עיקרי האמונה
י"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם | |
---|---|
|
עיקרי האמונה הם היסודות העיקריים באמונה היהודית. כמה מהראשונים דנו בנושא זה, וקבעו מהם האמונות העיקריות ביותר ביהדות, כל אחד לפי שיטתו ומניינו.
המניין הנפוץ ביותר הוא י"ג עיקרי האמונה שקבע הרמב"ם[1], שהתקבל בתפוצות ישראל[2], והעיקרים על פי שיטתו מבוארים במקומות רבים בתורת החסידות ובתורת הרבי. כמה נוסחאות המבוססים על מניינו של הרמב"ם נקבעו בחלק מסידורי התפילה, כמו נוסח "אני מאמין" ופיוט "יגדל אלוקים חי".
מקורם[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרמב"ם מביא שישנם י"ג עיקרים בתורה שהם יסודות שעליהם מיוסדת הדת היהודית, והכופר בהם יוצא מכלל הדת[3]. יש שהביאו שכבר בימי האמוראים היה ידוע על קיומם של י"ג העיקרים[4].
יש מהראשונים שמנו מניין עיקרים אחר. ויש שחלקו על קיומם של עיקרים בכלל, שהרי מכיון שהתורה מן השמים לכן הכופר אפילו בפרט הכי קטן ממנה כבר נחשב כופר[5]. גם האברבנאל סובר כך וטוען שזו גם דעתו של הרמב"ם, ומה שהרמב"ם מנה עיקרים אינו שולל ששאר חלקי התורה הם עיקריים, אלא מיועדים עבור אלו שאינם בקיאים בתורה דים, ועבורם "בחר הרב מכל האמונות אותם הי"ג אמונות היותר כוללות, כדי ללמד אותם דרך קצרה אותם הדברים"[6]. והרב יעקב בן חביב כתב שכוונת הרמב"ם בכתיבת העיקרים הייתה להילחם בדעות נפסדות שנפוצו בזמנו, אבל אחרי שהתפשטו העיקרים של הרמב"ם די בכך להסיר מכשול, ואין צורך לחקור מה נחשב לעיקר ומה לא[7].
הרבי אומר שהתפשט בתפוצות ישראל ונקבע מניין העיקרים כשיטת הרמב"ם[2].
בפיה"מ ביסוד השביעי כותב הרמב"ם על תכניתו לחבר ספר מיוחד "בפירוש אלו היסודות".
העיקרים[עריכה | עריכת קוד מקור]
י"ג עיקרי האמונה שקבע הרמב"ם הם:
- א. מציאות ה': שה' הוא מצוי, והוא היחידי המצוי בשלימות - כי כל שאר הנמצאים תלויים בקיומו, והוא אינו תלוי בקיומם.
- ב. אחדותו: שה' הוא אחד ואינו מורכב מחלקים.
- ג. שלילת הגשמיות ממנו: שאין לה' גוף ולא שייך בו שום מאורע גשמי.
- ד. הקדמות: שה' הוא קדום ולא מחודש, לעומת שאר הדברים שאינם קדומים כי הוא המהווה אותם.
- ה. היותו היחיד שראוי לעבדו: שרק את ה' ראוי לעבוד, ולא שום מציאות אחרת, כי רק לו יש שלטון ובחירה ולא לשאר הברואים (כמו מלאכים, כוכבים וכדומה) - איסור עבודה זרה.
- ו. הנבואה: שיש בין בני האדם אנשים שלמים באישיותם ובחכמתם שיכולים לקבל את השפע האלוקי ולהתנבא.
- ז. נבואת משה: שמשה רבינו הוא מבחר המין האנושי, והוא הגדול במעלה מכל הנביאים שלפניו ואחריו.
- ח. תורה מן השמים: שכל התורה שבידינו - תורה שבכתב ותורה שבעל פה על כל פרטיה - ניתנה למשה מאת ה'.
- ט. נצחיות התורה: שהתורה לא תשתנה ולא תהיה בה תוספת וגרעון.
- י. השגחה: שה' משגיח ויודע את מעשי בני האדם.
- יא. שכר ועונש: שה' נותן שכר למקיימי רצונו ועונש לעוברי רצונו.
- יב. ביאת המשיח: שמלך המשיח יבוא ויתקיימו בו הנבואות שנאמרו עליו (בעיקר זה כלול החיוב לחכות למשיח).
- יג. תחיית המתים.
נוסחאות המבוססות על העיקרים של הרמב"ם[עריכה | עריכת קוד מקור]
"נוסח "אני מאמין"
|
נוסח "אני מאמין"[עריכה | עריכת קוד מקור]
על יסוד שלשה עשר העיקרים ישנו נוסח המפרט בקצרה כל אחד מעיקרי הדת ומודפס בסידורים, ונהגו רבים מישראל לאומרו. נוסח זה לא חובר על ידי הרמב"ם ואינו מופיע בספריו, למרות שהוא מבוסס על דברי הרמב"ם[8].
