שיחה:משה אקסלרוד

תולדות חייו: הרה"ת משה אקסלרוד נולד בשנת תרנ"ג לאביו ר' אברהם חיים ואימו נחמה פיגא בעיירה דאקשיץ שברוסיה הלבנה.

בדאקשיץ הייתה קהילה של חסידי חב"ד והיו בה גם יהודים ליטאים. אביו ר' אברהם חיים לא היה חסיד חב"ד. כשהיה ר' משה בן שלוש נסע אביו לאמריקה, כדי לשמש שם במשרת הרבנות בבראנזאוויל שבניו-יורק, כשבכוונתו להשיג את האמצעים ולהביא בעקבותיו את אשתו ובנו הקטן. אך למרבה הצער לאחר שלוש שנים נפטר האב באמריקה, והותיר ברוסיה את אשתו האלמנה ואת בנו היתום. ר' משה עבר לגור עם אמו מרת נחמה פייגא, אצל אביה החסיד ר' שאול שהיה עוד מחסידי כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק' וקיבל ממנו את חינוכו החסידי.

כשהיה ר' משה צעיר לימים שלחו סבו לליובאויטש ומשם נשלח ללמוד בישיבה בהאראדיטש שעמדה תחת השגחתו של הגה"ח ר' שלמה זלמן הבלין ע"ה. ר' משה היה מתמיד וירא שמים בטבעו וכבר אז על אף גילו הצעיר הצטיין בהתמדה בלתי רגילה. בספר המשפיע המתאר את קורות חייו של הרה"ח ר' זלמן הבלין מופיע דו"ח ששלח הרה"ח זלמן הבלין לכ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע ממצב התלמידים והנהגתם כשליד שמו של התלמיד משה אקסלרוד מופיעה ההגדרה "מיוחד בהתמדה". אח"כ עבר ר' משה לליובאויטש שם היה נחשב לאחד מהבחורים המתמידים, ומבעלי הנגלה.

ר' משה היה מקורב למשפיע ר' שמואל גרונם אסתרמאן ואף העלה עלי כתב את שיעוריו על התניא. לימים בקשו כ"ק אדמו"ר מה"מ שישלח לו את רשימותיו מביאורי ר' גרונם וכך כותב הרבי מה"מ לרה"ת שנ"ז גרליק רבה של כפר חב"ד "מה ששואל אם יש אצלי רשימות של חסידים קודמים בביאור על התניא הנה בטח יש אצלו ההעתקה ממה שנמצא אצל הרה"ג והרה"ח וכו' מוהר"מ שי' אקסעלראד...". בליובאויטש התחבר אל שנים מבחירי התמימים ר' חיים זלמן קזלינר ואל הרב פוגורלסקי. ידוע כי בליובאויטש היתה הקפדה מיוחדת על שמירת הזמנים ובכל זאת מספרים כי היה לר' משה אישור מיוחד לאחר מעט לסדר נגלה עקב הארכתו בתפילה.

סיפר הרה"ח חיים משה הלפרוביץ' שהרבי הרש"ב היה אוהב מאד את ר' משה ור' משה חיים סיפר על כך סיפור פעם אחת נכנס ר' משה לרבי הרש"ב והרבי היה עם מגבת על הכתף ורצה לגשת לאכול אך בראותו את ר' משה הוריד את המגבת מהכתף ונתן לו "שלום עליכם" והכל לדבר איתו עד שהרבנית שטערנא שרה ביקשה ממנו רחמנות על הרבי הרש"ב שיבוא בזמן אחר כדי שהרבי הרש"ב יוכל לאכול. כשמלאו לר' משה 18 שנה קרא לו כ"ק אדמו"ר הרש"ב וציווה עליו ללמוד לקבל סמיכה לרבנות על מנת שישמש כרב בפועל באחת מהקהילות ברוסיה (בפועל רק לאחר חתונתו החל לכהן ברבנות. ר' משה נשא לאישה את ביתו של הרה"ח ר' יהודה לייב שפירא. (ר' לייב זה בא באותם זמנים לכ"ק אדמו"ר נ"ע וזכה אז לברכתו שיהיו חתניו חסידים ויראי שמים). לאחר נישואיו כשהוא רק אברך צעיר בן תשע עשרה התמנה ר' משה כרב בעיר עליאוו לאחר מכן עבר לעיר ז'לאבין שם שימש כרב העיר החסידי את רבנותו הנהיג ביד רמה, בתוקף וביראת שמים כאשר לא חת מאיש והשמיע את דבר ה' זו ההלכה ברמה.

