הבדלים בין גרסאות בדף "ניסוך המים"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (החלפת טקסט – " בינה " ב־" בינה ")
מ (החלפת טקסט – " משל " ב־" משל ")
שורה 11: שורה 11:
 
בכל רגע ורגע, אבל אינו נמצא בהאין עצמו, ואז הוא בתנועה של
 
בכל רגע ורגע, אבל אינו נמצא בהאין עצמו, ואז הוא בתנועה של
 
העלאה, באהבה עזה כרשפי אש. אבל ב[[שמונה עשרה]] שהוא נמצא בהאין עצמו,
 
העלאה, באהבה עזה כרשפי אש. אבל ב[[שמונה עשרה]] שהוא נמצא בהאין עצמו,
אזי הוא בביטול במציאות, ולא שייך אז ענין ההעלאה. ועך דרך משל - [[השתחואה|המשתחוה]]
+
אזי הוא בביטול במציאות, ולא שייך אז ענין ההעלאה. ועך דרך [[משל]] - [[השתחואה|המשתחוה]]
 
לפני המלך, שאז הוא בביטול במציאות לגמרי, ואילו ענין ההעלאה
 
לפני המלך, שאז הוא בביטול במציאות לגמרי, ואילו ענין ההעלאה
 
והתשוקה שייך דוקא כאשר הוא בריחוק מה[[מלך]], שאז הוא משתוקק
 
והתשוקה שייך דוקא כאשר הוא בריחוק מה[[מלך]], שאז הוא משתוקק

גרסה מ־07:48, 5 באוגוסט 2016

ניסוך המים היא עבודה שהיתה בחול המועד סוכות.

ענינה הפנימי הוא - עבודה למעלה מטעם ודעת.

בניסוך המים לא היה הגבלה והתחלקות, וכמר"זל גבי ניסוך המים: שאין שיעור למים.

הענין הוא, דהנה ענין המים בספירות הוא ספירת החכמה, מקור החסדים. ובעבודה הוא ענין ביטול במציאות, שזהו הביטול דשמונה עשרה שהוא כעבדא קמי מריה, שאין זה ענין של תשוקה ועליה, כי אם ביטול במציאות. דהנה, ענין ההעלאה הוא בהיותו רחוק מהאין האלקי, ומרגיש את האין שמהווה מחיה ומקיים אותו בכל רגע ורגע, אבל אינו נמצא בהאין עצמו, ואז הוא בתנועה של העלאה, באהבה עזה כרשפי אש. אבל בשמונה עשרה שהוא נמצא בהאין עצמו, אזי הוא בביטול במציאות, ולא שייך אז ענין ההעלאה. ועך דרך משל - המשתחוה לפני המלך, שאז הוא בביטול במציאות לגמרי, ואילו ענין ההעלאה והתשוקה שייך דוקא כאשר הוא בריחוק מהמלך, שאז הוא משתוקק אליו, אבל כאשר בא ועומד לפני המלך אזי הוא מתבטל בכל עצמותו לגמרי.

וזהו ההפרש בין יין למים, דיין הוא בינה, שמבין ומשיג את האין, אבל הוא בריחוק ממנו, ומזה נעשה האהבה כרשפי אש, מה שאין כן מים הוא חכמה, בחינת ראיה, שרואה ונמצא בהאין עצמו, שאז הוא מתבטל ממציאותו לגמרי.

הפרש נוסף קיים בין בינה לחכמה, שבבינה יש התחלקות, והיינו שהאהבה אינה בכולם בשוה, דכיון שהאהבה באה מצד ההתבוננות, הרי ככל שמבין ומשיג יותר אזי נרגשת אצלו יותר התשוקה כו', ונמצא שהאהבה מתחלקת לפי אופן ההשגה וההרגש, מה שאין כן במים, שהוא כמשל העומד לפני המלך בביטול במציאות, הרי בזה לא שייך התחלקות. וטעם הדבר הוא לפי שענין ההתחלקות הוא רק בענין שבא מצד הרגש האדם, וכיון שענין ביטול במציאות אינו מצד ההרגש שלו, כי אם מצד ראיית פני המלך, הרי מצד המלך כולם בשוה.[1]

הערות שוליים