הושענות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הושענות ב770 (תשע"ח)
הרבי באמירת הושענות. ניתן לראות שהרבי מחזיק את הלולב ואתרוג בשתי ידיו.
הרבי ממתין לציבור שיסיים את אמירת ההושענות, כשבידו הלולב והאתרוג (תשנ"ב)

הושענות הוא מצווה מ'הלכה למשה מסיני'[1], להקיף את בימת בית הכנסת עם ארבעת המינים מידי יום במשך חג הסוכות, במהלך תפילת שחרית, ולומר בהם פיוטים על פי סדר אותיות האל"ף בי"ת.

המנהג נקרא "הושענות" על שם המילה "הושענא" שפירושה "הושיעא", הנאמרת פעמים רבות בפיוט.

בבית המקדש[עריכה | עריכת קוד מקור]

כשהיה בית המקדש קיים, מידי יום בחג הסוכות היו הולכים וכורתים עצי ערבה גבוהים קצת יותר ממזבח החיצון, בעיר מוצא (תחת ירושלים). את הערבות שקטפו, היו זוקפים בצידי המזבח כשראשם מונח על רצפת המזבח.

הכהנים היו תוקעין (בחצוצרות) מריעין (בשופרות) ושוב מריעין. ישראל היו מקיפים את המזבח, ואומרים "אנא ה' הושיעא נא. אנא ה' הצליחה נא". ולדעת רבי יהודה, "אני והו הושיעא נא"[2]. כיום אנו נוהגים כשני הדעות, ואמרים את שני המשפטים.

ביום האחרון של חג הסוכות הנקרא הושענא רבה היו מקיפים את המזבח שבע פעמים.

ההושענות[עריכה | עריכת קוד מקור]

את ההושענות אומרים מיד אחר אמירת ההלל לפני הקדיש[3].

לאמירת ההושענות פותחים את ארון הקודש ומוצאים ספר תורה[4] ועומדים איתו על יד בימת הקריאה שבמרכז בית הכנסת[5]. הארון קודש נשאר פתוח במשך אמירת ההושענות.

החזן אומר בקול רם "הושענא למענך... הושענא" והקהל חוזר אחריו ארבע פעמים. לאחר מכן, אומרים בלחש פיוט הכולל משפטים לפי סדר אותיות האל"ף בי"ת, ומוסיפים לפני כל משפט "הושענא".

החל מהאות ס או ע בפיוט, מקיפים את הבימה, החזן והקהל אומרים את הפיוט בקול רם, ומוסיפים "הושענא" בתחילת וסוף המשפט. בהקפה מדייקים לעשות סיבוב מדוייק, המסתיים באמירת האות ת[6].

מנהגי הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. שמשה קיבל ציווי זה בהר סיני ללא טעם ורמז בתורה.
  2. משנה סוכה ד. ה.
  3. סידור אדמו"ר הזקן.
  4. ספר המנהגים. משיחת אדמו"ר הריי"צ בהושנא רבה ושמיני עצרת תש"ח.
  5. הגהת הרבי בלוח כולל חב"ד.
  6. ספר המנהגים.
  7. 7.0 7.1 7.2 מעשה מלך.