יש לציין כי בימים טרופים אלה משרת הרבנות היתה מסירות נפש של ממש. הרה"ח ר' מרדכי שוסטערמאן יליד ז'לובין מספר בספרו איך לקח ר' משה אותו ואת חביריו, הקים להם ישיבה ולמדם נגלה וחסידות לפי עדותו של הרה"ת מענדל פוטרפאס , ר' משה היה בין תשעה התמימים אשר בשנת תרפ"ב הרבי הריי"ץ השביעם לילך באש ובמים עד כדי מסירות נפש למען שמירת והפצת התורה והיהדות. מסופר שבאחת השנים הקשות של רוסיה התוועדו החסידים והיו שני חסידים שרקדו על השולחן ריקוד חזק וחי שחסידים אמרו שזה היה ריקוד של מסירות נפש והשנים היו ר' משה אקסלרוד ור' יעקס ז'רובעצ'ר מקאליסק בז'לובין פתח בשנת תרפ"א ישיבה בשם מחלקת תומכי תמימים על פתיחת ישיבה זו מספר הרה"ח מרדכי שוסטרמן בספרו איך כשהיה בחור צעיר בז'לובין לקח ר' משה אותו ואת חביריו הקים להם ישיבה ולמדם נגלה וחסידות. אך הישיבה לא החזיקה מעמד ובשנת תרפ"ב פזרו הקומוניסטים את הישיבה בכך שלקחו כמה מהמגידי שיעור והמשפיעים לבית הסהר זה הספיק לשאר התלמידים לברוח במהירות אל מחוץ לעיר.

ר' משה גם פתח חדרים מחתרתיים בז'לובין. מסופר על הרה"ת ר' אברהם פריז ע"ה שהיה נוסע כל שנה לרבי הריי"ץ ואף גם בזמנים קשים של סכנת נפשות אשר זריקת יהודים מחלון הרכבת היה שעשוע נעים לא ויתר על הנסיעה לרבי. כאשר הגיע לרבי באחת משנים קשות אלו מיד כשהגיע נתן לו הרבי סכום כסף גדול של 1000 רובל שיעביר לרה"ת משה אקסלרוד עבור החדרים המחתרתיים שהקים בז'לובין.

