תהלים כ"ב

לַמְנַצֵּחַ עַל־אַיֶּ֥לֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד
א: לַמְנַצֵּחַ עַל־אַיֶּ֥לֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד: ב: אֵ-לִי אֵ-לִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי, רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי: ג: אֱ‍-לֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי: ד: וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל: ה: בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ: ו: אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ: ז: וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם: ח: כָּל רֹאַי יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ: ט: גֹּל אֶל ה' יְפַלְּטֵהוּ יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ: י: כִּי אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי: יא: עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מִבֶּטֶן אִמִּי אֵ-לִי אָתָּה: יב: אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי, כִּי צָרָה קְרוֹבָה כִּי אֵין עוֹזֵר: יג: סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי: יד: פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג: טו: כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי: טז: יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי וְלַעֲפַר מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי: יז: כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי: יח: אֲסַפֵּר כָּל עַצְמוֹתָי הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי: יט: יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל: כ: וְאַתָּה ה' אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה: כא: הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי: כב: הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי: כג: אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ: כד: יִרְאֵי ה' הַלְלוּהוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל: כה: כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ: כו: מֵאִתְּךָ תְהִלָּתִי בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו: כז: יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ יְהַלְלוּ ה' דֹּרְשָׁיו יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד: כח: יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כָּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם: כט: כִּי לַה' הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם: ל: אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה: לא: זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַא-דֹנָי לַדּוֹר: לב: יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה.

"לַמְנַצֵּחַ עַל־אַיֶּ֥לֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד" הוא המשפט הפותח בפרק כ"ב שבתהלים, מזמור שהתוכן שלו עוסק בקינה ותפילה על הצרות ובהבטחה שכאשר תבוא הישועה יהיה אפשר להודות לה' ולקיים את הנדרים. נוהגים לכלול פסוקים מתוך המזמור כחלק מתפילת שחרית בפסוקי דזמרה לאחר שירת הים ובקטע 'ובא לציון'. בחלק מקהילות ישראל נוהגים לומר מזמור זה בפורים.

על פי תקנת אדמו"ר הריי"צ, פרק זה הוא מהפרקים המיוחדים לומר בעת צרה יחד עם פרקים כ' וס"ט, והוא נמנה גם עם קבוצת המזמורים שנוהגים לומר בשעה שאשה כורעת ללדת.

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנת הכ"ב ביום ההולדת ה-21, ועד ליום ההולדת ה-22.

תוכן המזמור

בתהלים אהל יוסף יצחק מופיע בכותרת המזמור: "יתפלל כל יחיד אל אריכת הגלות מעגמת הלב, מה שהיינו מקדם במעלה עליונה ועכשיו בשפלות, ולנדור נדרים בצרותיו".

על פי פירוש המלבי"ם, החלק הראשון של המזמור (עד פסוק ט"ז) דוד מתפלל כביכול מתוך זמן הגלות כשישראל במצב של תכלית השפלות כאילו ה' עזב אותם ואינו מקבל את תפילותיהם, ומספוק י"ז עד סוף המזמור מתפלל מתוך התחדשות והתחזקות בבטחון בה' שמציל ומושיע את ישראל, כמו 'כוכב השחר' שמציין את עליית האור ממזרח, המאיר מתוך החושך.

זו הסיבה שהפסוק פותח שזוהי השירה של 'איילת השחר', כלומר הנקודה הגבולית שבים האור והחושך, בין הצרה והתשועה, ובין היאוש והבטחון - שהאור מפציע מתוך החושך דווקא.

ביהדות

חז"ל מייחסים את התפילה מלבד לדוד המלך (המופיע במזמור במפורש), גם לאסתר המלכה:

"ותעמד בחצר בית המלך הפנימית" (אסתר ה, א) – אמר רבי לוי: כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה. אמרה "אלי אלי למה עזבתני?" (תהלים כב, ב) שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון, או שמא על שקראתיו כלב שנאמר "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי" (פסוק כא) חזרה וקראתו אריה שנאמר "הושיעני מפי אריה" (פסוק כב)

— מסכת מגילה טו,ב

אמר רב אסי: למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הנסים

— מסכת יומא כט, א

בנוסח התפילה

• לדעת הגר"א ולמנהג הפרושים, אומרים מזמור זה בפורים כ'שיר של יום'.

כמה מהפסוקים במזמור משולבים בתפילת שחרית של יום חול.

• פסוק ד' נאמר בפתיחת 'ובא לציון'.
• פסוק כ"ט נאמר לאחר אמירת שירת הים בסיום פסוקי דזמרה.

בתורת החסידות

• למנצח על איילת השחר - אור השחר בוקע מתוך החושך דווקא, והוא עצמו לשון 'שחרות' וחושך, כי הנס הגדול יותר הוא שהחושך עצמו נהפך לאור, ולכן דווקא אסתר נמשלה לשחר ולא מרדכי, כי אסתר היא מלשון הסתר פנים וכך גם היה הנס בפועל, שאצל אסתר היה הנס מלובש לחלוטין בתוך הטבע.
• ואתה קדוש יושב תהלות ישראל - הבעל שם טוב נהג לגרום לשאול יהודים למצבם כדי לגרום להם להודות לה', באומרו שהפרנסה של הקב"ה היא שהוא 'יושב' על 'תהלות ישראל' שמשבחים אותו.
• יושב תהלות ישראל - כמו שהאדם משפיל את קומתו כאשר יושב, כך גם כאשר בני ישראל מהללים את הקב"ה במידותיו, הם גורמים לכך שהוא ישפיל את עצמו למטה ויתגלה באמצעות מידותיו.
• ואנכי תולעת ולא איש - אדם לא צריך להתגאות אפילו אם עובד השם בכל כוחו, כי יתבונן בכך שגם התולעת עובדת את ה' בכל כוחה.
• ואנכי תולעת - בפרי עץ חיים מופיע ש'עולת' תמיד הם אותיות 'תולע', ו'להקריב' אותיות 'להרקיב', וכמו שהתולעת גורמת 'ביטול' וריקבון אפילו בעץ החזק, כך גם כאשר האדם יהיה בבחינת ביטול הוא יכול לגרש ולהפריד יניקת החיצונים.
• הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי - חרב הוא לשון יובש וחורבן, שלא יהיה מניעות לעבודת השם, 'ומיד כלב יחידתי' הם המקיפים דקליפה שיש להם תוקף ועזות.

בניגוני חב"ד

ערך מורחב – ניגון בך בטחו

בפי חסידי חב"ד השתמר ניגון חסידי על פסוקים ה-ו במזמור "בך בטחו אבותינו . . אליך זעקו ונמלטו", ניגון שמקורו הוא בחסידות דאקשיץ והגיע לחב"ד אחרי שר' יוחנן גורדון שר אותו בפני הרבי, לניגון אף ביצוע של שולי רנד מתוך סדרת 'צמאה' בעיבוד של נאור כרמי ועקיבא תורג'מן.

קישורים חיצוניים

• תצלום המזמור מתוך תהלים אהל יוסף יצחק
• יהל אור - פרק כ"ב, באתר ספריית ליובאוויטש