בהקלטות המפורסמות בהם נשמע הרבי מנגן את ה"אני מאמין", לא נשמעות המילים "ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא"[9]. יש שראו בכך השמטה מכוונת, מחוסר רצון לעסוק בעיכובה של התממשות האמונה. אולם עם השנים התגלו הקלטות בהם הרבי נשמע בבירור משורר גם את אותם המילים[10]. גם בשיחותיו ומכתביו אין הרבי נמנע מהזכרת מילים אלו, המיוסדות על דברי הנביא "אם יתמהמה חכה לו"[11].
אמירת "אני מאמין" בתפילה למנהג חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]
למנהג חב"ד אין אומרים את ה"אני מאמין" בנוסח התפילה, כיוון שלא הביא זאת אדמו"ר הזקן בסידורו. הרבי[12] מסביר "בדרך השערה" כמה טעמים לכך:
- התפילה ענינה: א)שבח לה'. ב)בקשת צרכי האדם. ואני מאמין הוא לא אף אחד מסוגים אלו.
- כל תוספת ולו הקטנה ביותר בתפילה צריכה ראיה ברורה ויסוד לכך (ראה שם אריכות בכך)
- ולגבי י"ג העיקרים עצמם לא הובאו בסידור האריז"ל ובכמה מסידורי התפילה הראשונים וצ"ע מי תיקנו ראשון. ועוד זאת ידוע שכמה מגדולי ישראל לא הייתה נוחה דעתם לקבוע שחלק מהמצוות נקראו עיקרים והשאר לא וכן במניינם לא הכל מסכימים שהם י"ג וכו'...
- מובא[13] שסגולה לפרנסה לומר בכל יום פרשת המן וי"ג העיקרים. ופשוט שעניני סגולה במקום וזמן אחד, אינם ענין לנוסח התפילה של כלל ישראל בכל המקומות ובכל הזמנים.
עם זאת, יש לציין את דברי הרבי שאי אמירת ה"אני מאמין" בדיבור אינה גורעת מכך שאומרים זאת במחשבה[14].
פיוט "יגדל"[עריכה | עריכת קוד מקור]
ערך מורחב – יגדל אלוקים חי |
יגדל אלוקים חי הוא פיוט מסורתי שלא נודע מחברו, המיוסד על י"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם. בפיוט 13 פסקאות, אחת לכל אחד מהעיקרים. פיוט זה מקובל בקהילות רבות בתפוצות ישראל כחלק אינטגרלי מנוסח התפילה. אדמו"ר הזקן השמיט אותו מהסידור שלו, והוא לא מקובל בנוסח חסידי חב"ד.
עם זאת, ביטויים רבים מתוך הפיוט הובאו במקומות רבים בתורת החסידות, ואף בספר התניא עצמו[15], וכמה מתוכם אף התבארו בהרחבה[16].
העיקר השנים עשר - האמונה בביאת המשיח[עריכה | עריכת קוד מקור]
ערך מורחב – האמונה בביאת המשיח |
האמונה בביאת המשיח (ובגאולה השלימה[17]) היא חובה על כל אחד מישראל.
אמונה זו כוללת גם את האמונה שביאתו מציאותית בכל רגע, כלומר - שהאמונה היא לא רק שהוא יבוא אי פעם כי אם גם לחכות לה בכל עת[18]. וכפי שמבאר הרמב"ם בפירושו על המשניות[19], שבנוסף לזה "שיאמין ויאמת שיבוא", גם "לא יחשוב שיתאחר" - שלא יעשה חשבונות שיביאו אותו להרחיק זמן ביאת המשיח. שמכיוון שלא נקצב לביאתו זמן זו ראיה שיכולה להיות תמיד בין בזמן קרוב ובין בזמן רחוק[20]. ולכן חלק מהאמונה היא להאמין שהוא יכול לבוא בכל עת. ולצפות לביאתו בכל עת מתוך בטחון גמור בביאתו המידית[21][22]. באחד משיחותיו מבאר הרבי שרוב ישראל אינם שייכים לפעול בעצמם צפייה לגאולה בשלימות בשל היעודים הרוחניים, לכן חז"ל מאריכים אודות היעודים הגשמיים, בכדי שיתעוררו בצפייה לגאולה בצורה שלימה יותר [23].
מעיקרי הדת[עריכה | עריכת קוד מקור]
הכופר באמונה זו הרי הוא כופר בתורה ובנותנה, ובכל הנביאים שהתנבאו בזה[24]. הרמב"ם[18] מבאר שהאמונה במשיח היא מיסודי הדת, והוא אחד מי"ג עיקרים.
