משתמש:חבדפד770/בכל דרכיך דעהו
פסוק ממשלי[1], שמשמעותו היא שלא מספיקה עבודת ה' בצורה מנותקת ונפרדת מחיי היום היום, אלא שבכל פרט בחיים יוחדר רצון ה'.
פירוש הפסוק[עריכה | עריכת קוד מקור]
בכל דרכיך דעהו - על ידי כל פרט מחייך תעבוד את ה', ועוד יותר - תגיע לידיעת ה' (דע את אלוקי אביך) ע"י דרכיך עצמם - חייך עצמם.
וכלשון הרמב"ם[2]: "כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו, והוא מובדל בהם משאר העם - כך צריך שיהיה ניכר: במעשיו, במאכלו, ובמשקהו, ובבעילתו. ובעשיית צרכיו, ובדבורו, ובהילוכו, ובמלבושו, ובכלכול דבריו, ובמשאו ובמתנו ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר. כיצד..."
החילוק בין דרך עבודה זו ל"כל מעשיך יהיו לשם שמיים"[עריכה | עריכת קוד מקור]
אנחנו מוצאים משנה במסכת אבות[3] האומרת: וכל מעשיך יהיו לשם שמיים. לכאורה זהו אותה המשמעות עם הפסוק דלעיל.
אך הרבי בשיחות מוצא חילוק עמוק בעניין זה, המשליך על כל חיי היהודי.
כשאומרים "כל מעשיך יהיו לשם שמיים" - המשמעות היא שהחיים הגשמיים בעולם הזה הם בשביל מטרה חיצונית, שלא מתבצעת עכשיו. אנחנו עובדים 'לשם שמיים', אך בעבודה עצמה לא ניכר החיבור לאלוקות.
בכל דרכיך דעהו - משמעו שהדרכים עצמם (החיים עצמם) לא רק שאינם מפריעים לעבודת ה', ולא רק שהם מסייעים לעבודת ה, אלא אדרבה הם מרוממים את היהודי למקום שהוא לא יכל להגיע בלעדיהם. (כידוע שבעלי עסקים רואים השגחה פרטית יותר מיושבי אוהל).
וזה נובע מהבנה עמוקה של חסידות - בעניין אחדות ה'. לא רק שהעולם לא מנגד לגילוי רצון ה' בעולם, ולא רק שהוא מסייע, אלא כל מציאותו מתחדשת ע"י הבורא בכל רגע. ולכן מובן שע"י כל דרכיך אפשר לגלות אלוקות.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
לקו"ש חלק ג' שיחה לפרשת תרומה, ויקהל. ד"ה השם נפשנו בחיים תשח"י