משתמש:יחי המלך המשיח!!/קינות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרבי מלך המשיח שליט"א אומר קינות בקדמת בית הכנסת ב-770, על שולחן מונמך ומושב מרופד שנבנה במיוחד לצורך זה, בתענית תשעה באב תש"נ

קינות לתשעה באב הן קינות הנאמרות בליל תשעה באב ובבוקרו. תוכנן הוא תיאור צרות רבות שהתרחשו במהלך הדורות לעם היהודי, החל מחורבן בית המקדש הראשון, חורבן בית שני, ואירועים היסטוריים נוספים (מסעות הצלב וכו'). הקינות נאמרות בתפילת שחרית לאחר קריאת התורה.

סדר הקינות[עריכה]

הקינות הקדומות ביותר המצויות בכתב אשר נודע מי מחברן הן של רבי אלעזר הקליר, פייטן שחי בארץ ישראל מעט לאחר חתימת התלמוד וחיבר פיוטים רבים למועדים שונים. . פיוטיו של ר' אלעזר הקליר נחשבים לבעלי ערך מיוחד והיו רבים שהקפידו במיוחד לומר את קינותיו, כמו למשל האר"י.

היצירות בימי הביניים, שנוצרו בעיקר סביב החורבן הקשה שנגרם לקהילות יהודיות במסעי הצלב, שונות. נושא הקינות איננו כבר החורבן שהיה בעבר, אלא הצרות הבאות עליהם בגלות כעת. את המקום של בית המקדש בקינות החורבן, תופסת התורה ולומדיה, ובקינות רבות אובדן תלמידי חכמים ותורתם הופך למרכזי.

קינותיו של רבי יהודה הלוי משנות לחלוטין את כל האופי של הקינות. בקינותיו אין כבר צער ויאוש על הצרות שהיו בעבר הרחוק או הקרוב, אלא געגועים: "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך... מי יתנני משוטט במקומות אשר נגלו אלהים לחוזייך וצירייך... אל מי ידמו משיחייך ואל מי נביאייך" וכך עוד ועוד.

הקינות מסודרות בנוסחי הקינות על פי סדר היסטורי כללי, כך שהקינות מביאות לידי עצבות בתחילה ולגעגועים ותקווה לבניין מחודש ולגאולה בסופן, בדומה למגילת איכה המאריכה בסיפור הצרות והחורבנות, אך מסיימת באמירה "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם".

לקינה האחרונה "אלי ציון ועריה" נעמדים ונוהגים לאומרה במניין ובמנגינה מיוחדת.