שינויים

'''שוחט''', הוא כינוי למי שעסק שעוסק במלאכת השחיטה. על פי ה[[הלכה]], על השוחט להיות אדם ירא שמים.

[[אדמו"ר הריי"צ]] אמר שה[[רב]] הוא ה"[[ראש" ]] של הקהילה, והשוחט הוא ה"[[לב" ]] של הקהילה.

"שוחט" - אמר הריי"צ<REF>שיחת יום שמח"ת תרפ"ט ס"ז, סה"ש תרפ"ט ע' 41.</REF>. אינו "סקאטאבאיעץ", איש האוחז מאכלת בידו והורג בהמות... "שוחט" הוא ה"לב" של הקהילה, ועליו להיות רוח החיים של הקהילה, לארגן קביעויות ללימוד ל[[לימוד התורה ]] וכיו"ב, ובנוסף לכך, מתעסק הוא גם באומנות הזביחה, אבל, לא זו היא עבודתו העיקרית.

[[הרבי]] הוסיף: ויש להוסיף בנוגע לאומנות הזביחה גופא, ש"צריכא בדיקה אבישרא ואטורפא", "בדק לה בריש לישני'"<REF> [[חולין ]] יז, ב. וראה "[[רשימות" ]] חוברת ט (ילקוט) ע' 6.</REF> - דיש לומר ענינו בעבודה, שהשוחט צריך לבדוק את עצמו שלא יהיו לו צפרניים<REF>ראה סה"מ קונטרסים ח"ב שב, ב ואילך. [[אגרות-קודש (אדמו"ר מוהרייהריי"צ )]] ח"ב ע' תקכה. ח"ד ע' יד ואילך (. נעתק ב"[[היום יום]] [[כ" כב אלול)ב באלול]].</REF> דוקרות... וכן צריך לבדוק את דיבורו, תוכן הדברים וסגנונם, שיהי' שיהיה כדבעי למהוי, ובלאו הכי אינו אלא "סקאטאבאיעץ", איש בעל מאכלת שהורג בהמות, ואז טוענת נגדו הבהמה: מדוע נוטל אתה את החיות שלי, במה הנך יותר טוב ממני?!...<REF> [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/25/3/26&search=%D7%96'+%D7%90%D7%93%D7%A8 תורת מנחם, שמחת תורה תשי"א]</REF>