דפוסי הזוהר

מאות שנים קודם שהודפס הזוהר הוא הועתק ביד מאיש לאיש, וכשיצא לאור הדפוס היה זה ע"י כמה מדפיסים שונים (שסמכו את ידם על כתבי יד אחרים), ונהיו בו מספר גרסאות.

רקע

ספר הזוהר התגלה ע"י ר' משה בן ליאון בערך בשנת ה' אלפים מ' (1280), ובמשך 280 שנה הועתק בכתבי יד – עד שיצא לאור בדפוס לראשונה בשנת ה'ש"כ (1560).

זוהר קטן וגדול

בשנים שי"ח-ש"כ (1560-1558)- עבדו במקביל שני בתי דפוס באיטליה על הדפסת הזוהר - במנטובה ובקרימונה. שני דפוסים אלו נחשבים לראשונים, והדפוסים שאחריהם מבוססים עליהם. בין שני הדפוסים היו הבדלים גדולים הן במראה החיצוני והן בתוכן:

גודל - במנטובה הדפיסו את הספר בדפים קטנים וחילקו אותו לשלשה כרכים, ואילו בקרימונה על דפים גדולים בכרך אחד. מחמת הבדל זה השתרש בדורות מאוחרים יותר השמות "זוהר קטן" המתייחס לדפוס מנטובה, ו"זוהר גדול" המתייחס לדפוס קרימונה.

צורת האותיות - דפוס מנטובה הודפס בכתב רש"י, וקרימונה בכתב מרובע.

מיקום ההקדמה - במנטובה נדפסה ההקדמה לספר הזוהר לפני גוף הספר, ובקרימונה היא מובאת כמאמרים רגילים כחלק מפרשת בראשית.

נוסח ושיטת עריכה - במנטובה הודפס הזוהר בגרסה אחת בלבד, ואילו בקרימונה בכל מקום שהיו כמה גרסאות הביאו את כולן. מטעם זה הושמטו בדפוס מנטובה שלשה עמודים, וכן ישנם עוד כמה וכמה שינויים (שנבעו מויכוחים על גרסת כתב היד המדוייקת).

מאחר שבסופו של דבר מבוסס הזוהר שבידינו היום בעיקר על דפוס מנטובה, במקומות בחסידות בהם מובא נוסח קרימונה מצויין בפירוש לזוהר גדול

זולצבך ולובלין

63 שנים מאוחר יותר הודפס הזוהר שוב, הפעם בלובלין (שפ"ג, 1623). בכללות סודר דפוס זה במתכונת קרימונה, אלא שהוסיף בו מעט גרסאות מתוך דפוס מנטובה. 60 שנה לאחר מכן יצא שוב הזוהר לאור הדפוס (זולצבך, תמ"ד, 1684), עדיין באותו מבנה ונוסח - רק שבכל מקום ציין (בסוגריים) את ההוספות מדפוס מנטובה.

אמשטרדם

דפוס אמשטרדם (תע"ה, 1715) שינה מהדפוסים שלפניו ובחר ללכת בדרך מנטובה, ומאחר שכל כתבי האר"י ציינו דוקא לדפוס זה הלכו בעקבותיו כל עשרות הדפוסים עד ימינו. במהדורה הראשונה הביאו מדפיס אמשטרדם את הגהות האר"י שבספר "דרך אמת" כהערות בשולי טקסט הזוהר, אבל במהדורה הבאה (תפ"ח, 1728) כבר שלבו אותן בתוך לשון הזוהר (בלי לציין את הגרסה המקורית), והתקבל נוסח ברור ונקי בלי חילופי גרסאות רבים.

קושטנטינא (קושטא) - שנת מלכו"ת

שמונה שנים לאחר מכן (שנת מלכו"ת, תצ"ו, 1736) יצא הזוהר בדפוס חדש. תבנית העמודים היתה כשל דפוס מנטובה. בדפוס זה שולבו הגהות של רבי חיים ויטאל עצמו, וכן הגהות של ר' יהודה משען וחכמים נוספים מארץ ישראל. מצד אחד הושקעה בו עבודה רבה בזיקוק וליבון הגרסאות, אבל מצד שני הובאו בו כל הגרסאות השונות - ושוב חזר הזוהר להיות מצד אחד מדויק, אבל מצד שני עמוס בגרסאות שונות שמכבידות על הלימוד.

