שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הוסרו 10 בתים ,  16:38, 23 בפברואר 2021
הסרת קישורים עודפים
ב[[מסכת סוטה]] אומר ריש לקיש: "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו '''רוח שטות''' שנא' איש איש כי תשטה אשתו. תשטה (בשין ימנית) כתיב".
מבואר בחסידות שפעולת ה[[נפש הבהמית]] להחטיא את האדם היא על ידי שמשטה בו ומטמטמת את רוחו ורק על ידי זה יכולה להחטיאו.
==פירוש המונח==
פירוש המונח "רוח שטות" הוא:
* החשבת הדברים הגשמיים הוא שטות, "הרוח שטות הוא שעושה העולם ותאוותיו ליש ודבר ומרחיק גילוי האלהות עד שיתאווה לתאוות ה[[עולם הזה]] ולפי ערך הרוח שטות איך וכמה שיעלים ויכסה על האלהות כך יהיו התאוות אם בהיתר או באיסור".{{הערה|דרך מצוותיך, [http://chabadlibrary.org/books/zz/dm/1/40/95a.htm מצוות זכירת ומחיית עמלק, (צה, א)].}}
* העבירה על רצון ה' בדברים האסורים תחילת על ידי הגשמתם [[נפש]] האדם בדברים המותרים החומריים שבהתעסקות בהם מאבד האדם את הרגש האלוקי, שתאוותיו מתגברות עליו וההרגש האלוקי לתורה ומצוות נחלש עד שכאשר היצר מסיתו לעבור על רצון וציווי ה' אף שאינו מתכחש לרצונו אינו חש את חומרת הדבר (והוא מפני גסות נפשו שאינו מרגיש ומתפעל מרצון ה') ועובר עליהם בשאט נפש.{{הערה|קונטרס ומעיין מאמר ב פרק א.}}
* בעבירה על רצון ה' שטות נוספת מפני שכל יהודי רוצה לקיים את כל המצוות הקב"ה, ואינו רוצה ומוכן בשום אופן להיפרד מה' על ידי עבירה על רצונו תכונה זו נובעת מכך שנשמתו של היהודי הינה חלק אלוקה ממעל ממש, וטבעה להמשך למקורה הוא הקב"ה. וכאשר האדם עובר על רצונו של ה' אזי הוא נפרד ממנו. והעובר עבירה הוא בשל רוח שטות שמשטה בו שאינו נפרד מאלוקים.{{הערה|תניא פרק יח ואילך, קונטרס ומעיין מאמר ב ואילך.}}
* רוח שטות נוספת היא בשכנועו העצמי שגם אם ילך כרצונו יהיה לו טוב ולא יקרה איתו שום רע.{{הערה|קונטרס ומעיין מאמר ב פרק א ומאמר ה' ואילך.}}
* רוח שטות שלא יראנו אדם, שסוף סוף מתגלה קלונו ברבים
==העלמתה על הנשמה==
אולם כוחה של הרוח שטות היא רק על כוחות ה[[נשמה]] אולם על [[עצם הנשמה]] שבה מתגלה האור האלוקי אין ה[[נפש הבהמית]] מסתירה עליה ברוח שטות לפי שאין ל[[קליפה]] שליטה על אלוקות ולכן בעצם ה[[נשמה]] הנשמה שאור אלוקי מתגלה בה{{הערה|אלא ששיך שעצם ה[[נשמה]] תהיה בבחינת [[שינה]] ולא תתעורר בעבירות שנוגעים בכוחות הנפש.}} הרי הם בטלים ממציאותם ואין בכוחם להסתיר, משאין כן בכוחות ה[[נשמה]] הנשמה שבהם רק [[התפשטות]] האור האלוקי, שם שייך שה[[נפש הבהמית]] תעלים ותסתיר עליהם שלא יורגש בהם יהדותו והניגוד שבעבירות לנשמתו היהודית.
ומטעם זה רואים חילוק בין עבירות חמורות כעבודה זרה שאפילו יהודי קל שבקלים בעל עבירה כשמגיע ניסיון על עצם יהדותו כלעבוד עבודה זרה הרי מוסר נפשו אף שבשאר עבירות הוא עובר בשאט [[נפש]] והוא לפי שהרוח שטות הגורמת לו לחטוא מסתירה רק על התפשטות נשמתו אבל על עצם נפשו היא אינה מעלימה וכשמגיע לדבר ניסיון בדבר הנוגע לעצם מציאותו הרי אין דבר שמסתיר והואמוסר נפשו.{{הערה|תניא פרק יט.}}

תפריט ניווט