שינויים

לאחר עליית החסידים לארץ ישראל, הקים אחד ממנהיגי העלייה מנחם מנדל מוויטבסק שהיה מגדולי תלמידי [[המגיד ממזריטש]] את קופת מעות ארץ הקודש. לקופה זו תרמו יהודים מארצות הגולה בעיקר מרוסיה הלבנה ומאוחר יותר גם מדינת [[ווהלין]] באמצעות גבאי [[צדקה]] מקומיים ובעידודם של [[שד"ר|שד"רים]] שהגיעו מארץ ישראל ועברו בין הקהילות השונות. תרומות אלה יועדו לטובת התיישבות החסידים החדשה בארץ ישראל ותרמו לה חסידים ואף שאינם חסידים כמנהגם של יהודי הגולה דורות רבים, לתמוך ביישוב היהודי שבארץ ישראל. בראשות המוסד מעות ארץ הקודש בגולה, שברוסיה הלבנה, שימשו רבי [[ישראל מפולוצק]], רבי [[יששכר בער מליובאוויטש]] ו[[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|איגרות בעל התניא עמ' ח'-ט'.}} עד שנת [[תקמ"ו]]{{הערה|איגרות בעל התניא, עמ' כ"ו-כ"ז.}} שאז הוכתר [[אדמו"ר הזקן ]] על ידי רבי מנחם מנדל מוויטבסק ורבי [[אברהם מקליסק]] למנהיג של חסידי רוסיה הלבנה, הגבאי הראשי היה רבי יעקב מסמיליאן{{הערה|עליו ראה מבוא לאגרות קודש [[אדמו"ר הזקן ]] הוצאת [[תשע"ב]] (שלום דובער לוין) עמ' 17.}}.

בשנת [[תקנ"ח]] בזמן סערת ה[[התנגדות לחסידות|רדיפות כנגד החסידים]] בליטא, ובתקופת מלחמות נפוליאון, הלשין הירש בן דוד, אחד מהמתנגדים ב[[ווילנה]] לשלטונות הרוסיים שאדמוש[[אדמו"ר הזקן ]] קושר קשר עם המהפכה הצרפתית ושולח כספים לארץ ישראל ובכך מסייע לאימפריה העות'מאנית אשר היו יריבי רוסיה הקיסרית. כתוצאה מדיווח זה נלקח [[אדמו"ר הזקן ]] ל[[מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן|מאסר]] ב[[פטרבורג]], ב[[י"ט כסלו]] [[תקנ"ט]] החליט פאבל הראשון, קיסר רוסיה לשחרר את [[אדמו"ר הזקן ]] בטענה שלא מצא "שום שחיתות או משהו אחר המפר את השלווה הכללית"{{הערה|'''אגרות קודש אדמו"ר הזקן''', מהדורת תשע"ב, נספח 24.}}.