מצפ"ץ
שם מצפ"ץ הוא שם הוי' בצופן א"ת ב"ש. מצפ"ץ הוא הממוצע בין ה"גלגלתא" לי"ג תיקוני דיקנא, והוא עניינן הרוחני של פיאות הראש.
מקור השם[עריכה | עריכת קוד מקור]
מקור שם מצפ"ץ בספר הזוהר[1], נקודת הדברים היא כי בתיבות המקדימות לי"ג מדות הרחמים נזכר פעמיים שם הוי' : ויעבר יהוה על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון וגו'[2]. שני שמות אלו נעלים מי"ג מדות הרחמים עצמן והם שורש ומקור למידות הרחמים.
ביאור עניינו[עריכה | עריכת קוד מקור]
באופן כללי חילופי האותיות מצביעים על צמצום באור האלקי[3]. ושם מצפ"ץ באופן פרטי הוא הצמצום דשיער[4] הפיאות[5], שמהן הוא תחילת צמיחת הזקן. צמצום זה הוא בחינת פרסה שבין עשר ספירות דגולגלתא ובין י"ג תיקוני דיקנא[6]
ובהקדמה: בחינת הכתר נמשלת בתורת הקבלה לראש, שבו נמצא המוח המוקף בעצם הגולגולת ועליו שערות. מסוף הגולגולת צומח שיער הפיאות ומהלחיים שיער הזקן. בנמשל: המח העליון נקרא "מוחא סתימאה", עצם הגולגולת היא ה"גלגלתא", השערות הן "שערות דאריך אנפין", הזקן הוא "יג תיקוני דיקנא", ושער הפיאות (שהן תחילת הזקן) הם שני שמות הוי' בחילוף אותיות – מצפ"ץ.
במילים פשוטות: כשם שבגשמיות הפיאות נמצאות בין עצם הגולגולת לזקן, כך ברוחניות שני שמות הוי' שבתחילת (שלפני) י"ג מידות הרחמים הן הממוצע שבין הארת חסד דעתיק שבגלגלתא[7] לבין י"ג תיקוני דיקנא.
ומכיון שבחינה זו היא ממוצע, נמצא שאם כי לגבי המדרגות שלמעלה ממנה היא צמצום, אך לגבי המדרגות שלמטה ממנה, ואפילו לגבי י"ג תיקוני דיקנא, היא בחינת שם הוי', היות והמשכה זו אינה בדרך השתלשלות, והיא ההמשכה מגולגלתא, שיהיה מקור לעולם האצילות, ואלו העשר ספירות דרישא[8].
היינו, למרות שגם הפיאות וגם הזקן[9] שתיהן צמצום בבחינת שערות, בשיער הפיאות מאירה הארה נעלית בהרבה מאשר בזקן - בדוגמת מעלת הצומח על הדומם. והעניין בזה, הפיאות נמשכות מהגולגולת שבה מאיר חסד דעתיק, ואילו הזקן נמשך מהמוחין (שבתוך הראש) ומאירה בו גבורה דעתיק בלבד[10].
שייכותו למט"ט[עריכה | עריכת קוד מקור]
המלאך מט"ט נקרא בכמה מקומות נעל (סנדל) לשכינה[11]. הנעל היא לבוש לרגל ועניינה להפסיק בין האדם לקרקע. ויובן על פי משל: אותיות המחשבה והדיבור אמנם מגלות את השכל והרגש, אבל הן לא "פועלות" בדבר שמחוץ לאדם – שאינו שכל ורגש (וגם כשאדם מדבר לזולתו והשכל כביכול "עובר" לזולת אין זו יציאה אמיתית מחוץ לאדם אלא אדרבה, ע"י זה השכל של שניהם מתאחד, ששניהם מבינים אותו הדבר). מה שאין כן בלבוש המעשה: כשאדם מבטא את עצמו בציור או פיסול וכיוצא בזה אז השכל עבר שינוי מהותי, וכעת הוא אינו שכל כלל, ונפרד לגמרי מהאדם. והנמשל, לצורך בריאת העולמות לא מספיק שהאור האלוקי יתלבש באותיות (במלכות הנקראת "פה" - תורה שבעל פה קרינן לה), אלא צריך שהאותיות עצמן יתלבשו בלבוש המעשה. "לבוש" זה הוא הנקרא נעל (ולעיתים סנדל), והוא רל"א שערים שהאותיות מתחלפות בהן כדי לברוא את הנבראים.