הרבי מבאר שטעמו של הרמב"ם הוא על פי הגדרתו שלו את המלך המשיח - שביאת המשיח אינו רק יעוד טוב שייעדו ה' לבוא לעם ישראל, אלא הוא גדר בנצחיות התורה, שתוכל להתקיים בשלימות אך ורק כשיבוא המשיח. לכן אמונה זו היא פרט נוסף בעיקרי הדת - להאמין בנצחיות התורה[25].
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הטקסט המלא של י"ג העיקרים באתר 'דעת'
- נוסחת הרב קאפח באתר צעירי חב"ד
הערות שוליים
- ↑ פירושו על המשנה, בהקדמה לפרק עשירי ממסכת סנהדרין.
- ↑ 2.0 2.1 שיחת י"א ניסן תשכ"ב.
- ↑ ראה בסוף העיקרים.
- ↑ שו"ת חתם סופר יורה דעה סי' שנ"ו.
- ↑ שו"ת חתם סופר שם בשם המקובלים. שו"ת הרד"ז חלק א' סימן שדמ.
- ↑ ראש אמנה, פרק כ"ג.
- ↑ פירושו ("הכותב") בעין יעקב ריש מסכת מגילה, בסוף הקטע.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק ב' מכתב רפ"ח עמוד רל"ג.
- ↑ לדוגמא: אני מאמין ניגוני התוועדות 2.
- ↑ ashreinu.page.link/rRU6 התוועדות יו"ד שבט תשכ"ב]
- ↑ ראה לדוגמא סיום שיחת כ"ה כסלו תשמ"א (מוגה), סיום התוועדות י"ב תמוז תשכ"ד (שם גם נשמע הקהל שר מילים אלו).
- ↑ אגרות קודש כרך י"ב עמ' י"ח
- ↑ בס' משמרת שלום בשם הרה"צ ר"פ מקאריץ
- ↑ הובא בגליון התקשרות פרשת אמור ה'תש"פ.
- ↑ פעמיים, פעם אחת בפרק כה: "ולא יחליף ולא ימיר דתו לעולמים" (לשון זו הובאה גם בהלכות תלמוד תורה פרק ב' הלכה ד'), ופעם אחת בפרק מב: "אין לו דמות הגוף" (לשון זו מובאת עוד מספר פעמים בשער היחוד והאמונה (פרק ב'), אגרת התשובה (פעמיים בפרק ד'), ובאגרת הקודש (סימן ה'), וכן בעוד אלפי מקומות בחסידות.
- ↑ בתיבות "ולא נערוך אליו קדושתו": תורה אור סב, ג. לקוטי תורה במדבר פא, ב. דברים ע, א. וכן בתיבות "אין לו דמות הגוף ולא גוף": אור התורה בראשית חלק ו' עמוד 2046, וכן בלקוטי שיחות חלק ז' עמוד 89.
- ↑ הפסוק הראשון שהביא הרמב"ם בספרו בהלכות מלכים הוא: "ושב ה' אלקיך את שבותך", ובהלכה הבאה מביא פסוק נוסף: "ואף בפרשת בלעם נבא בשני ה'משיחים'". הסיבה להבאת שני הפסוקים היא, כיון שהפסוק הראשון מדבר בגאולה עצמה (והוא כתוב בה במפורש ולא דרשת חז"ל), והפסוק השני מוכיח שהגאולה תהיה על ידי מלך המשיח דווקא. ומכאן, ששני פרטים באמונה: א. גאולה ב. מלך המשיח. - לקוטי שיחות כרך ל"ד דברים עמוד 114 באתר אוצר 770 וראה שיחת הרבי, לקוטי שיחות כרך י"ח במדבר עמוד 272 ובהערה 16 -17 באתר אוצר 770 .
- ↑ 18.0 18.1 רמב"ם פרק י"א מהלכות מלכים ומלחמותיהם.
- ↑ סנהדרין פרק י' - 'היסוד השנים עשר'.
- ↑ בית אלקים למבי"ט שער היסודות פרק חמישים.
- ↑ שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה' סי' ח וראה קובץ גאולה ומשיח חלק ז עמוד 28 ואילך.
- ↑ בכמה משיחותיו של הרבי לומד כפשוטו שחלק מהחיוב להאמין הוא לחכות ברגש הלב - ראה ליקוטי שיחות חלק כ"ח עמוד 163 (אף שלכאורה יקשה מה שייך "עיקר" ברגש הלב).
- ↑ לקוטי שיחות חלק כ"ז שיחה לפרשת בחוקתי בהערה.
- ↑ האם דינו רק כופר או גם אפיקורס, ראה לקוטי שיחות כרך י"ח במדבר באתר אוצר 770 . וראה בלקוטי שיחות חלק ל"ד שם, שבכל מקרה נחשב גם לאפיקורס, שהרי מפרש חלק ממצוות ה' שלא כפשוטן. עיי"ש.
- ↑ לקוטי שיחות חלק יח עמוד 272.