שינויים

הרב ר' '''ישראל יהודה לוין ''' ([[ז' תמוז ]] [[תרע"ב]] - [[ט' סיון ]] [[תשס"ה]]), נולד בעיר [[זיוויטוב שבאוקראינה ]] שב[[אוקראינה]] לאביו הרב ר' אפרים הלוי לוין ז"ל. היה ר' ישראל [[תמים|תלמיד]] [[תומכי תמימים|ישיבות תומכי תמימים]], [[חסיד ]] שחי וחווה את שנות מסירות הנפש היוקדות ברוסיה הסובייטית, עבר בצעירותו תלאות אינספור, וזאת בשל [[מסירות נפש|מסירות הנפש]] ב[[רוסיה הסובייטית]], ומסר את נפשועל קיום ה[[תורה]] וה[[מצוות]] למען המשך לימוד התורה.

==שנות צעירותותולדות חייו ==ר' ישראל נולד בעיירה זיוויטוב שב[[אוקראינה]], ב[[שבת קודש]] [[פרשת חוקת]], [[ז' בתמוז]] [[תרע"ב]], לאביו ר' אפרים - [[מלמד דרדקי]] בעיירה.

בעקבות פרעות שהתחוללו לאחר ילדותו הייתה ספוגה בפחדים מפני הפרעות של האיכרים הרוסים, שהיו נוהגים אז לעשות פוגרומים בעיירות היהודיות ולטבוח ביהודים, כהמשך ל[[מלחמת העולם הראשונה, נאלצה משפחתו לברוח מעירם זיוויטוב אל העיר ליפאוויץ. גם שם סבלו מכיון שבאותם ימים החלה תקופת השתלטותה של היבסקציה על הרחוב היהודי]].

כשהגיע לגיל ארבע-עשרהמספר פעמים נאלץ להתחבא תחת המיטה יחד עם אחיו, נודע לו על מסגרת לימודית מתאימה לנערים כשהאיכרים האוקראיניים מאיימים ברצח הוריו אם לא יביאו את כל כספם. המצב המסוכן אילץ את בני גילו שקיימת ב[[קייב]]. הוא עזב המשפחה לנטוש את הבית ונסע לקייב הרחוקה כדי ללמוד ב[[תומכי תמימים קייב]]העיירה, ולעבור לעיר ליפאוויץ.

בהמשך נסע ל[[תומכי תמימים ויטבסק]] וכשהרדיפות המשיכו נדד בין הישיבות ב:פערעיאסלאווכשהגיעו לעיר ליפאוויץ החלה הממשלה הקומוניסטית להשתלט על החיים היהודיים, ולמנוע מיהודים לקיים [[תומכי תמימים קייב|קייבתורה]], [[תומכי תמימים באקו]], ו[[תומכי תמימים כותאיס (גרוזיה)|כותאיסמצוות]]. הרדיפות בעיר היו קשות, [[תומכי תמימים קולאש|קולאש]]ובזמן קצר נשברו כל יהודי העיר, קייבובני משפחתו נשארו כמעט היחידים בעיר שהמשיכו לשמור על קיום תורה ומצוות.בחיידר שפתח אביו בעיר כמעט ולא נשארו ילדים, [[מוסקבה]]ור' ישראל ואחיו הלכו לעבוד בשדה, שוב פעם קייב, טשערניגוב, [[תומכי תמימים מלחובקה|מלחובקה]], [[לנינגרד]], שוב מוסקבה, ווארוניז' קריביורוג ו[[תומכי תמימים חרקוב|חרקוב]]ותמורת העבודה היו מקבלים ירקות שעזרו לבני משפחתו לשרוד את הרעב ששרר באותה תקופה.