אמשטרדם תקל"א, ליוורנו תקנ"א

בתקל"א (1771) בקשו מדפיסי אמשטרדם להוציא את הזוהר לאור שוב, והפעם בקשו מרבי שלום בוזגלו להגיה להם את נוסח הזוהר. רבי שלום בחר כבסיס את דפוס קושטא, אבל מתוך נאמנות לפירוש האריז"ל ניפה ממנו גרסאות רבות, החזיר גרסאות רבות מדפוס מנטובה והוציא נוסח חדש שהיה כמעט נקי מגרסאות שונות ומתחלפות.

בשנת תקנ"א (1791) הודפס הזוהר שוב - הפעם בליוורנו, בהגהת החיד"א. החיד"א חלק על ר' שלום בוזגלו, ובאופן כללי החזיר את מרבית ההגהות לגרסת מדפיסי קושטא. בנוסף, הוא שינה את כל המילים שנכתבו בכתיב חסר לכתיב מלא. בשנת תרל"ז (1877) חזרו והדפיסו בליוורנו את הזוהר - לראשונה בתוספת ניקוד. דפוס זה הודפס במהדורות רבות והתקבל מאד על ציבור הלומדים.

דפוסי סלאוויטא והבאים אחריהם

בשנים הבאות הודפס הזוהר בסלאוויטא ארבע פעמים נוספות, בכללות בדרכו ובנוסחתו של דפוס אמשטרדם תקל"א, (בשינויים קלים).

אך בפעם החמישית (תקפ"ד, 1824) החליטו לשנות ממנהגם ולהדפיס כפי הנוסח של דפוס קושטא משנת מלכו"ת, "אשר אין ערך למעלתם כי המה הוגהו מזוהר המהרח"ו עצמו". על נוסח זה הוסיפו המדפיסים הגהות משלהם כדי לתקן את כל הטעויות שנפלו בו והוציאו נוסח טוב ומשובח ביותר. משנה זו מאילך המשיכו רוב הדפוסים בדרך זו, והשתמשו בנוסח של דפוס קושטא וסלוויטא תקפ"ד, עם כל הסוגריים והגרסאות השונות שהיו בהם. חלק מן הדפוסים העתיקו את הנוסח בצורה מדויקת מדפוס קושטא או מסלוויטא, וחלקם באו אחריהם והוסיפו עוד הגהות על הגהות, כגון דפוס זיטאמיר תרכ"ב (1862).

וילנא

גם מדפיסי וילנא, שבאו להדפיס את ספר הזוהר (תרמ"ב, 1882) השתמשו בנוסח של דפוס קושטא, אלא שהוסיפו לו הגהות מדפוסי סלוויטא זיטאמיר וליוורנו, ולאחר השוואות של המהדורות השונות הגיעו לנוסח מדויק ואיכותי. בנוסף הם הדפיסו בצד הזוהר את הגהות דרך אמת (ראה לעיל), הגהות מבעל השל"ה, ואת ה'ניצוצי אורות' וה'שביבי נגה'. נוסח זה חזר ונדפס כמה פעמים, והוא הדפוס המצוי היום.

פירוש הסולם

אחד הנסיונות האחרונים להדפיס את הזוהר בשלימות נעשה ע"י ר' יהודה אשלג, "בעל הסולם". בדפוס זה נוסח הזוהר עצמו נקי מהגהות, ואילו והגרסאות מודפסות במדור נפרד בפני עצמו.

