הבדלים בין גרסאות בדף "מסכת נגעים"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
ב'''מסכת נגעים''' יש 14 פרקים, המסכת עוסקת בדיני נגעי צרעת, מפרשיות [[פרשת תזריע|תזריע]] ו[[פרשת מצורע|מצורע]]. | ב'''מסכת נגעים''' יש 14 פרקים, המסכת עוסקת בדיני נגעי צרעת, מפרשיות [[פרשת תזריע|תזריע]] ו[[פרשת מצורע|מצורע]]. | ||
| − | + | ==ספק בהרת קדמה לשער לבן== | |
במסכת{{הערת שוליים|סוף פרק ד'.}} מובא: אם בהרת קדמה לשער לבן טמא, אם שער לבן קדמה לבהרת טהור. ואם ספק טמא, רבי יהושע כיהה (מטהר). בגמרא{{הערת שוליים|[[בבא מציעא]] פו ע"א.}} מסופר כי במקרה של ספק, היה נידון הלכתי בין [[הקב"ה]] שטיהר לישיבה של מעלה שטימאו, והחליטו ש[[רבה]] בר נחמני יטהר, שכן הוא היה בדורו יחיד בנגעים ויחיד באהלות. שלחו משמים שליח לשאול אותו, והוא טיהר. | במסכת{{הערת שוליים|סוף פרק ד'.}} מובא: אם בהרת קדמה לשער לבן טמא, אם שער לבן קדמה לבהרת טהור. ואם ספק טמא, רבי יהושע כיהה (מטהר). בגמרא{{הערת שוליים|[[בבא מציעא]] פו ע"א.}} מסופר כי במקרה של ספק, היה נידון הלכתי בין [[הקב"ה]] שטיהר לישיבה של מעלה שטימאו, והחליטו ש[[רבה]] בר נחמני יטהר, שכן הוא היה בדורו יחיד בנגעים ויחיד באהלות. שלחו משמים שליח לשאול אותו, והוא טיהר. | ||
על פי הסבר הרבי, ככל הכרעה, אין הדיעה השלישית מצטרפת לאחד מהשנים, אלא היא כוללת את שניהם, וכדוגמת [[מידת התפארת]] המכריעה בין [[מידת הדין]] ל[[מידת הרחמים]], ולכן גם כאן, הטעם שרבה טיהר את הנגע, אינו מאותו טעם שהקב"ה טיהרו. הרבי ב[[ליקוטי שיחות]] מסביר את הענין על פי [[תורת החסידות]].{{הערת שוליים|1=[[ליקוטי שיחות]] חלק י"ב [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=15804&hilite=3756b0e7-ff93-4225-bfc7-e2936fb182c1&st=%D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%A0%D7%99&pgnum=74 עמ' 64].}} | על פי הסבר הרבי, ככל הכרעה, אין הדיעה השלישית מצטרפת לאחד מהשנים, אלא היא כוללת את שניהם, וכדוגמת [[מידת התפארת]] המכריעה בין [[מידת הדין]] ל[[מידת הרחמים]], ולכן גם כאן, הטעם שרבה טיהר את הנגע, אינו מאותו טעם שהקב"ה טיהרו. הרבי ב[[ליקוטי שיחות]] מסביר את הענין על פי [[תורת החסידות]].{{הערת שוליים|1=[[ליקוטי שיחות]] חלק י"ב [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=15804&hilite=3756b0e7-ff93-4225-bfc7-e2936fb182c1&st=%D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%A0%D7%99&pgnum=74 עמ' 64].}} | ||
| + | ==חתן שנראה בו נגע== | ||
