו הק' בשולי הטלית.