במדור זה הכניס הן את כל מה שמדפסי קושטא וממשיכי דרכם הכניסו בסוגריים, הן את כל הנוסחאות הנוספות שנעלמו מן הדפוסים כבר כמה מאות שנים, והן את הגרסאות הראשונות של דפוסי מנטובה וקרימונה שנמחקו במשך השנים עם גלגולי הדפוסים השונים. בנוסף לעצם הבאת הגרסאות הוא משווה בכל מקום בין הגרסאות המאוחרות לבין נוסח שתי מהדורות הזוהר המקוריות (מנטובה וקרימונה) תוך שהוא מציין כל שינוי בעל משמעות.

אלא למרות מאמציו הרבים והעבודה העצומה שעשה, גם בדפוס זה ישנם חסרונות: ראשית לא ברור מהי המהדורה שעל פיה קבע את נוסח הזוהר שלו, שנית נראה שלעיתים הוא בוחר לפרש לפי גרסה שונה מהמובאת בנוסח הנדפס. ועוד - בכמה מקומות נראה שהגיה מעצמו את לשון הזוהר.

כפי הנראה מטעמים אלו כתב הרבי "ומ"ש אודות פירוש הסולם על הזהר הנה לא ראיתיו אלא בהעברה בעלמא לאיזה רגעים ומובן שאי אפשר לחוות דיעה על יסוד זה והספר אינו אצלי וכפי הנשמע הנה סלל דרך לעצמו בלימוד ע"ח והזהר ואנו אין לנו אלא דרך המלך של נשיאנו בתורת החסידות".

מתוק מדבש

רקע

החל מתשל"ו ועד תש"נ (לערך) יצאה לאור סדרת ספרים נוספת המפרשת את הזוהר בעברית. הפירוש נכתב ע"י המקובל הירושלמי רבי דניאל פריש, מראשי ישיבת שער השמים ותלמידו המובהק של האדמו"ר רבי אהרן ראטה, ונקרא "מתוק מדבש". הספר הודפס עם לשון הזוהר בראש הדף והפירוש ותרגום לעברית (משולב בלשון הזוהר עצמו) למטה. מחד גיסא כתובים הפירוש והתרגום בשפה עממית ובהסברים קבליים פשוטים (מתוך מטרה להביא את הספר לציבורים נוספים), אך מאידר נצמדים לפירושי הזוהר המוסמכים לשיטת האר"י: פירוש הרמ"ז, זוהר חמה וכיוצא באלו. פירוש זה התקבל בתפוצות ישראל כמוסמך יותר מפירוש הסולם, וכן פרסמו "בריש גלי" כמה מהמקובלים המפורסמים בדורינו כדוגמת הרב יצחק רצאבי שכתב עליו שהוא בר סמכא שנכתב על ידי צדיק, וקיבל הסכמות רבות. גם אצל החסידים בכלל וחסידי חב"ד בפרט התקבל דוקא פירוש זה ונחשב למוסמך ביותר.

את המתוק מדבש כתב הרב דניאל פריש לבקשת רבו האדמו"ר רבי אברהם יצחק קאהן מתולדות אהרן (בעל "דברי אמונה"). האדמו"ר אמר לרב דניאל פריש כי החל בכתיבת פירוש על הזוהר והראה לו גיליון בכתב ידו. הוא הוסיף כי קיבל מהחוזה מלובלין שלפני ביאת המשיח יחובר פירוש על ספר הזוהר בדרך הפשט. וכי החל בכתיבת החיבור, אך אין בו כח להמשיך ולסיימו, ולכן הוא מבקש ממנו לעשות זאת.

הפירוש נכתב "דף על דף" לפי הזוהר הנפוץ (מנטובה) כך שהלומד יכול בקלות למצוא את המקום על פי מראי המקום הנדפסים בכל הספרים.על סדר ספר הזוהר, בשפה פשוטה ועל פי קבלת האר"י.

הסכמות

לספר ניתנו על ידי רבי משה אריה פריינד (גאב"ד העדה החרדית), האדמו"ר רבי אברהם יצחק קאהן מתולדות אהרן, הרב יחיאל פישל אייזנבאך, רבי יעקב מאיר שכטר, כל חברי הבד"ץ דמקהלות האשכנזים, הרב שמואל הלוי ואזנר, רבי יוסף ליברמן ועוד.