| + | חתן שנראה בו נגע ממתינים לו שבעת ימי המשתה, ונחלקו התנאםי במקור דין זה: יש הלומדים זו מ"וביום הראות בו בשר חי", משמעש שיש יום שאי אתה רואה בו, ויש הלומדים זאת מהפסוק "וצווה הכהן ופנו את הכלים מהבית" ומכאן אנו רואים שחס הקדוש ברוך הוא על ממונם של ישראל, ומה לדבר הרשות ממתינים לו לדבר מצווה לא כל שכן. הרבי מסביר כי יש חילוק בין שני מקורות הדינים: לפי הלימוד מהפסוק "וצווה הכהן", מדובר בגדר של דחייה, וכפשט הלשון "ממתינים", ואילו לפי הפסוק "וביום הראות בו בשר חי" מדובר ביום שמופקע לגמרי מדין ראיית נגעים, וכפשטות משמעות הלשון "יש יום שאי אתה רואה בו". הרבי אף מוסיף בסוגרים כי יתכן ויש חילוק הלכתי בין שני הילפותות, שכן אם הילפותא היא מהפסוק וביום הראות בו בשר חי, כלומר שמופקע לגמרי מדין נגעים, אם כן יש לומר שאם ראה בדיעבד הכהן את הנגע וטמא אותו אין הנגע טמא, שכן יו זה מופקע לגמרי מדין ראיית נגעים, אך אם הדין הוא דין של המתנה ודחייה יש לומר שאם בדיעבד ראה הכהן את הנגע אין הנגע טמא. | ||
| + | |||
| + | הרבי מוסיף כי גם על פי [[תורת החסידות]] יש חילוק בין שני מקורות הדינים; וזאת על פי דברי המרב"ם המסביר כי במצוות נגעים טמון חסד השם, שכאשר אדם דיבר [[לשן הרע]] חס הקדוש ברוך הוא עליו להחזירו בתשובה ושם נגעים בביתו כדי לעורר אותו ולהחזירו בתשובה שלימה. לפי זה נמצא של מהותה של מצוות נגעים היא מאהבת השם אל בניו עם ישראל ולהחזירם בתשובה, ולכן גם בפרטים אלו של המצווה טמון חסד השם מיוחד, שחס הקדוש ברוך הוא עליו, אם כי בדין שממתינים לו לדבר הרשות נראה יותר חסד השם על ממונם של רשעים, ואילו בכך שממתינים לחתן נראה יותר חביבות השם לדבר מצווה של רשעים; ולהוסיף, שבעוד שהחביבות לממונם של רשעים מראה את אהבת השם ליהודי מעצם שם ישראל שלו, הרי שבכך שממתינים לו לחתן נראה חשיבות מעשה המצווה של רשעים, שמצד מעשיו הוא{{הערת שוליים|1=[[ליקוטי שיחות]] [[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15831&hilite=4aa2908e-0606-4421-ba2e-ac049c90ffa1&st=%D7%91%D7%91%D7%90+%D7%A7%D7%9E%D7%90&pgnum=48 לקוטי שיחות חל"ז עמ' 37 (עמ' 48)] חלק ל"ז עמ' 48].}} | ||
===ביאורי הרבי=== | ===ביאורי הרבי=== | ||
גרסה מ־08:19, 5 בנובמבר 2010
במסכת נגעים יש 14 פרקים, המסכת עוסקת בדיני נגעי צרעת, מפרשיות תזריע ומצורע.
ספק בהרת קדמה לשער לבן
במסכת[1] מובא: אם בהרת קדמה לשער לבן טמא, אם שער לבן קדמה לבהרת טהור. ואם ספק טמא, רבי יהושע כיהה (מטהר). בגמרא[2] מסופר כי במקרה של ספק, היה נידון הלכתי בין הקב"ה שטיהר לישיבה של מעלה שטימאו, והחליטו שרבה בר נחמני יטהר, שכן הוא היה בדורו יחיד בנגעים ויחיד באהלות. שלחו משמים שליח לשאול אותו, והוא טיהר.