מסופר על עוד פרשייה גדולה שר' משה היה מעורה בה בזמן שכיהן כרב בז'לובין. היה עוד מבצע חבד"י ברוסיה שר' משה היה מפעיליו הבולטים. והנה הוא לפנינו: הבולשביקים רצו להרוס ברוסיה את אמונת הגויים אבל קשה היה להם לעשות זאת כי הרוסים היו אדוקים מאד ובפרט בכפרים ובעיירות קטנות לכן הביאו לבתי היראה שלהם כמרים צעירים וחופשיים בדעותיהם וכך לאט לאט הסירו מהם את אמונתם הישנה באמרם בגלוי שנותנים להם אמונה חדשה אבל כוונתם היתה לבטל בסופו של דבר גם את החדשה ואמנם הצליחו. בדרך זו רצתה הייבסקציה לנהוג ח"ו גם ביהודים. מה עשו? הזמינו לאסיפה גדולה כמה רבנים קלי דעת כיד שיוכלו להפיק את זממם על ידם. לעשות "קולות" בדת, עד אשר יבצעו את כוונתם הרשעה וכו'. כמובן שאת הרבנים החרדים והיראיים לא הזמינו לאסיפה זז. אבל היו כאלה בין המוזמנים חרדים ויראי שמים אבל תמימים בטבעם ולא הבינו את כוונת הממשלה אשר בשקר יסודה. בשמוע הרבי על דבר האסיפה ערך מכתב כללי ארוך נגד האסיפה בו מבאר הוא את כוונתם הרעה והזהיר באזהרה נוראה לבל ישתתפו באסיפה, משום שתמימי הדעה שמחו על הכרזת האסיפה בהיותם סבורים שהממשלה התחילה לנטות מעט לצד אמונה ודת, ולכן צריכים היו להאיר את עיניהם בזה. המכתב נערך ע"י הרבי לפני מאסרו, וגם עריכת מכתב זה הוא אחד מהטעמים למאסרו, שע"י מאסרו יתבטל מכתבו אשר הבינו שיעשה רושם, אולם המכתב התפרסם בלאו הכי. סיפרו אז שבהיות הרבי במאסר, תבעו ממנו בין השאר והציקו לו לפני שחרורו שיבטיח להם לא להוציא לאור את המכתב. והרבי הבטיחם מתוך הכרח, אבל רצונו הקדוש היה שהמכתב כן יתפרסם. מה עשו החסידים? העתיקו את המכתב למאות עותקים, הרה"ח רפאל נחמן כהן כותב בספרו "שמועות וסיפורים":

"זוכר אני היטב כיצד ישבנו בבית אבי אנו ורבים מהתמימים והעתקנו את המכתבים להעתקים רבים". לאחר שהעתיקו את המכתב בהעתקים רבים העבירו את המכתבים לר' משה אקסלרוד שהיה באותה התקופה רב בז'לובין, והוא שלח את כל המכתבים האלה להרבה רבנים שהוא הכיר וכתב בראש כל מכתב "מצאתי זאת ואינני יודע מי כתבו" ולא חתם את שמו, כך לא ידעו מי הכותב ומי השולח כדי שאם יתפסו את המכתב הקומונסטים לא ידעו שהוא השולח כי אם היו יודעים היה ר' משה נשלח לעשרות שנים לסיביר. המכתב עשה רושם על קהילת הרבנים והם הבינו את מזימתם השקרית של הרשעים. ר' משה בנוסף לעניני עסקנותו היה גם איש צדקה וחסד דוגמא לכך נראה בסיפור הבא: באחת מהשנים כשכיהן ר' משה כרב בז'לובין נקלע לעיר הרה"ת ר' מ"מ קפלן שהשלטונות אסרו אותו בתואנות שווא מיד התערבו בשבילו נכבדי העירה ובראשם ר' משה רב העירה עד שהצליחו להביא לשחרורו. לאחר שהיה חשש גדול שהקומוניסטים יאסרו את ר' משה בגלל פעולתיו בנושאי יהדות עבר בקיץ תרפ"ז לעיר סוראז' (עירה לא רחוקה מויטבסק) . לא לפני שמינה את הרה"ת ירחמיאל בנימנסון לרב העיר ולא לחינם עבר ר' משה לעירה זו עירה זו כבר נודעה שעה שכיהן בה הרה"ח יוסף תומרקין מגדולי חסידי הרבי הצמח צדק.

