26,977
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
החלפת טקסט – ".ו" ב־". ו"
נולד בערך בשנת תרנ"ב לאביו ר' [[חיים בן ציון רסקין]]. בגיל שמונה נשלח ללמוד ב[[ליובאוויטש]] כדי לספוג שם מהאווירה החסידית של הישיבה. במשך ארבע-עשרה שנה למד [[תומכי תמימים ליובאוויטש|בישיבה]], ומילא את כריסו ב[[נגלה]] וב[[חסידות]].
לאחר חתונתו עבר לגור ב[[לנינגרד]]. במרצו הרב נטל על עצמו לנהל את עניני ה[[יהדות]] בעיר תוך סיכון חיים מוחשי. בביתו היו אורחים באופן קבוע, מידי לילה ישנו אצלו קרוב לעשרים אורחים; כמו תמימים שלמדו במקום סתר בעיר, או אורחים שהזדמנו לעיר ולא היה להם מקום להתארח, ובעיקר אירח פליטים 'מסוכנים' שנמלטו מהנ.ק.וו.ד. למרות הסיכון שבדבר. את החסיד ר' [[אלחנן דב מרוזוב|חונייע מרוזוב]] אירח בביתו במשך שבע שנים!
ר' איציה רסקין היה פעיל נמרץ באחזקת עניני היהדות בלנינגרד. הוא היה אחראי על ה'[[חיידר]]' ודאג למלמדים ואף גייס כספים עבור משכורותיהם. הוא דאג שה[[מקווה]] שהיה ממוקם במקום מסתור בתוך דירה פרטית, ימשיך לתפקד למרות המעקבים של הצוררים. בזמנו הפנוי עסק גם ב[[שחיטה]] כשרה עבור אלו שחפצו בכך.
| חלופי2 =
}}
בליל [[ב' אדר תרח"צ]] נאסר יחד עם החסיד ר' חונייע מרוזוב, ועם עוד חבורה של תמימים וחסידים. לאחר מאסרו ניסו בני משפחתו לברר את אשר עלה בגורלו. רק לאחר שלושה חודשים סיפרו להם כי נגזר עליו 10 שנים עבודת פרך ב[[סיביר]], מבלי רשות לכתוב לבני משפחתו, מאז לא נראה ולא נודע מאום אודות מקומו. אולם כעבור שנים ארוכות, ביררה בתו, גב' שרה רסקין את אשר עלה בגורלו, ואז נודע כי כלל לא נשלח למאסר, וכי הוא נשפט במשפט מהיר ונידון לגזר דין מוות. בז' [[ניסן]] [[תרח"ץ]] נורה למוות במרתפי ה[[נ.ק.וו.ד.]] האפלים, ונקבר בבית-קברות סמוך ללנינגרד. בן ארבעים-ושש בלבד היה כשנהרג.
==משפחתו==
