הבדלים בין גרסאות בדף "מאיר רפאל'ס"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | + | הרב '''מאיר רפאל'ס''' היה מנכבדי העיר ווילנא, ומפרנסיה. | |
| − | בעיצומם של ימי | + | בעיצומם של ימי מלחמת ה[[מתנגדים]] ב[[חסידות]], נעשה ר'מאיר לחסיד של [[אדמו"ר הזקן]], וזאת בעקבות שני מעשיות שהיה עד להם, וכפי שסיפר [[אדמו"ר הרש"ב]]: |
| − | + | אשה {{מונחון|עגונה|כלומר: אישה שבעלה נעלם ולא יודעים אם הוא מת או חי ועל כן נאסר עליה להתחתן עם איש אחר}} שאדמו"ר הזקן שלחה אליו שימצא את בעלה האובד. הוא לא הבין את פשר השליחות, אך כאשר בעקבות תפקידו כפרס העיר נדרש לגשת למשטרה לזהות אסירים בלתי ידועים מצא את בעלה האובד נתפעל, אם כי עדיין חשב כי מקרה הוא. | |
המעשה השני היה ששני יהודים מעירו פנו אל אדה"ז בבקשת ישועה על מאסר הקרב ובא עליהם מצד השלטונות בעקבות פעילות בלתי חוקית שלהם. אדמו"ר הזקן אמר להם, כי מלכותא דארע כעין מלכותא דרקיעא, וכשם שאין לכנות את השם בשמו האמיתי כך אין לכנות את המלך בשמו האמיתי. לבסוך כאשר פנו בבקשה אל המיניסטר, שאלם המניסטר להבהיר לו את פשר המאמר 'מלכותא' כו', וכאשר הם הסבירו לו היטב את פירושו של אדה"ז הוא נתפעל מאוד, הביאם לפני הקיסר, והוא חננם מהמשפט. בעקבות המעשה השני נסע רבי מאיר לאדמו"ר הזקן ושם נעשה לחסידו המובהק<REF> הרב [[שלמה יוסף זוין]], '''[[סיפורי חסידים]]''' (תורה), עמ' 144.</REF>. | המעשה השני היה ששני יהודים מעירו פנו אל אדה"ז בבקשת ישועה על מאסר הקרב ובא עליהם מצד השלטונות בעקבות פעילות בלתי חוקית שלהם. אדמו"ר הזקן אמר להם, כי מלכותא דארע כעין מלכותא דרקיעא, וכשם שאין לכנות את השם בשמו האמיתי כך אין לכנות את המלך בשמו האמיתי. לבסוך כאשר פנו בבקשה אל המיניסטר, שאלם המניסטר להבהיר לו את פשר המאמר 'מלכותא' כו', וכאשר הם הסבירו לו היטב את פירושו של אדה"ז הוא נתפעל מאוד, הביאם לפני הקיסר, והוא חננם מהמשפט. בעקבות המעשה השני נסע רבי מאיר לאדמו"ר הזקן ושם נעשה לחסידו המובהק<REF> הרב [[שלמה יוסף זוין]], '''[[סיפורי חסידים]]''' (תורה), עמ' 144.</REF>. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הזקן]] | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הזקן]] | ||
גרסה מ־00:35, 5 ביולי 2012
הרב מאיר רפאל'ס היה מנכבדי העיר ווילנא, ומפרנסיה.
בעיצומם של ימי מלחמת המתנגדים בחסידות, נעשה ר'מאיר לחסיד של אדמו"ר הזקן, וזאת בעקבות שני מעשיות שהיה עד להם, וכפי שסיפר אדמו"ר הרש"ב:
אשה עגונה שאדמו"ר הזקן שלחה אליו שימצא את בעלה האובד. הוא לא הבין את פשר השליחות, אך כאשר בעקבות תפקידו כפרס העיר נדרש לגשת למשטרה לזהות אסירים בלתי ידועים מצא את בעלה האובד נתפעל, אם כי עדיין חשב כי מקרה הוא.
המעשה השני היה ששני יהודים מעירו פנו אל אדה"ז בבקשת ישועה על מאסר הקרב ובא עליהם מצד השלטונות בעקבות פעילות בלתי חוקית שלהם. אדמו"ר הזקן אמר להם, כי מלכותא דארע כעין מלכותא דרקיעא, וכשם שאין לכנות את השם בשמו האמיתי כך אין לכנות את המלך בשמו האמיתי. לבסוך כאשר פנו בבקשה אל המיניסטר, שאלם המניסטר להבהיר לו את פשר המאמר 'מלכותא' כו', וכאשר הם הסבירו לו היטב את פירושו של אדה"ז הוא נתפעל מאוד, הביאם לפני הקיסר, והוא חננם מהמשפט. בעקבות המעשה השני נסע רבי מאיר לאדמו"ר הזקן ושם נעשה לחסידו המובהק[1].
הערות שוליים
- ↑ הרב שלמה יוסף זוין, סיפורי חסידים (תורה), עמ' 144.