תוך זמן קצר אף התמנה בעירו החדשה לרב והקים שם ישיבה קטנה שמנתה רק כיתה אחת של תלמידים למגיד שיעור התמנה הרה"ת ישעיה אבלסקי. בסוראז' אף ניהל חדר מחתרתי אשר היה במצב כספי כבד וחובות רבים ור' משה החזיקו במסירות נפש ממש אך כמה שבועות לפני ר"ה נאסרו שני מלמדים מהחדר ואז נחלש קצת החדר ובמקום שישים תלמידים שהיו בחדר נשארו שלושים. ובת"ת של ר' משה נשארו ד' מלמדים שלימדו את הנערים כל היום . הקומוניסטים שהדבר מאד עיצבן אותם רדפו את החדר מאד מאד ושלחו מרגלי חרש לחפש ולחקור את הענין ...ולאחר כמה זמן גם נתנו לר' משה מספר התראות שיעצרו אותו. ר' משה לא התחשב בהם והמשיך במס"נ להחזיק את החדר אך הוריד את מספר התלמידים לחמש וגם אמר ליהודי זלובין (אשר גם שם היה בעבר רב ושני העירות האלה היו בקירוב מקום) שאינו יכול להכניסם לחידר בסוראז. בשנים תרפ"ו- תר"ץ החלו הקומוניסטים לסגור בזה אחר זה מקוואות ולאחר שסגרו את המקווה בסוראז' כתב ר' משה לר' ישראל דג'קובסון יו"ר אגודת חסידי חב"ד בארצות הברית שמוכרחים לבנות מקווה חדש והוא צריך לפחות 500 רובל. לאחר שנשלח הכסף בנה ר' משה מקווה חדש ובזה הסתכן בשליחה לעשרות שנים בסיביר הקרה למרות זאת במסירות נפש בנה מקווה ואפילו מפואר אבל רק הסקה היתה חסרה כדרכו בקודש לכתחילה אריבר מיד השיג זאת מהבעלי בתים בסוראז', והכל לכאורה בא על מקומו בשלום. לאחר כשנה נסגר המקווה למגינת ליבם של יהודי סוראז.

בתחום פעולתו של ר' משה היה העירה קלימאוויץ אשר בה לא הציקו השלטונות כל כך בנושאי דת, מיד בנה שם מקווה אשר באותו זמן היה זה אחד מהמקוואות היחידות בכל רוסיה... ואף יש מכתב מיוחד של הרבי הריי"ץ לר' משה שהוא מברכו על כך שבנה מקווה בזמנים קשים אלו. בשנות תר"ץ – תרצ"ג החל השלטון ברדיפה נגד אנ"ש בכלל ונגד הרבנים בפרט באותו זמן הושלח ר' משה מביתו בגלל היותו רב ולפי חוקי רוסיה הסובטית הינו משולל זכויות ר' משה פעל במחתרת בעוז ובמסירות נפש שלא ידעה גבולות להקמת מקוואות חדרים וישיבות. בספר "ליובאויטש וחייליה" מתואר ר' משה בתאור הזה: "היה בין הפועלים הבולטים ברוסיה". מפורסמת התבטאות הרבי הריי"ץ עליו:" ווען איך וואלט געהאט נאך א זעלעכע צען משקה'ס וואלט איך איבערגעקערט גאנץ רוסלאנד" (= אילו היו לי עוד עשר משה'ס כאלו הייתי הופך את כל רוסיה).

