יהודה החסיד

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף רבי יהודה החסיד)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי יהודה החסיד, היה אחד מגדולי הראשונים, בנו של רבי שמואל החסיד, נולד בסביבות שנת תת"ק ונפטר בתתקע"ז.

הקים ישיבה גדולה, בה למדו כמה מבעלי התוספות, כמו רבי פתחיה מרשנבורג ועוד.[1]. חיבר את ה"ספר חסידים". וכן ידוע על שם צוואתו המפורסמת המוזכרת בכובד ראש בכל ספרי הפוסקים ובפרט בספרי רבותינו נשיאינו.

בדרגת נבואה[עריכה]

איתא בירושלמי[2] על הפסוק "כעת יאמר ליעקב וגו'", שבלעם אמרו בחצי ימיו של עולם.

הרמב"ם כותב באחת מאגרותיו - אגרת תימן[3] - שבלעם אמר זאת בשנת ב' אלפים תפ"ח, וזהו אמרו "כעת", שלאחרי משך זמן כזה, לאחרי שיעברו מספר שנים כזה, דהיינו בשנת ד' אלפים תתקע"ו[4] - תחזור הנבואה בישראל.

הרבי הסביר, כי בסביבות זמן הנ"ל היוצא בשנת ד' אלפים תתקע"ו, היה - בין השאר - רבי יהודה החסיד, עליו נאמר[5] שאילו היה בימי האמוראים היה אמורא, אילו היה בימי התנאים היה תנא, ואילו היה בימי הנביאים היה נביא.[6]

צוואת רבי יהודה החסיד[עריכה]

רבי יהודה החסיד השאיר אחריו צוואה ובה הוראות רבות שטעמיהם לא נתגלו מעולם.

הרבי הסביר כי בבחינה זו, הרי הוא כאבות הקדושים, שיש לנו את פעולתם, אך אין לנו שייכות והשגה במדריגתם. כך גם הוראותיו של רבי יהודה החסיד סתומים ואין לנו הבנה בתורתו.

הרבי רמז כי הוראותיו אלו הם מבחינת נבואה, "טעמי ההוראות, ובחינת הנבואה שלו, נשארו בהעלם."[7]

להוציא מעות במוצאי שבת[עריכה]

בצוואת רבי יהודה החסיד כתוב לא להוציא מעות במוצאי שבת.[8]

אדמו"ר הרש"ב היה אומר לרבנית בערב שבת, שאם זקוקה היא למעות, שתבקש עתה, כי במוצאי שבת לא יתן לה.

הרבי אמר[9] כי יש קצת פלא בהנהגתו זו, כי על אף שיש להתחשב בצוואתו של רבי יהודה החסיד, מובא שאין לדבר מזה בפירוש.[10]

במגבית צדקה שהתקיימה במוצאי שבת אמר הרבי, כי וודאי יהיו כאלו שירצו להתחשב בצוואת רבי יהודה החסיד, שלא לתת במוצאי שבת, ולכן סיפר מעשה:

באחד ממוצאי השבתות בעת שהותו של הרבי בוינה, ניגש הרבי לקופת צדקה ושלשל לתוכה מעות. ניגש אליו אברך חשוב, והוכיחו שמובא בכתבי האריז"ל[11] שנתינת צדקה היא ביום דווקא ולא בלילה. כאשר הגיע אל חמיו אדמו"ר הריי"צ וסיפר לו על ה'פסק' שקיבל, אמר לו אדמו"ר הריי"צ: אותו אברך, מסתמא גם ביום אינו נותן צדקה.

סיים הרבי: ישנם כאלו שנאחזים בענינים כגון אלו... הלוואי ויהיה זה הדבר היחיד שבו הוא עובר על כתבי האריז"ל וצוואת רבי יהודה החסיד.

הערות שוליים

  1. שמועסן מיט קונדער און מיט יוגנד
  2. 1שבת ספ"ו.
  3. פ"ג (קרוב לסופו).
  4. כן הוא בשלשלת הקבלה (אף שאינו מתאים לחשבונו שם) ובקובץ תשובות הרמב"ם (ליפסיא, תרי"ט). אבל בסדר הדורות (ד"א תתקע"ב) מגי' - בשה"ק - שצ"ל תתקע"ב. וכן הוא גם בפי' של ר' יהודה אברצלוני על ספר יצירה (פ"ד (ע' 239)) וקה"ע בירושלמי שם - תתקע"ב. וי"א אשר בכתב יד אגרת זו נמצא תתק"ע. וצע"ג הגהת הסה"ד, וכן, בכלל, דעת המסופקים בגירסא הנכונה באגרת הרמב"ם, בה בשעה דמוכחי קראי דנבואת בלעם היתה בשנת הארבעים - (ולא ל"ח) - ליציאת מצרים, ז. א. בשנת ב' אלפים תפ"ח, ועל פי זה, "כעת" - הוא ד' אלפים תתקע"ו. ובמקום הכתוב אחרת עכצ"ל שהוא טעות המעתיק.
  5. 1ראה תורת מנחם - התוועדויות חלק י"ג ע' 138. וש"נ.
  6. 1תורת מנחם יז, שנת תשט"ז חלק שלישי, שיחת שבת פרשת בלק, י"ד תמוז ה'תשט"ז. ושם מביא רשימה של ראשונים עליהם ראוי לחול דברי הרמב"ם, עיי"ש.
  7. 1תורת מנחם יג, תשט"ו חלק א' שיחת יום ג' פרשת וישב, י"ט כסליו ה'תשט"ו, 139.
  8. ראה ספר חסידים סקכ"א.
  9. תורת מנחם תשח"י עמ' 272 (300)
  10. 1ראה שו"ע יו"ד סו"ס קע"ט ובנ"כ. וראה גם רשימות חוברת קפ ע'.
  11. ראה נגיד ומצוה (בתפלת שחרית). שער הכוונות ענין תפלת ערבית דרוש א'. פע"ח שט"ו פ"א.