העלם וגילוי, אין ויש, עצם והתפשטות, כח ופועל

סעיף זה עוסק ביחסים שבין המושגים. לגבי המושגים עצמם ראה הרחבה בקישורים שבסוף הדף.

העלם וגילוי, אין ויש, עצם והתפשטות, כח ופועל הם ארבעה עניינים חלוקים זה מזה, שכל אחד מהם מתאר סוג/ דרגה אחרת בצמצום וגילוי האור האלוקי, ולכל אחד מהם יתרון ומעלה זה על זה.

סדרם והיחס ביניהם

שני העניינים הרחוקים ביותר זה מזה הם "העלם וגילוי" לעומת "אין ויש". העלם וגילוי הוא היחס הקרוב ביותר (שהרי כל מה שמתגלה היה במציאות גם לפני שהתגלה), ואין ויש הוא היחס הרחוק ביותר (כי אֵין ב"אָיִן" " שום דבר שהוא מקור ל"יש").

ושני האחרים הם ממוצע בין שני הראשונים: היחס "עצם והתפשטות" קרוב יותר ל"העלם וגילוי", ואילו "כח ופועל" קרוב יותר ל"אין ויש".

ענייניהם בפרטות

העלם וגילוי

העלם וגילוי הוא שהגילוי נמצא כלול בההעלם. ולדוגמא, המידות כפי שהן כלולות במוחין וכפי שהן מתגלות, או הדבור כפי שכלול במחשבה וכפי שהוא מתגלה. החסרון בהעלם וגילוי הוא שהגילוי אינו התחדשות אמיתית (כי כל מציאותו כבר הייתה כלולה בפועל ב"העלם") - ולכן הדבר המתחדש הוא מוגבל, והמעלה באופן זה היא שהמתחדש הוא בבחינת קירוב למקורו ושורשו.

אין ויש

היחסים בין אין ויש הפוכים מאשר היחסים "גילוי והעלם". המעלה ביש מאין היא הפלא האלוקי שבהתגלות כוחו האין סופי של ה' לעשות התחדשות אמיתית (כי ב"אין" לא קיים שום דבר שיכול להיות שורש או מקור להתהוות "יש"), ומכיון שהיש כלול בהאין (דבלא דבר לא יש מציאות דבר) לכן הוא בבחינת בלי גבול. והחסרון ביחסים אלו הוא שבמתחדש לא ניכר ולא נרגש כלל מקורו ושורשו.

עצם והתפשטות

היחס בין ההתפשטות לעצם דומה ליחס של גילוי מההעלם, אך אינו אותו הדבר ממש. התפשטות העצם אמנם אינה התחדשות ממש (כמו יש מאין) – כי היא בדומה למקור ובדוגמתו, אך מצד שני אינה גילוי ההעלם - כי ההתפשטות איננה איזה מציאות דבר שהיה כלול במקור.

והמשל להבין זאת הוא מאור ומאור. מצד אחד האור אינו ממהות המאור כלל ובאין ערוך אליו - אך מצד שני אינו התחדשות ממש, שהרי האור אינו מהות אחר מן העצם (הוא לא משהו אחר זר ש"נזרק" מן העצם), אלא הוא התפשטות והמשכה של העצם.

וההסבר בזה (שלמרות שהוא התחדשות הוא לא התחדשות "ממש"), כי אנו רואים שדוקא עצם זה מאיר (ואילו עצם אחר אינו מאיר). היינו, שדוקא בעצם זה ישנה תכונה (יכולת) להאיר, ולגבי "יכולת" זו אין האור התחדשות (אלא מעין "גילוי ההעלם"). ומכיון ש"יכולת" זו היא ממהות העצם עצמו, נמצא שמצד ריחוק הערך הבלי גבול שבין האור להעצם – זו התחדשות, אך מצד תכונת יכולת העצם להאיר – זהו רק מעין גילוי ההעלם ואינה התחדשות ממש.

כח ופועל

ואילו היחס בין הפעולה לכח הפועל אותה קרוב ודומה יותר ליחס בין היש לאין :

כח הוא הכח לפעול איזה פעולה בהתגלות. לדוגמא, כח התנועה הרוחני שבנפש לפעול את תנועת היד הגשמית, או כח היד הגשמית לעשות כלי (שאינו ממהות האדם כלל), או כח הראיה הרוחני של הנפש שפועל בחומר העין את פעולת הראיה.

והנה, אם כי היחסים בין הכח לפועל אינם דומים א. לא לגילוי ההעלם ב. לא להתפשטות העצם. ג. ולא ליש מאין – בכל זאת הם קרובים יותר ליש מאין מאשר לגילוי ההעלם:

א. אינם דומים לגילוי ההעלם – שהרי הפועל אינו גילוי של הכח (שהרי הכח הוא רוחני והפעולה היא גשמית – ואין ברוחני שום דבר שיכול להוות שורש ומקור לגשמיות).

ב. אינם דומים לעצם והתפשטות - א. כי האור נמשך ממילא מהמאור הוא מפני שהוא אינו מציאות לעצמו, ואילו הפעולה נמשכת ממילא מהכח משום שבכח יש "הכנה" לפעולה זו (אבל הפעולה עצמה אין לה ולא כלום עם מהות הכח) – ונמצא שהפעולה לגבי הכח היא חידוש יותר מאשר האור מהמאור.

ג. אך למרות ש"כח ופועל" אינם דומים גם ל"יש מאין" יחד עם זאת הם קרובים אליו יותר מאשר ל"העלם וגילוי" (כי כפי שהוסבר, הפועל לגבי הכח הוא חידוש יותר מאשר ההתפשטות לגבי העצם).

ראה גם

• העלם וגילוי
• אור וכח (ובקשר לדרגות שבכח עצמו ראה כח חוש וכשרון)
• כח הפועל בנפעל
• יש מאין