יסודות החיבור

בהקדמה לספר מרחיב המחבר להסביר את יסודות דרכו בכתיבת הביאור: פירושו מתבסס על פירוש האר"י לזוהר (היינו, על דפוס מנטובה שעליו כתב האר"י את פירושיו), כפי שהתפרש כתבי רבי חיים ויטאל, והתפרש בספר אור החמה לרבי משה קורדובירו, , רבי אברהם גאלאנטי, ספר מקדש מלך, עטרת צבי לרבי צבי הירש מזידיטשוב, זהר חי, דמשק אליעזר וספרים מקובלים נוספים. הדגש הוא על פשטות הביאור, ולכן במקומות שמצא מספר פירושים פירש לפי הביאור הקל יותר להבנה, אך במקומות שראה תועלת בציטוט המקור עצמו הפנה אליו בתוספת הערה "עיין שם". גם לגבי המקומות שיש בהם מספר גרסאות בחר את הקלה להבנה והוסיף הערה עם מראה מקום לגרסה הנוספת. במקומות שלא מצא פירוש התייעץ עם חברים לגבי ההבנה הנכונה, וציין במפורש שדברים אלו הם משלו. בנוסף לכל זה עשה "אזניים לתורה", ושילב בביאור אלפי מראי מקומות לפסוקים ומדרשי חז"ל המצוטטים בזוהר, ובמקומות הנדרשים גם את הפירוש שלהם גופא. גם מבחינה טכנית עשה הרב דניאל מאמץ גדול להקל על הלומדים, בכך שהביאורים בקבלה נדפסים בפונט אחר מהביאורים בנגלה, בשילוב הביאור והתרגום בטקסט בתחתית הדף והנוסח המקורי מעליו (כך שהלומד יכול לעבור בקלות מהפירוש למקור וחזרה בלי לאבד את הרצף) ועוד כמה וכמה שינויים מסוג זה.

הוצאה לאור

בתחילה חיבר הרב דניאל פריש את אוצר הזוהר (ארבעה כרכים, ירושלים, ה'תשל"ו) - מפתח ערכים ועניינים ומראה מקום לכל הזוהר. סדרת זוהר הקדוש עם פירוש מתוק מדבש (21 כרכים) יצאה לאור בין השנים ה'תשנ"ג לה'תשס"א בהוצאת מכון יוסף דעת שעל ידי מוסדות אנשי מעמד בירושלים. פירוש תקוני זהר יצא לאור בשנת ה'תשס"א בשלושה כרכים. פירוש על זוהר חדש יצא לאור בשלושה כרכים בשנת ה'תשס"א. חלק האדרות יצא לאור לראשונה בירושלים, ה'תשס"ה, וכן הוציא לאור במשך השנים ליקוטים שונים מפורשים, כמו "נגלות הזוהר" (11 כרכים המלקטים את אגדות חז"ל והמדרשים שבזוהר), מחזור לחגים על פי הזוהר, קדושת בית הכנסת ועוד.

במשך הדורות

בנוסף למדפיסים והמגיהים שכבר נזכרו, היו כמה מגדולי ישראל שעמלו על תיקון נוסח הזוהר ונזכיר רק מקצתם. הרמ"ק בספרו אור יקר מביא הגהות ובירורים רבים ללשון הזוהר: הגהות דרך אמת להאריז"ל שנסדרו ע"י הרמ"ז וכבר דובר אודותיהם לעיל; ספר אור הלבנה לרבי אברהם אזולאי; ספר עמודי שבע להרה"ג זעליג מזולקווא, שנת שצ"ה. בספרים לבית זידיטשוב וקאמרנא יש גם לא מעט הגהות, והם: עטרת צבי וצבי לצדיק מהגה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב; זוהר חי להגה"ק רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל סאפרין מקאמרנא, אחיינו של בעל עטרת צבי; דמשק אליעזר שנתחבר על ידי בנו של בעל זוהר חי. כאמור, אין זו אלא רשימה חלקית.