עריכת הדף "ישראל דב בער מווילעדניק (בעל שארית ישראל)"

[[קובץ:שארית ישראל.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דף שער ספרו שארית ישראל - מהדורה ראשונה]]
'''הצדיק מווילעדניק''' ([[תקמ"ח]]-[[תקמ"ט]] - [[תר"ט]]) כיהן באדמו"רות ב[[עיירה]] ווילעדניק, תלמידו המובהק של ר' [[מרדכי מטשרנוביל]] והיווה מקור משיכה מסויים ל[[חסידי חב"ד]], חיבר את הספר שארית ישראל, ספר שהיה מקובל גם אצל חסידי חב"ד{{הערה|[[הרבנית רבקה]] הייתה קוראת בספר זה. מ"ש כאן בהע' מס' 1 שהרבנית רבקה היתה קוראת בספר זה אינו נכון. כתוב ברשימות חו' קנו שבשבת קודש הרבנית היתה קוראת בס' שארית ישראל, אבל מובן שהכוונה להתרגום באידית של הספר יוסיפון שי"ל תחת שם זה ודוק}}.

==תולדות חיים==
בגיל ארבע - חמש, התייתם מאביו, ובגיל תשע - עשר, אמו נפלה גם למשכב, ורגעים אחדים לפני פטירתה ביקשה מבנה ספר כל שהו, אף שלא ידעה עברית, ופתחה אותו והחלה לבכות ולהתחנן לפני ה' שבנה יגדל יהודי ירא שמים{{הערה|סופר על ידי הרב [[בצלאל ווילשנסקי]]}}.

כבר מילדותו היה נקרא ה"עילוי מקאטלענע" על שם מקום הולדתו, נסע פעם אחת לרבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]], והשתתף בדרשת השבת שלו, במהלך הדרשה הפריע לרבי לוי יצחק בקושיות שונות, ורבי לוי יצחק גילה מורת רוח בעקבות זה, לאחר מכן נסע ונהיה לתלמידו של רבי [[מרדכי מטשרנוביל]], אשר גם הוראה לו לנהוג במנהגים משונים, שיראו כמוזרים על ידי הרואים.

את חצרו ב[[עיירה]] ווילעדניק פתח עוד בחיי רבו, רבי [[מרדכי מטשרנוביל]] ואף היה נוסע אליו יחד עם חסידיו. שמו התפרסם בכל האזור כבעל מופת וצדיק גדול, אך עם זאת היה ידוע בהנהגותיו המשונות, ואף סגולותיו אשר היה נותן היו משונים, כגון בישול זרדי מטאטא עבור חשוכי בנים, שתיית [[מים]] הנוטפים מפי הסוסים בעת שתייתם, שפיכת ספל [[מים]] על אישה, לזרעא חי וקיימא וכו'{{הערה|מובא בהקדמה לספרו שארית ישראל, הוצאה חדשה}}.

==עם ליובאוויטש==

קשר מיוחד היה בין חסידי חב"ד לבין האדמו"ר, הרבי ה[[צמח צדק]] כיבדו מאד, ואף שלח אליו פעם עגונה, בכדי שיגלה לה על פי [[רוח הקודש]] היכן נמצא בעלה, כמו כן פעם התבטאו בפניו של הצמח צדק, על הרבי מווליעדניק, שהוא אינו למדן אך בכל זאת בעל רוח הקודש, ומיד מחה הרבי ואמר, לא! לא! הוא גאון{{הערה|ליקוטי רשימות ומעשיות אות מה}}.

סיפורים רבים משקפים, את הקשר שהיה בין חסידי חב"ד לחצר ה"ווילעדנקית", אולי מיקומה של החצר הייתה סמוכה ל[[עיירה]] ליובאויטש, או אולי בגלל הדרך והשיטה המיוחדת שלו. לאחר פטירת ר' [[אהרון מסטרשלא]] חלק מחסידיו עברו ל[[אדמו"ר האמצעי]] וחלק לא מבוטל עברו והתקשרו לאדמו"ר מווילעדניק{{הערה|בית רבי פרק כ"ו עמ' סח}}.

מסופר שבמהלכה של סעודת שבת בחצר הווילעדנקית הגישו לפני הרבי מגש עם שני [[דגים]] גדולים, ומיד פתח הרבי וסיפר, יודעים אתם איך הגיעו [[דגים]] אלו לכאן?, שני [[דגים]] שטו בנהר הגדול, ודג אחד פנה לשני ושאלו להיכן אתה שט? ענהו הדג ל[[ליובאויטש]], ולהיכן אתה שאל הדג, לווילעדניק ענה הדג השני, אולי תבוא איתי גם לווילעדניק הציע הדג, ואכן הוא השתכנע וכך הגיעו שנהם לפה, ובדבריו רמז לחסיד חב"ד שנכח בטיש{{הערה|סופר על ידי הרב [[בצלאל ווילשאנסקי]] ששמע מר' [[אברהם אליהו פלאטקין]] ששמע מאחד שהיה בעל המעשה}}.

