ג
| האות ג | |||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 | |||||||||||||||||||||||||||||
| אותיות האל"ף בי"ת | |||||||||||||||||||||||||||||
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ||||||||||||||||||||||||
| ז | ח | ט | י | כ | ל | ||||||||||||||||||||||||
| מ | נ | ס | ע | פ | צ | ||||||||||||||||||||||||
| ק | ר | ש | ת | ||||||||||||||||||||||||||
| אותיות סופיות | |||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||
| נוטריקון - חילופי אותיות | |
|---|---|
| אתב"ש · אלב"מ · אכב"י · רל"א שערים · גימטריא · כתב מזוזה | |
| סוגי אותיות | |
| אתוון רברבין · אתוון זעירין · תגים המחשבה · הדיבור · החקיקה · הכתיבה רשימו · אש שחורה · אש לבנה | |
האות ג' (גימ"ל \ גִּימֶל) היא האות השלישית באותיות הא"ב, (ערכה המספרי הוא 3).
צורת כתיבתה[עריכה | עריכת קוד מקור]
צורת אות זו כפי פסק אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך (סימן ל"ו):
אורך הרגלים וצורתם: צריך שיהא ראשה עב ורגל ימין דקה תהיה לכתחלה, ויורדת מעט למטה יותר מירך שמאל וירך שמאל לא תהיה עקומה אלא משוכה בשוה ומוגבהת קצת כלפי דלי"ת לכתחלה.
קו הג: ויש מי שקבלה בידו שגוף הגימ"ל יהיה כמו זיי"ן[1] שימשוך רגל ימין מאמצע הראש ולא מקצהו כמו בוי"ו וכן כל ראשי שמאל שבאותיות שע"ט נ"ז ג"ץ יהיו דומים לזיי"ן ועל כן התגי"ן שעליהם נקראו זייני"ן, אבל קבלת האר"י ז"ל אינו כן כמו שיתבאר.
גובה הרגל השמאלית: וירך שמאל תהא נמוכה כדי להמשיך אות אצל ראש הגימ"ל כי כן קבלה מהחסיד.
גמילה[עריכה | עריכת קוד מקור]
חז"ל אמרו כי אותיות גימ"ל דל"ת הם לשון "גומל דלים", ומבואר בחסידות שפירושו שגומל חסד ושפע לספירת המלכות הנקראת בשם "דל". ונתבאר בקבלה כי הכוונה היא על רגל התחתון של הג' שמצוירת בתנועת השפעה לחוץ.
במאמרי אדמו"ר הזקן מבואר כי הגימל היא בעצם וי"ו ויו"ד קטנה בסופה, וזה מורה על ההשפעה של הרב אל התלמיד מלמעלה למטה ל ידי הבחינה הנקראת יסוד דדוכרא שהיא בחינת בליטה לחבר למקבל[2].
בספר התמונה מובא כי אות זו מורה על כח הבינה[3]. ומוסיף כי אות זו מורה על פעולות הבינה "ואות גימל מורה כי משלמת נוראות בין דבר לדבר, ושם גימל מלשון הגמל את יצחק בנו, ומלשון ויצץ ציץ ויגמל שקדים. והיא המדה הגוברת על הכל דכתיב וזרועו משלה לו. וציורה שני כחות י"ז המורה על מדותיה הלובשת פאר ועוז, ושעת חמה ממשלתה". ביאור זה מתאים לפירוש האר"י על המילים "גומל חסדים טובים" בשמונה עשרה שמתאים על מוחין דאבא ואמא המאירים בזעיר אנפין.
בעמק המלך בדרושי עולם המלבוש מובא הסבר אחר על הג בבחינת רצוא ושוב של פרצוף זעיר אנפין המשפיע למקבל. והסבר זה מתאים יותר למבואר שהאות ג' מורה על השפעה למלכות שהוא לרוב על ידי זעיר אנפין (להוציא בשעת הנסירה שההשפעה היא על ידי בינה. וזה לשונו[4]: "ונבוא לאות הגימל. ודע שהגימל תחילתו יוד, ונתפשט ממנה קו אחד ישר למטה[5], שהייתה כמו ן' ארוכה[6] , שאחר שנתפשטה כמו נו"ן, ויצאה מגבולה למטה, חזרה למעלה כמו שעשתה הבי"ת, אלא שהבי"ת היה לה גג גדול, ולזה הגג התחתון כשנתפשטה ונכפל היה שוה לגג העליון. אמנם הג' הגג שלה קטן, ואי אפשר לקו הארוך שיעשה כפל קטן כמו הגג שלה, ולכך נעשה הקו הכפולה התחתון בינוני, האמצעי של מטה, עלה מעט למעלה ומשך הגג התחתון, והמעט שנשאר למטה הוא זנב הגימל".
תמונתה[עריכה | עריכת קוד מקור]
תמונת אות גימ"ל היא אות וי"ו עם נקודה שהיא יו"ד תחתיו. והיא מורה על ספירת היסוד, המשפיעה לספירת המלכות. וענין שצורתה הוא כאותיות וי"ו יו"ד הוא כמו אות וי"ו, אלא שצורת אות וי"ו היא יו"ד וי"ו, וצורת אות גימ"ל היא וי"ו יו"ד. וביאור הענין שאות וי"ו מורה על פנימיות הטיפה שהיא יו"ד בראשית השפע, ונמשכה בשפע הוי"ו אחר כך. ואות גימ"ל הוא בהיפוך, אות וי"ו תחילה ואחר כך יו"ד, להורות על סיום השפע בספירת המלכות אחרי המשכת האור והשפע מן המשפיע.
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הרב בנימין אפרים ביטון, תוכנם וענינים של האותיות ג' וד', קובץ הערות וביאורים אהלי תורה גליון א'רמט פרשת פקודי תשפ"ד עמוד 13
- אהרן לייב רסקין, האות גימ"ל, בתוך 'אותיות של אור - משמעות האל"ף-בי"ת העברי', בהוצאת ועד שיחות באנגלית
(אנגלית)