אחדות ה' ויחוד ה' (ההבדל ביניהן)
במניין המצוות[1] מונה הרמבם את מצוות אחדות ה' ומצוות ידיעת ה' כשתי מצוות נפרדות[2].
תוכן עניינים
ההבדל ביניהן על פי הנגלה[עריכה]
מצוות אחדות ה' עניינה ידיעת מציאות ה'[3], ועיקרה הוא להאמין שמציאות ה' היא אחד הפשוט. היינו, שאינו אחד המנוי[4], וגם לא אחד המורכב[5].
והמצווה ליחדו היא[6] להאמין, שכל הכינויים שכינתה לו התורה (תחת רגליו[7], כתובים באצבע אלקים[8], עיני ה'[9], אזני ה'[10] וכיוצא באלו) אינם אלא לסבר את האוזן, "דברה תורה כלשון בני אדם"[11], לפי שאין בני האדם מכירין אלא הגופות.
ההבדל ביניהן על פי החסידות[עריכה]
מצוות ידיעת ה'[עריכה]
על פי החסידות, מצווה זו לא מתצמצמת באמונה שאין עוד אלוקה מלבד ה' (ושהוא אחד יחיד ומיוחד)[12], אלא שאין עוד מאומה מלבדו, שאין שום מציאות מלבדו כלל. עלינו להאמין ולדעת, שמצד האמת כל הנבראים בטלים במציאות במקורם ושורשם, וזה שהם נראים למציאות הוא רק בהרגשתם (מאחר והכח האלוקי שמוציאם מאין ליש מוסתר מהם)[13].
פירוש עמוק זה מסביר בפשטות מדוע דורשת התורה "וידעת היום והשבות אל לבבך כי יהוה הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד"[14]. דמפסוק זה משמע שהבנת דבר זה היא קשה – ומדוע[15]? אלא דמכיון שהבנת והפנמת דבר זה (שאין שום מציאות מבלעדי ה') היא היפך השכל והיפך רגש האדם[16] מצריכה האמונה בזה הבנה עמוקה והתבוננות ארוכה, עד שיופנם בלב.
הבנה זו מעוררת כמה שאלות קשות על עיקרי האמונה[17] ואדמו"ר הזקן עונה על כולן בבהירות רבה[18].
המצווה ליחדו[עריכה]
"ליחדו" פירושו "לעשות" אותו יחיד. לא רק להאמין שהוא אחד אלא "לפעול" את יחודו. וזהו שאנו אומרים בתחילת כל יום "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה" – שכללות כל העבודה היא "לייחד את שמו". והיינו, ה' התאווה לברוא את העולם כדי שתהיה לו "דירה בתחתונים": הוא ברא עולם של "תחתונים" (שהאלוקות מוסתרת ונעלמת בו), – ותפקידנו לעשות לו בתוכו "דירה" - "לייחד את שמו": שבעולם (כפי שהוא מוגבל בגדרים התחתונים של זמן ומקום) תתגלה האמת האלוקית של "אין עוד מלבדו"[19].
ביחוד זה שני אופנים[20] – שמע ישראל ה' אלוקנו ה' אחד הוא יחודא עילאה, וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הוא יחודא תתאה.
יחודא עילאה[עריכה]
יחודא עילאה הוא "ה' אחד" – אמנם מדובר כאן על "שבעה רקיעים וארץ וד' רוחות העולם", אבל הם כולם בטלים ל"אלופו של עולם"[22] - העולם מתעלה עד לדרגה בה הוא מתבטל בתכלית לאלוקות. בתורת החסידות מובאות לזה שלוש דוגמאות[23]:
א. בבית המקדש - "מקום ארון אינו מן המידה"[24]. גשמיות העולם המוגבלת מתעלה עד שהאור האלוקי מאיר בה בגילוי גמור, והיא מתבטלת אליו לחלוטין. ישנו "ארון" וישנה "מידה" – ויחד עם זאת ובעת ובעונה אחת לא הוא ולא מידתו תופסים מקום. גבול ובלי גבול במקום אחד.
ב. בעולם - ניסים שמעל הטבע. הטבע קיים, רואים אותו ומרגישים אותו במלוא מציאותו (ישנם מים, והם נוזליים ורטובים) – אך הוא מתנהג באופן אלוקי שלמעלה מהטבע (הם עומדים כחומה).
ג. באדם – בשעת התפילה מתרומם האדם מענייניו ומתבטל בתכלית לה'. ליבו ממשיך לעבוד, והוא נושם וחי – אבל כל מהותו ומציאותו בטלים לה', עד שהוא עומד ללא תנועה וללא הגה ומבקש "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך" – שאינו אפילו מציאות היכולה לפצות את פיה.