סיפור זה מבטא את המשיכה המסויימת שהייתה לכמה וכמה חסידי חב"ד אליו, ואף הגיעו לביקורים אצלו.

בהתוועדות ש"פ בלק תשט"ז לימד כ"ק אדמו"ר את הניגון על "אסדר לסעודתא". כ"ק אדמו"ר ניגן את הניגון כמה פעמים. ובאמצע הניגון סיפר:

{{ציטוטון|פעם בא יהודי אל הרה"צ מווילעדניק, בעל שארית ישראל, וביקש ברכה ללידת בן, ואמר לו, שיפרוש משי ("זייד'נס") בחדר המטות, ויוולד לו בן. כאשר היהודי הנ"ל יצא, שאלו התלמידים אצל רבם מניין המקור לכך ש"משי" הוא סגולה לבן? והשיב להם, שמפורש הדבר ב"אסדר לסעודתא" – "ואלין מליא יהון לרקיעיא ותמן מאן שריא הלא הוא שמשא": "מליא" – היינו משי, וכאשר "אלין מליא יהון לרקיעיא" – מלשון פרישה, שיפרשו אותם, אזי "תמן מאן שריא" – מי שיימצא שם, "הלא הוא שמשא" – (שמש בלשון אידיש) "אַ זון"{{הערה|תורת מנחם חי"ז ע' 97}}.}}

==ספרו שארית ישראל==

אמרותיו ודרושיו היו נשגבים, בסגנון חסידות פולין, מסופר שפעם בעת נוכחות כמה חסידי חב"ד בזמן אמירת חסידות שלו, ישבו וכתבו את דבריו, וכשראה זאת, גער בהם שיפסיקו, ואמר שאפילו ה[[מלאכים]] העליונים אינם תופסים את דבריו, ואפילו הוא בעצמו אינו יודע מה ידבר רגע לפני. לפועל נכתבו הדברים ונסדרו והודפסו לראשונה בלבוב בשנת [[תרכ"ה]].

בשנת [[תרכ"ח]] נדפס הספר שנית ב[[ז'יטאמיר]], "עם הוספות והנהגות ואזהרות מהרב המחבר", שהם כ"א סעיפים של "הנהגות ואזהרות". אך עם השמטות למכביר. ועל-פי מהדורה משובשת זו, נדפס הספר שוב ב[[קעניגסבערג]] [[תרל"ז]], בהוצאה שלישית.

בשנת [[תשכ"ז]] נדפס הספר מחדש במהדורה מהודרת ובסידור אותיות חדש (על ידי הרה"ח ר' ישראל אונגאר שי', ובהשתדלותו של הרה"ק ר' יעקב יוסף מסקווירא זצ"ל), ומאז זכה הספר לריבוי מהדורות.

בשנת [[תשמ"ה]] נדפס הספר מחדש על ידי הרה"ח ר' יחיאל אבערלאנדער שי', עם מכתב מהאדמו"ר רי"י מפאפא שליט"א ובצירוף "מבוא" קצר, מראי-מקומות ומפתח הצדיקים המובאים בספר מהרה"ח ר' [[גדליה אבערלאנדער]] שי'. כאשר שלח עותק אחד אל הרבי, קיבל מענה:
{{ציטוטון|נתקבל ותשואת חן, וההוצאה לאור דזה וכיוצא בזה הרי זה מהפצת תורת ומעיינות החסידות הבעל שם טוב וכו'. שער הזמנים ו, ד. ד"ה ואכלת בלקו"ת צו{{הערה|כלומר: מה שמובא בספר, בשער הזמנים דף ו, טור ד, בשם כ"ק [[אדמו"ר הזקן]] נ"ע, שהוא בלקו"ת פ' צו.}}.}}

בשנת [[תשנ"ח]], הו"ל [[מכון אור ישראל]] הספר כלול בהדרו במהדורה חדשה: סידור אותיות חדש, השוואות והוספות ע"פ כת"י, מראי-מקומות, הערות וציונים ומפתחות - על ידי הרה"ח ר' [[גדליה אבערלאנדער]] שי'; ובראש הספר, מבוא ותולדות - מאת הרה"ח ר' [[יהושע מונדשיין]] ע"ה.

בשנת [[תשס"ח]], הו"ל מכון אור ישראל ספר [[ליקוטי שארית ישראל]], שהוא "פנינים יקרים ומאמרי קודש המלהיבים לבות בני ישראל לאביהם שבשמים שנשאבו מתוך ספר הקדוש 'שארית ישראל'".

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אדמו"רים]]