מספר פעמים נאסר לתקופות קצרות=== בישיבת תומכי תמימים ===בחורף [[תרפ"ז]] נסע אחיו ללמוד ב[[ישיבה]] [[ליטאי]]ת ב[[קייב]], אך הבולשביקים השתילו בישיבה "[[רב מטעם|רבנים מטעמם]]", ואלו דרדרו [[רוחני]]ת את תלמידי הישיבה. כאשר שהה במלחובקהזמן קצר לאחר שנסע ללמוד בישיבה חזר לביתו והודיע שהוא אינו מעוניין להמשיך בלימודים, נאסר מכיון שלא היו לו ניירות מתאימים והובל לבית הסוהראך סיפר על מסגרת ישיבתית אמתית שמתאימה לגילו של ר' ישראל, שם הוכנס לחדר אחד עם גנבים ושודדיםהנמצאת בקייב.

לאחר מספר ימי מאסרר' ישראל נסע לקייב בגיל 14 ונכנס ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים קייב|תומכי תמימים]], הוחלט לשחררו לא לפני שהוזהר כי אסור לו עוד להימצא באזור, וכי אם ייתפס, ייאסר לשנתיים ימים. הוא אף נאלץ לחתום על הצהרה ברוח זושנוהלה אז תחת ר' [[בנימין גורודצקי]].

ר' ישראל שרצה כשחזר לחופשת [[חג הפסח]] וראה שהוא נותר הנער הדתי היחידי בכל מאודו להמשיך ללמוד באזורהעיר, נשאר במלחובקה ורק העתיק החליט לעזוב את מקום מגוריו לביתו העיר ונסע ל[[ויטבסק]], שם היה ריכוז גדול של החסיד ר' זלמן ליברמן. אולם באחד הלילות שוב נאסר על ידי בלשים בשכבו באחד מבתי הכנסת. גם הפעם לא נמצאו בידו תעודות או אישורים מתאימים, והוא נאסר שניתבחורים בני גילו.

בהגיעו לגיל גיוס זכה ר' ישראל לנס גלוי מ== רשימת המקומות בהם למד ==במשך עשר שנים נדד בין ישיבות, כשכל ישיבה שנסגרה על ידי ה[[אדמו"ר הריי"ציבסקציה]] שהורה לו להלביש משקפיים "והשי"ת יעזרהו בגשמיות וברוחניות"עבר מיד לישיבה שניה. באופן נסי שלמעלה מדרך הטבעמספר פעמים אף נאסר, קיבל פטור בזכות המשקפייםומיד לאחר השחרור המשיך בנדודיו. חלק מהמקומות בהם למד:

בחודש שבט * [[תרח"תומכי תמימים ויטבסק|וויטבסק]]* [[תומכי תמימים פריסלוב|פריסלוב]]* [[תומכי תמימים קייב|קייב]]* [[תומכי תמימים באקו|באקו]]* [[תומכי תמימים כותאיס (גרוזיה)|כותאיס]]* [[תומכי תמימים קולאש|קולאש]]* [[תומכי תמימים קייב|קייב]]* [[תומכי תמימים מוסקבה|מוסקבה]]* שוב בקייב,* [[תומכי תמימים צ'רניגוב|צ'רניגוב]]* [[תומכי תמימים מלחובקה|מלחובקה]]* [[לנינגרד]]* שוב מוסקבה, הגיע בקשרי תנאים עם מרת איטא דבורה, בתו של החסיד ר* ווארוניז' קריביורוג* [[מאיר גורקובתומכי תמימים חרקוב|חרקוב]].

כמה חודשים לאחר מכןבאותה תקופה אסר החוק על שהיה במקום כל שהוא בלי תעודה מזהה בו מפורט מצבו של נושא התעודה (אם עובד או לומד), באו השניים בברית הנישואיןוההסתובבות בערים הגדולות הייתה מותרת רק לבעלי תעודה מיוחדת. לצורך כך נאלץ לזייף מסמכים. מכיוון שלא היו לו קרובי משפחה בערים הגדולות נאלץ לישון ב[[בית כנסת|בתי כנסת]].