על פי הסבר הרבי, ככל הכרעה, אין הדיעה השלישית מצטרפת לאחד מהשנים, אלא היא כוללת את שניהם, וכדוגמת מידת התפארת המכריעה בין מידת הדין למידת הרחמים, ולכן גם כאן, הטעם שרבה טיהר את הנגע, אינו מאותו טעם שהקב"ה טיהרו. הרבי בליקוטי שיחות מסביר את הענין על פי תורת החסידות.[3]
חתן שנראה בו נגע
חתן שנראה בו נגע ממתינים לו שבעת ימי המשתה, ונחלקו התנאםי במקור דין זה: יש הלומדים זו מ"וביום הראות בו בשר חי", משמעש שיש יום שאי אתה רואה בו, ויש הלומדים זאת מהפסוק "וצווה הכהן ופנו את הכלים מהבית" ומכאן אנו רואים שחס הקדוש ברוך הוא על ממונם של ישראל, ומה לדבר הרשות ממתינים לו לדבר מצווה לא כל שכן. הרבי מסביר כי יש חילוק בין שני מקורות הדינים: לפי הלימוד מהפסוק "וצווה הכהן", מדובר בגדר של דחייה, וכפשט הלשון "ממתינים", ואילו לפי הפסוק "וביום הראות בו בשר חי" מדובר ביום שמופקע לגמרי מדין ראיית נגעים, וכפשטות משמעות הלשון "יש יום שאי אתה רואה בו". הרבי אף מוסיף בסוגרים כי יתכן ויש חילוק הלכתי בין שני הילפותות, שכן אם הילפותא היא מהפסוק וביום הראות בו בשר חי, כלומר שמופקע לגמרי מדין נגעים, אם כן יש לומר שאם ראה בדיעבד הכהן את הנגע וטמא אותו אין הנגע טמא, שכן יו זה מופקע לגמרי מדין ראיית נגעים, אך אם הדין הוא דין של המתנה ודחייה יש לומר שאם בדיעבד ראה הכהן את הנגע אין הנגע טמא.
הרבי מוסיף כי גם על פי תורת החסידות יש חילוק בין שני מקורות הדינים; וזאת על פי דברי המרב"ם המסביר כי במצוות נגעים טמון חסד השם, שכאשר אדם דיבר לשן הרע חס הקדוש ברוך הוא עליו להחזירו בתשובה ושם נגעים בביתו כדי לעורר אותו ולהחזירו בתשובה שלימה. לפי זה נמצא של מהותה של מצוות נגעים היא מאהבת השם אל בניו עם ישראל ולהחזירם בתשובה, ולכן גם בפרטים אלו של המצווה טמון חסד השם מיוחד, שחס הקדוש ברוך הוא עליו, אם כי בדין שממתינים לו לדבר הרשות נראה יותר חסד השם על ממונם של רשעים, ואילו בכך שממתינים לחתן נראה יותר חביבות השם לדבר מצווה של רשעים; ולהוסיף, שבעוד שהחביבות לממונם של רשעים מראה את אהבת השם ליהודי מעצם שם ישראל שלו, הרי שבכך שממתינים לו לחתן נראה חשיבות מעשה המצווה של רשעים, שמצד מעשיו הוא{{הערת שוליים|1=ליקוטי שיחות [לקוטי שיחות חל"ז עמ' 37 (עמ' 48) חלק ל"ז עמ' 48].}}
ביאורי הרבי
- פ"ב מ"ג-ד. כהן הסומא באחת מעיניו. ליקוטי שיחות ל"ב ויקרא עמ' 84 (עמ' 97)
- פ"ב מ"ד. האיש נראה כעודר כו׳ האשה כעורכת. לקוטי שיחות עמ' 84 (עמ' 97)
- פ"ג מ"ב. חתן שנראה בו נגע. לקוטי שיחות חל"ז עמ' 37 (עמ' 48)
הערות שוליים
| מסכתות הש"ס | ||||
|---|---|---|---|---|
| סדר זרעים | ברכות · פאה · דמאי · כלאים · שביעית · תרומות · מעשרות · מעשר שני · חלה · ערלה · ביכורים | |||
| סדר מועד | שבת · עירובין · פסחים · שקלים · ראש השנה · יומא · סוכה · ביצה · תענית · מועד קטן · מגילה · חגיגה | |||
| סדר נשים | יבמות · כתובות · נדרים · נזיר · סוטה · גיטין · קידושין | |||
| סדר נזיקין | בבא קמא · בבא מציעא · בבא בתרא · סנהדרין · מכות · שבועות · עדויות · עבודה זרה · אבות · הוריות | |||
| סדר קדשים | זבחים · מנחות · חולין · בכורות · ערכין · תמורה · כריתות · מעילה · תמיד · מדות · קינים | |||
| סדר טהרות | כלים · אהלות · נגעים · פרה · טהרות · מקוואות · נדה · מכשירין · זבים · טבול יום · ידים · עוקצין | |||
