שינויים

לאחר הסתלקותו של [[אדמו"ר הזקן]] החריפה המחלוקת בין ר' אהרן לבין [[אדמו"ר האמצעי]]. מיד לאחר ההסתלקות פנה ר' אהרן אל כמה מגדולי החסידים בבקשה שיבואו אליו והוא יורה להם את הדרך בעבודה ה'{{הערה|ספר התולדות אדמו"ר האמצעי, עמ' 88.}}, זו היתה הייתה תחילת דרכה של חסידות סטרשלה. כאשר שמע ע"כ [[אדמו"ר האמצעי]] הוא ניסה להחזיר את השלום ב"חסד וברחמים" וניסה להסביר לרבי [[אהרן מסטרשלה|אהרן]] ולחסידיו את שורש טעותם, לצורך כך נסע [[אדמו"ר האמצעי]] לויטבסק וסביבותיה (שם היה לר' אהרן ריכוז חסידים גדול) במטרה להחזיר "עטרה ליושנה" ולהחזיר את נשיאות חב"ד לבית רבי. בהמשך תכנן לנסוע לעיירה אשווע - מקום מגוריו של ר' אהרן{{הערה|זמן מה לאחר מכן עבר לעיירה סטרשלה שעל-שמה נקראת החצר שאותה הנהיג.}} אך הדבר לא עלה בידו. כאשר ראה שלא יצליח בדרך של ב"חסד וברחמים" החל [[אדמו"ר האמצעי]] לנהוג ביד קשה ובמשנה תקיפות{{הערה|שם=תולדות 88|ראה ספר התולדות אדמו"ר האמצעי, עמ' 88.}}, וכתב{{הערה|שם=תולדות 88}} לחסידים: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=שלא יטו אוזן לדברי המסיתים לסור מבית רבינו, ולא יהיו כפויי טובה לאבי הקדוש אשר שם נפשו בכפו עליהם במסירת נפש ממש.}} הדברים חדרו לליבותיהם של עשרות חסידים, ואף תלמידיו של [[אדמו"ר הזקן]] חזרו לדבוק בבית רבי והתמסרו ל[[אדמו"ר האמצעי]].

בהקשר לכך מסופר{{הערה|בית רבי, פרק כ"ו, הערה ג'.}} כי אחד מנכדי [[אדמו"ר הצמח צדק]] ראה בחדרו של סבו - [[אדמו"ר הצמח צדק]] מכתב כי"ק של [[אדמו"ר הזקן]], במכתב מרחיק [[אדמו"ר הזקן|רבינו]] מאוד את עניין ההתפעלות בשעת התפילה. במכתב הנ"ל היתה הייתה הערה של אדמו"ר [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר הצמח צדק)|הצ"צ]] שאת המכתב הזה שלח [[אדמו"ר הזקן]] כהוראת שעה לאחד החסידים שהיה אחוז כולו בהתפעלות גדולה כדי לבטשו. אותו נכד שאל את סבו [[אדמו"ר הצמח צדק]] האם כוונת הערתו היא שמכתב זה נמסר לרבי [[אהרן מסטרשלה]] - שכידוע היה אחוז כולו בהתפעלות גדולה? ואדמו"ר 'הצמח צדק' ענה לו שלא, כי {{ציטוטון|'''לר' ארהל'ה היה התפעלות אלוקית, וגם הלוא הוא הי' לו [[מסירות נפש]] על רבינו כנ"ל'''}}

רבי '''[[אהרן מסטרשלה]]''': רבי אהרן נולד בעיירה אשווע להרה"ח ר' משה הלוי הורוויץ, שהיה דור שביעי ל[[של"ה]]. כבר בילדתו מאס בהבלי העוה"ז והתמסר לתורה. הקשר בין רבי אהרן לאדמו"ר הזקן החל עוד בהיותו בן י"ג שנה וכבר היה בקיא בכל התורה כולה, אז הגיע בפעם הראשונה לאדמו"ר הזקן ונכנס אליו ליחידות ובצעטיל שהגיש כתב "הנפש העמלה איך תתקשר באין ואפס המוחלט".{{הערה|יש המסבירים כי על אף שהיה מלא בתורה היתה הייתה חסרה לרבי אהרן דרגת הראיה באלוקות, וזאת ניסה להשיג אצל אדמו"ר הזקן.}} אדמו"ר הזקן נטל את הפתקה והרהר בה והוכיח את החסידים{{הערה|מסופר שהרבי קם ממקומו בהתפעלות ויצא בריצה מחדר היחידות אל חדר א' הסמוך של התלמידים המובחרים.}} כי אף חסיד לא היה שואל מה ששאל נער בן י"ג שנה!{{הערה|עיין אוצר סיפורי חב"ד כרך ט"ו עמוד 305 בשם "סיפורי חסידים ורבותיהם" להרה"ח רבי מרדכי שוסטרמן אות קלג ובשינויים קלים ב"שמועות וסיפורים" לר' פאלע כהן חלק שלישי סיפור קלב}} אדמו"ר הזקן חיבבו ממש בשל כך ור' אהרן הצעיר נשאר ונמנה על תלמידיו של [[אדמו"ר הזקן|רבינו הזקן]] שאף מינה את ר' אהרן ל[[חברותא]] לבנו - [[אדמו"ר האמצעי]] (בהקשר לזה מסופר כי כאשר היו חסידים שלא הבינו דבר מה במאמרי [[אדמו"ר הזקן]] - פנו אל ר' אהרן ואדמו"ר האמצעי כדי לרדת לעומקם של דבריו), במשך שנות חייו של [[אדמו"ר הזקן]] היה ר' אהרן ידיד [[נפש]] של אדמו"ר האמצעי, ולמד עמו בצוותא פעמים רבות. מסופר כי הם היו מתהלכים ברחובות העיר כאשר הם שלובי-זרוע ומדברים בעומק דברי אדמו"ר הזקן, בידידות ואחווה ו[[אהבה]] רבה{{הערה|מסופר (בית רבי, תולדות [[אדמו"ר האמצעי]] פרק ב', בהערה שם) שכאשר ראה זאת אחד החסידים אמר לאדמוה"ז "זהו תרין רעין דלא מתפשרין". ו[[אדמו"ר הזקן|אדמוה"ז]] ענה לו ש"'''הלוואי''' דלא מתפשרין"..}} בהמשך החל להדריך ולכתוב מכתבים לחסידים.