גם בשנות מלחמת העולם השניהר' ישראל שרצה להמשיך ללמוד באזור, נאלצו נשאר במלחובקה ורק העתיק את מקום מגוריו לביתו של ר' ישראל ורעייתו נאלצו לברוח ל[[סמרקנדזלמן ליברמן]]. אולם באחד הלילות שוב נאסר על ידי בלשים בשכבו באחד מבתי הכנסת. גם הפעם לא נמצאו בידו תעודות או אישורים מתאימים, והוא נאסר שנית.

גם בהיותו בסמרקנד בשנות המלחמה והרעב הקשות, נרתם מיד למען הפצת תורה, וביחד עם ידידו הרה"ח ר' == הגיוס לצבא וחתונתו ==בגיל הגיוס נקרא להתייצב ב[[מוסקבה]] למחרת [[מיכאל טייטלבויםיום הכיפורים]], הקימו סניף של ישיבת 'בשנת [[תומכי תמימים סמרקנדתרצ"ו]]'. פחדו היה גדול מכיוון שלא היו לו תעודות מתאימות, ובנוסף, זמן קצר קודם היה גל מאסרים גדול בקהילה החסידית.

ב'הוא ניצל מגזירת הגיוס בשל הוראה של [[יציאת רוסיה תש"ו]]' הצליח לעזוב את רוסיה ב"עשאלוניםהרבי הריי" הידועים בחודשי הקיץ, עד שמצא מנוחה קצרה במחנה הפליטים [[פאקינגצ]] - גם שם, הוא וחברו הטוב ר' מיכאל טייטלבויםשירכיב משקפיים, הזדרזו להקים מסגרת של ישיבת 'דבר שבדרך [[תומכי תמימים פאקינגנס]]'הצילו מגיוס.

בתקופה שלאחר מכןב[[חודש שבט]] [[תרצ"ח]] השתדך עם מרת איטא דבורה, שהה בפאריזבתו של ר' [[מאיר גורקוב]], וגם שם עסק במסירות בהרבצת והפצת תורה לילדי ישראלומספר חודשים לאחר מכן התחתן.

רק לאחר שלוש שנים מאז שעזב את רוסיה, הגיעו כשהגיע לסמרקנד פתח יחד עם ר' ישראל ורעייתו לארץ ישראל, ובקיץ [[תש"טמיכאל טייטלבוים]] הגיע להתגורר בישיבת [[כפר חב"דתומכי תמימים סמרקנד|תומכי תמימים]], שם היה חי עד פטירתו.

==אצל כבשנת [[תש"ק אדמוג]] נוצרה אפשרות להתכתב עם הרבי הריי"צ באמצעות [[חסידים]] ב[[ארץ ישראל]], שהעבירו את המכתב לרבי. ר שליט' ישראל ור' מיכאל כתבו מכתב בו הם מבקשים ברכה ל"א=={{מונחון|זרעא חייא וקיימא|ילדים}}". הם לא זכו לקבל תשובה, אך ארבעים שנה אחר כך, כשכבר היה בארץ ישראל, נמצא מכתב התשובה של הרבי בארכיון הספרייה, בו הרבי מברכו בילדים וב[[פרנסה]].

בליל יום רביעי, אור ליום == היציאה מרוסיה ==בקיץ שנת [[תש"ו' בתשרי תשכ]] יצא מ[[רוסיה]] [[בריחת רוסיה תש"גו|יחד עם קבוצת חסידים]] באמצעות דרכונים [[פולין|פולניים ]] מזוייפים, מעט לפני השעה שלוש בלילה, זכה ר' ישראל להיכנס לראשונה בחייו והגיע ל'[[יחידותמחנה הפליטים פאקינג]] ב[[גרמניה]]. גם שם פתח יחד עם ר' אצל הרבי. על רגעים אלה סיפר: "עשיתי שהחיינו. אלו היו הרגעים הכי גדולים ומופלאים בחיימיכאל ישיבת תומכי תמימים, שכל החיים שלי חיכיתי וציפיתי וקיוויתי להשי"ת שסוף סוף יעזרני ויצליחני לאותם הרגעים הנפלאים"אותה המשיכו לנהל גם זמן רב לאחר שמרבית החסידים עזבו את המחנה.