ר' משה היה כמובן מבוקש רציני ביותר אצל הק.ג.ב. ותקופות ארוכות לא יכל לבוא לביתו. הוא חי ברכבות, כשכמעט בכל יום הוא מחליף את דירתו מאימת סוכני החרש שהיו בעקבותיו. בחורף תרצ"ד ר' משה אף היה במאסר שארך ימים מועטים בלבד בחסדי ה'. כמו שכותב לר' ישראל דג'קובסון בשבוע שעבר קיימתי מצוות ישיבה ותודה לא-ל גם בירכתי "הגומל". ר' משה ומשפחתו סבלו מחרפת רעב וכך מתאר ר' משה את מצבו העגום במכתבו אל ידיד נפשו ר' ישראל דג'קובסון ע"ה: "לעת עתה מצבנו הגשמי דחוק ה' ירחם, ממש גוועים ברעב, והילדים הולכים קרועים ויחפים וגם אני בתוכם שהיא מכת מדינה וההכנסה מתמעטת כמובן. כמוזכר מקודם היה ר' משה בחורף תרצ"ד במאסר ימים אחדים ר' משה שאל את הרבי הריי"ץ מה יעשה והאם יברח הרבי הריי"ץ כתב לו לנסוע ללניגרד בכל זאת רק בקיץ תרצ"ד הצליח לנסוע ללניגרד והשתקע שם ביחד עם בתו הגדולה. שם התעקב עד סוף חורף תרצ"ה שעה שהצליח להשיג את האישור. סיפור זה סיפר הרה"ח דוד נחשון: זה קרה בליל י"ט כסלו תרצ"ה באחת מהשנים הקשות בתקופת הקומוניזם, כאשר אחד מהאיסורים הכי חמורים היה ההתאספות וההתוועדות יחד. סבי, ר' משה אקסלרוד יושב בביתו ובליבו בוערת תשוקה עזה להתוועדות חסידית! "היתכן?! - י"ט כסלו לא להתוועד?!... זה הרי לא בא בחשבון "אבל אצל מי?! מי יקח על עצמו כזה סיכון!"

הוא מתחיל להעביר בזיכרונו את כל חבריו החסידים המתגוררים בסמיכות מקום אך את כולם הוא פוסל מיד. "זה בטח יפחד... וההוא, אשתו לא תסכים..." וכו' וכו'. עד שהוא נזכר בידידו הטוב ר' ישראל נעוועלער, "הוא בטח ישמח להתוועד..." וממחשבה למעשה, מיד הוא יוצא לכיוון ביתו של ר' ישראל. ובאותם רגעים ממש, יושב ר' ישראל בביתו ובמוחו הרהורים דומים... גם הוא משתוקק להתוועדות אלא שלא מצליח למצוא אצל מי... עד שהוא נזכר בידידו הטוב, ר' משה אקסלרוד, ומיד הוא יוצא לכיוון ביתו.

באמצע הדרך נפגשים החסידים... מתחבקים באהבה ופורצים בריקוד חסידי.לאחר כשש שנים של עבודה מאומצת מצידו ומצד אגודת חסידי חב"ד בארצות הברית בראשות ר' ישראל דג'קובסון הצליח לקבל אשור יציאה אך התכנון היה שהוא יצא לניו-יורק ולשמש שם כרב אולם בסופו של דבר קיבל אישור יציאה לאה"ק כשהתכנון היה שהוא יהיה ר"מ ב"תורת אמת". והוא יצא לעבר אה"ק באניה. לפועל כאשר הגיע לאה"ק התיישב ברמת גן. כאשר הגיע לאה"ק היו שם כבר קבוצה מכובדת של חסידי חב"ד אך משום מה ישבו הם על מקומותיהם בשלווה ולא פעלו להפצת המעינות משום מה חשבו שלאחר שפעלו ברוסיה הם עכשיו פטורים מהעבודה וצריכים לנוח ר' משה הגיע עם מרצו הבלתי נלאה והחל לעורר את כל אנ"ש בארצנו הקדושה לפעול למען הפצת המעינות באה"ק. לאחר שקבוצת אנ"ש באה"ק גדלה שלח כ"ק אדמו"ר הריי"ץ מכתב שבו הוא כותב שצריך לייסד תומכי תמימים עבור הבחורים שבאה"ק.

