382
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הרוח החב"דית שבה לעיר לאחר כשמונים שנה, כאשר ישיבת '[[תומכי תמימים]]' עזבה את [[ליובאוויטש]] והתפצלה לכמה מקומות. לאחר נדודים רבים, הוקמה הישיבה המרכזית בקרמנצ'וג.
בשנות השלטון הקומוניסטי נדרשו החסידים למידה גדושה של מסירות נפש. בשלב מסויים דרשו השלטונות לסגור את ה[[מקווה]] בקרמנצ'וג, ומי שניהל את המקווה התפטר לאחר שחשש לנפשו. במקומו לקח את התפקיד ר' [[דובער קוזניצוב]], שהיה [[משגיח]] בישיבה המקומית. הוא אף החתים יהודים רבים על עצומת מחאה כנגד סגירת המקווה. אף על פי שהעיתונות התקיפה את מעשיו, המשיך לנהל את המקווה ללא חת.
אין תקציר עריכה
'''קרמנצ'וג'''{{הערה|אוקראינית: Кременчук, רוסית: Кременчуг}} היא עיר תעשייתית גדולה, השוכנת לגדת נהר הדנייפר שב[[אוקראינה]].
הקהילת החב"דית בקרמנצ'וג מפורסמת בזכות רבנים וחסידים מפורסמים שהתגוררו בעיר ביניהם: הרבנים: הרב [[יוסף תומרקין]] והרב [[יצחק יואל רפאלוביץ]], ה"בעראלאך": ר' [[בערעל משה'ס]] (דברוסקין), ר' [[בערעל מאשייעוו]] ור' [[חיים דובער וילנסקי]], הגבירים הנדיבים האחים גוראריה: ר' [[שמואל גוראריה]] ר' [[נתן גוראריה (קרמנצ'וג)|נתן גוראריה]] ור' [[מנחם מענדל גוראריה]], ומנהלי הישיבה וה[[חיידר|חדרים]] המחתרתיים: ר' [[ישראל נח בליניצקי]] ור' [[בן ציון מרוז]]. קהילה זו פרחה ושגשגה עד שבאה המהפיכה הקומוניסטית שגרמה להרס כלכלי ורוחני כאחד. כעשרים שנה חלפו והנאצים התקרבו לעיר, ורוב בני הקהילה הצליחו להימלט, ומי שלא ברח נספה על קידוש השם.
==העיר קרמנצ'וג==
בעיר ישנו נמל וצומת מסילות רכבת, שהפכו אותה לעיר מפותחת כלכלית. המסחר התמקד בשלושה תחומים: תבואה, טבק ועצים. בעיר היו בתי ריחיים גדולים, מהם נשלחה תוצרת התבואה נמכרה לכל רחבי אוקראינה. כמו כן היו בעיר בתי חרושת גדולים לתעשיית טבק וסיגריות. דרך נהר הדנייפר, הגיעו לעיר משלוחי ענק של עצים שנכרתו ביערות אוקראינה, ובעיר היו נחתכים לקורות ונסרים.
==יהודי קרמנצ'וגירושלים דאוקראינה==
המידע הראשון על התיישבות יהודית בעיר הוא משנת ה'תקמ"ב (1782). בשנת ה'תקס"א (1801) נמנו ברשימת משלמי המיסים 454 יהודים במחוז קרמצ'וג. הקהילה היהודית צמחה בעקבות הגירה ובשנת ה'תרנ"ז (1897) מנו היהודים כ-30,000 איש והיוו כ-50% מתושבי העיר. ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בעיר כ-40,000 יהודים מתוך אוכלוסייה של קרוב ל-90,000 תושבים.
בשבתות שררה אווירה שבתית מובהקת, באשר כל עסקי היהודים היו סגורים, ולא נמצאה אף לא חנות אחת פתוחה. לא ייפלא אפוא שבגין כך זכתה [[קרמנצ'וג]] לכינוי "ירושלים דאוקראינה".
==מקרמנצאדמו"ר הזקן מבקש להתיישב בקרעמנצ'וג לליובאוויטש ובחזרה ==
קרמנצ'וג כמעט והפכה למרכז [[חסידות חב"ד]], היה זה בעת ש[[אדמו"ר הזקן]] ברח מנפוליון וצבאו בלוויית בני משפחתו וחסידים רבים. ביקש [[אדמו"ר הזקן]] להתיישב בקרמנצ'וג ולבנות מחדש את ממלכתו; לשם כך אף שיגר לקרמנצ'וג את בנו ה[[אדמו"ר האמצעי]] ובתו [[הרבנית פריידא (בת אדמו"ר הזקן)|הרבנית פריידא]] בכדי שישיגו מקומות מגורים הולמים. בעוד הם תרים אחר מקומות מגורים נאותים, הסתלק [[אדמו"ר הזקן]] כמעט במפתיע.
התוכנית ליישב את בני משפחת הרבי וחסידים רבים בקרמנצ'וג, ירדה מהפרק. [[אדמו"ר האמצעי]] אמנם התגורר בעיר במשך מספר חודשים, אך לאחר [[חג השבועות]] [[תקע"ג]], לבקשת החסידים, עזב הרבי את העיר יחד עם מלווים רבים כשפניו מועדות ל[[ליובאוויטש]], שם נבנתה מחדש הממלכה החב"דית.
=== החסיד הראשון בעיר ===
"ויהי לפתגם 'די קרעמנטשוקער בערעלעך' (מכיוון שדוב בתרגום ל[[אידיש]]: בער). הם היו בעלי שכל אדיר, ואבירי לב מאריכים בתפילה בהתפעלות הלב ובקול נעים והיו כולם חוזרים דא"ח, וכל החסידים גם בני [[פולין]] שבקרמנצ'וג היו יראים ומכבדים אותם" {{הערה|'[[התמים]]' חוברת ב' עמוד ס'.}}.
=== האחים הגבירים גור אריה ===
בשנים שלפני המהפכה הקומוניסטית, התגוררה בעיר משפחת גוראריה המפורסמת, שמנתה שלושה אחים, שלושה גדולים בנגלה ובחסידות, גבירים מכובדים, ואלו נמנו על מקורביהם של [[רבותינו נשיאנו]]. משפחת [[גוראריה]] הייתה מהמשפחות החב"דיות החשובות בעיר, ידועה בייחוסה.
===סגירת המקווה===
הלחצים כנגדו הלכו וגברו מיום ליום, וכשאנשי היבסקציה ראו כי לא ייכנע להם, סגרו את המקווה בכוח. בשל סכנת הצנזורה הקפדנית ששררה באותם ימים, שלח ר' [[ישראל נח בליניצקי]] מכתב מוצפן בו דיווח לרבי הריי"צ על המצב.