יחודא תתאה[עריכה]
יחודא תתאה הוא "לעולם ועד"[25], האות א' של אחד ירדה מדרגתה והתחלפה באות ו (של ועד)[26], האות ח' ירדה והתחלפה באות ע'[27], והאות ד' רבתי של אחת התחלפה באות ד' בינונית רגילה[28]. מבחינה מסויימת עניינו של יחוד זה הפוך מיחודא עילאה: לא העולם מתעלה לאלוקות, אלא האלוקות יורדת ומתגלה בתוך מציאות העולם והאדם. והיינו, שהאדם מתעסק במשא ומתן כפשוטו[29] – אלא שעושה זאת "באמונה". המסתכל מהצד אינו רואה אלא את גדרי העולם (אדם העוסק במסחר), אך האדם עצמו מתבטל לאלוקות ומנהיג עצמו לאורה. בדרגה זו העיקר המורגש אינו האלוקות אלא העולם, אלא שגם כפי שהעולם מוגבל ומוגדר באופן הגשמי והתחתון ביותר הוא מונהג ע"י אור אין סוף.
הערות שוליים
- ↑ שבתחילת משנה תורה, וכן בפרק א' מהלכות יסודי התורה.
- ↑ למען הדיוק – שלוש מצוות, שכן מצוות אחדות ה' נחלקת לשתיים: מצוות עשה לידע שם אלוקה, ומצוות לא תעשה שלא יעלה במחשבה שיש שם אלוקה זולתי ה'.
- ↑ רמבם שם, הלכות א-ה.
- ↑ כלומר, שאינו שניים או יתר על שניים.
- ↑ שאינו כדוגמת מין מסויים (מין הכבשים למשל) - שהוא מין אחד אבל כולל פרטים רבים (כבשים רבות). וכן שאינו כדוגמת הגוף – שהוא גוף אחד אבל כולל איברים הרבה.
- ↑ רמבם שם, הלכות ו-יב.
- ↑ שמות כה י.
- ↑ שמות לא יח, דברים ט' י'.
- ↑ דברים י"א יב.
- ↑ במדבר יא א, יא יח.
- ↑ מטבע לשון המופיע בדברי חז"ל במקומות רבים, כדוגמת נדרים ג' ע"א.
- ↑ שזהו פירוש המצווה על פי נגלה דתורה, וראה בפסקה הראשונה.
- ↑ עניין זה מבואר בשער היחוד והאמונה שבתניא בפרקים א'-ו'.
- ↑ דברים ד' ל"ט.
- ↑ מדוע כל כך קשה להבין שה' הוא אחד ואין אלוקה נוסף? לכאורה זהו דבר פשוט ומובן, וכי מי יעלה על דעתו שישנם "שני אלוקים" שבראו את העולם, האחד מהם בשמים והשני שרוי במים שמתחת לארץ?.
- ↑ כיצד יכול אדם להבין שכל העולם כולו וגם הוא עצמו בטלים במציאות? והרי הוא מרגיש את עצמו הייטב, ורואה בעיניו את העולם וכו'? ומה פירוש שהכל בטל?.
- ↑ והן טענותיהם של המנגדים לחסידות שהיו בדורות הראשונים.
- ↑ וראה הביאור בזה בשיחת ש"פ משפטים מבה"ח אד"ר תשכ"ז, נדפסה גם כהוספה ל"שיעורים בתניא" בסוף פרק ה' דשעהיוה"א.
- ↑ עניין זה מבואר בהמשך שער היחוד והאמונה שם, בפרקים ז' ואילך.
- ↑ הנלמדים משני הפסוקים הראשונים של קריאת שמע.
- ↑ עניין זה מופיע כבר בזוהר במקומות אין מספר, ונקרא "שילוב" כפי הנראה כי כך הוא מודפס בסידורים, שאותיות שני השמות משולבים זה בזה, או ששם אדנ-י באותיות קטנות בתוך שם הוי' שמודפס באותיות גדולות.
- ↑ בלשון הקבלה נקרא יחוד זה שילוב שם אדנ-י בשם הוי'[21].
- ↑ שער היחוד והאמונה פרק ז', ובביאורי הרי"כ שם.
- ↑ מגילה, י' ע"ב.
- ↑ גם פסקה זו, כקודמתה, מבוססת על פרק ז' של שער היחוד והאמונה בתניא.
- ↑ אחד מכללי החילוף הוא שאותיות אהו"י מתחלפות זו בזו, שכולן הן אותיות של "תנועות".
- ↑ סוג נוסף של חילוף אותיות הוא שכל האותיות מאותו מוצא פה (ובענייננו – הגרון) מתחלפות זו בזו.
- ↑ בלשון הקבלה נקרא יחוד זה שילוב שם הוי' בשם אדנ-י.
- ↑ והרי מסחר הוא מעיקרי "דרכי העולם".