לאחר מכתבו של הרבי הריי"ץ התאספו גדולי החסידים בביהכנ"ס המרכזי של חב"ד באה"ק "נחלת בנימין" שבתל אביב באסיפה זו הקימו וועד זמני, שתפקידו היה לדאוג להקמת הישיבה. בוועד היו עשרה חברים: הרב אליעזר קראסיק, הרב מ. אקסלרוד, הרב מ"מ גרטנר, הרב אלכסנדר יואדסין, הרב משה גוראריה, הרב רפאל נחמן כהן, הרב נחום גולדשמיד, הרב מ. דבורקין, הרב דב גינזבורג, הרב ל. ריקמן. לקורא נראה הדבר כפשוט ביותר אך הקמת ישיבה היא דבר הכרוך בקשיים רבים אך לא איש כר' משה אשר בזמנים יותר קשים לא נכנע ירתע מקושי זה וביחד עם גדולי החסידים שהיו באה"ק הקים בשנת תש"ו תומכי תמימים לתלמידים מבוגרים (ישיבה גדולה) הישיבה נקראה בשם "אחי התמימים" על תפקידי הישיבה הבאנו ציטוט מספרו של הרה"ח יצחק גינזבורג "בשנותיה הראשונות היה ר' שאול ברוק הר"מ לנגלה; ר' נחום גולדשמיט המשפיע; ר' ניסן עבער ור' יונה לוויטס היו מגידי שיעור לכתות הקטנות. אולם כאשר חלפו שנתיים הישיבה התרחבה ופתחו כיתה נוספת. ואז, מינו את ר' שאול ברוק למשפיע, ולכיתה הגדולה מינו ר"מ חדש- הרב שלום נח ברזובסקי". למנהל בגשמיות מונה הרב אליעזר קרסיק ולאחר שנפטר מילא ר' משה את תפקידו בהצלחה. בד בבד באותה העת שעמל להקים ישיבה גם עמל להקים את בית הכנסת החסידי בעיר רמת-גן שמו של בית הכנסת הוא: "סוכת שלום" - על שם כ"ק אדמו"ר הריי"צ" כתובתו היא רח' האשל פינת רח' הרוא"ה. בבית כנסת זה התקבצו חסידים שהגיעו מרוסיה רובם תלמידי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש כרה"ח רפאל נחמן כהן, כרב בית הכנסת מונה הרב ר' משה אקסלרוד שכיהן ברבנות זו עד סוף חייו בעלמא דין.

ברמת גן כברוסיה פעל ר' משה רבות לחיזוק היהדות ולהגדלת התורה והאדרתה. מיד בבואו של ר' משה לארץ בשנת תרצ"ו מונה לחבר הרבנות ברמת גן ולרב קהילת חב"ד. ברמת גן ייסד מקווה כשיטת חב"ד (בור על גבי בור) וכמו כן ייסד בית ספר חרדי לבנות ושמו "חורב" אשר בו למדו גם בנות החסידים. בשנה זו (תרצ"ו) גם נפטרה אשתו ובשנת ת"ש נשא בזיווג שני את מרת חיה שרה לבית זליקוביץ'. בנותיו מספרות שלבני העיר היתה יראת כבוד גדולה ביתר כלפיו וכשהיה עובר ברחוב בשבת היו ממהרים לסגור את חנויותיהם. בשנת תש"כ כשהוא בשיא פעילותו להפצת היהדות ומעיינות החסידות, חלה ר' משה ונפטר בפתאומיות והוא בן ס"ו לחייו. ישנו מכתב של כ"ק אדמו"ר מה"מ באגרות קודש אשר הוא מודה לאחד שהתעניין בשבילו (בשביל הרבי) בשלום משפחת אקסלרוד לאחר שנפטר אביהם. את מקומו ברבנות בבית הכנסת ברמת-גן מילא בנו הרה"ח גדליה אקסלרוד שי' ובשנת תשמ"א כשעבר לכהן כאב"ד בחיפה נתמנה לרבו של בית הכנסת הרב שלום בער ליפשיץ יו"ר יד לאחים.

ערכתי את הערך והכנסתי פרטים חדשים. לאחמ"כ שמתי לב לדף השיחה והפכתי אותו לקריא יותר. יש פה עוד לא מעט פרטים שאינם נמצאים בערך, ניתן להוסיפם.--שניאור 05:47, 26 באפריל 2010 (UTC)