שלמה קרליבך
|
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: מלא שמועות והשערות. לא אנציקלופדי בעליל!. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
שלמה קרליבך (תרפ"ה - תשנ"ה) הי' מנהיג דתי ששקירב אלפים.
ביוגרפיה
שלמה קרליבך נולד, בברלין, גרמניה י"ח בטבת תרפ"ה, לאביו ר' נפתלי, רב ומנהיג יהודי בקהילה מקומית. לאחר עליית הנאצים ימ"ש לשלטון, עזבה משפחתו את גרמניה, ולאחר שהות קצרה בבאדן-וינה שבאוסטריה, הגיעה ב-תרצ"ט לניו יורק. שם התמנה אביו לרב של קהילה מקומית במנהטן. ר' שלמה למד בישיבת "תורה ודעת", בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי, ובאוניברסיטת קולומביה. ר' שלמה נחשב לעילוי יוצא דופן ובלט בגילו הצעיר (14) בין תלמידי ישיבת תורה ודעת שהיו מבוגרים יותר. רבותיו, בהם אהרון קוטלר, צפו לו עתיד מזהיר כתלמיד חכם ולמדן מן השורה הראשונה. בעת לימודיו הוסמך לרבנות, התפרסם כזמר ומלחין, ואף התפרנס כחזן בימים הנוראים.
באותה תקופה התקרב לחסידות חב"ד יחד עם אחיו הרב אליהו חיים קרליבך[1], ואל אדמו"ר הריי"צ, וחתנו הרבי. בשנים תש"י עד תשי"ג נשלח ע"י הרבי למרכזים יהודיים ברחבי ארצות הברית כדי לקרב את הנוער אל הדת.[2]
בשנים הראשונות לנשיאותו של הרבי שימש כחוזר על שיחות הרבי.
הרב קרליבך עצמו סיפר כי הוא בא לרבי וסיפר לרבי כי בסיום אחת מהופעותיו כאשר לחץ את ידי הקהל, ניגשה אליו אשה וביקשה ללחוץ את ידו. שלמה הגיב כי אינו לוחץ ידי נשים. האשה נפגעה, והגיבה כי חשבה להתקרב ליהדות אבל בעקבות הפגיעה בה היא חוזרת בו ושוב לא תתקרב ליהדות.
הרבי הגיב לשמע הסיפור, כי כתוב במשנה "אהרן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". רואים מכך, כי אין לקרב את התורה אל הבריות, על ידי כריתת חלקים "קטנים" כביכול מהתורה על מנת לצמצם את הפער בין הבריות לתורה; במקרה כזה - אמר הרבי - אין הבריות מתקרבים לתורה כלל. תורה אשר איננה כמותה עם כל התרי"ג איברין ושס"ה גידין שבה; הכנעה גמורה לתורה - אין זה תורה כלל. זה דבר טוב ויפה, נחמד מאוד אפילו; אבל אין זה תורה. לכן יש לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה. - לקרב אותם אל התורה[3].
לפעמים כשהי' מגיע לסינסינטי להופעה והי' נאלץ להשאר לשהות בשבת בבית מלון (ללא מנין) הי' מגיע בערב שבת לבית חב"ד ומלוה ספרים. תמיד הי' זה ספרי חסידות ולרוב הי' זה אחד מספרים של הרבי, כמו ספר המאמרים, ולקוטי שיחות.[4]
מספרים כי בביקורו האחרון בארה"ב. לפני נסיעתו לקנדה, הלך למגדניה לקנות אוכל, שם פגש יהודי חסידי, כאשר ביקש ללחוץ את ידי היהודי, נענה היהודי כי אינו לוחץ ידיו של יהודי העובר על השולחן ערוך בפרהסיה. קרליבך לקח את הדברים ללבו, ושהה מספר דקות בהרהורי תשובה. לאחר מכן ניגש ליהודי ואמר לו כי אכן הבין כי דרכו קלוקלת, ומקבל על עצמו לחזור בתשובה[דרוש מקור].
במטוס שהיה בדקות ספורות לפני ההמראה לקנדה נלקה קרליבך בהתקף לב, ונפטר באנבולנס בדרכו לבית הרפואה.
קרליבך נפטר בט"ז בחשוון תשנ"ה, ונטמן (למחרת, י"ז חשוון) בירושלים, בהר המנוחות. על מצבתו נכתב "תלמיד מובהק לאדמו"ר מוהריי"צ מליובאוויטש".
לקריאה נוספת
- רפאל חירותי, הדרך אל החירות האמיתית, נחלת הר חב"ד, מספר מהדורות בין השנים תשמ"ו - תשס"ח.
הערות שוליים
- ↑ מפי השמועה מסופר כי כאשר הגיעו האחים לאדמו"ר הריי"צ אמרו לו ביחידות שהם רוצים לברך 'שהחיינו' על שהגיעו לחסידות. אדמו"ר הריי"צ שלל זאת מכל וכל, ולאחר שיצאו אמר לר' אליהו סימפסון כי הוא חושש שאצל האח השני (שלמה) תהי' זו ברכה לבטלה...
- ↑ עד כאן לקוח מהויקפידיה העברית.
- ↑ קרליבך אמר על כך כי "מאז נפרדו דרכינו... הבנתי כי דרכינו שונות"...
- ↑ מפי שליח הרבי לסינסינטי, הרב שלום בער קלמנסון.