על פי הנ"ל מובן, שכל מקום, עניין ודרגה שמדובר בהם על חילוף אותיות הרי זה בכוחו של מט"ט (נעל דשכינתא), וכן הוא בעניין חילוף שם הוי' למצפ"ץ בצופן א-ת ב-ש[12].
אלא שמובא בחסידות (מתיקוני זוהר) בגאולה העתידה יתפשט הקב"ה מכל הכינויים (שהם צמצומים ותמורות האותיות) גם הכי נעלים - ויתגלה[13].
שייכותו למצוות[עריכה | עריכת קוד מקור]
כל מצוה ממשיכה את אור שם הוי', ולכן מצוה שם 'י-ה-ו-ה' בחילוף אותיות - אלא שהחילוף הוא רק בחלק הראשון (מ"צ במקום י"ה).
והביאור, ע"י כוונת המצווה נמשך פנימיות האור וע"י קיומה בפועל חיצוניות האור. ואף שהחלק העליון (י"ה) נמשך רק בצמצום וחילוף (מצ), החלק הנמוך יותר שהוא עיקר קיום המצוה (ו"ה) נמשך כפי שהוא, והוא "הנגלות לנו ולבנינו".[14].
בספרי קבלה מופיע שהגימטריא של 'מצפ"ץ' הוא 300, האות ש', והדבר רמוז בפסוק "מהודו ועד כוש", כאשר התיבה 'כוש' רומזת לכפל של שם הוי', משם הוי' בגילוי שהוא גימטריא כ"ו, ועד לשם הוי' בחילוף, שהוא גימטריא ש'[15].
ראה גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ פרשת בראשית דף כ': "וַיַּעַשׂ אֱ-לֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדלִים. וַיַּעַשׂ - רִבּוּי וְתִקּוּן שֶׁל הַכֹּל כָּרָאוּי. אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדלִים - בַּהַתְחָלָה בְּחִבּוּר אֶחָד. סוֹד זֶה הַשֵּׁם הַשָּׁלֵם יַחַד הוי"ה אֱ-לֹהִים, אַף עַל גַּב שֶׁאֵינוֹ בְּגִלּוּי אֶלָּא בְּדֶרֶךְ נִסְתָּר. הַגְּדלִים - שֶׁנִּבְרְאוּ בְּשֵׁם זֶה כָּזֶה לְהִקָּרֵא בָּהֶם הַשֵּׁם שֶׁל הַכֹּל. מצפץ מצפץ אֵלּוּ שֵׁמוֹת עֶלְיוֹנִים שֶׁל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים. הַגְּדלִים - אֵלּוּ הִתְגַּדְּלוּ וְעוֹלִים לְמַעְלָה, בִּגְלַל שֶׁהֵם עֶלְיוֹנִים מִסּוֹד עֶלְיוֹן, וְעוֹלִים לְתוֹעֶלֶת הָעוֹלָם שֶׁמְּקַיֵּם בָּהֶם הָעוֹלָמוֹת. כְּמוֹ זֶה שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת, שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד עוֹלִים בְּגַדְלוּת אַחַת". ובתיקוני זוהר טו, א: "וְאִתְפַּשַּׁט קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִכָּל כִּנּוּיָין, וּמֶרְכָּבוֹת דְמטטרו"ן, דְּאִינוּן כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, מצפ"ץ", ושם קלא, ב: "... דְכָל פִּקּוּדָא, בֵיהּ שַׁרְיָא יהו"ה . . דְבֵיהּ מִצְוָה בְּאַ"תְּ בַּ"שׁ, מ"צ י"ה, פ"ץ ו"ה, הָא מִצְוָה יהו"ה, מצפץ, יהו"ה בְּאַ"תְּ בַּ"שׁ מצפ"ץ.
- ↑ שמות ל"ד ו-ז.
- ↑ ראה בתניא שעהיוה"א פרק י"ב, פרק א' ועוד.
- ↑ באופן כללי כל צמצום שבבחינת שער הוא צמצום גדול עד כדי כך שבהנתקו ממקורו אין חסרון, כדוגמת גזירת שער הראש שאין מרגישים כל כאב.
- ↑ ליקוטי תורה דרושים ליוה"כ עא, ב: שרש בחי' הדיקנא נמשך מב' פיאות הראש שהם ב' פעמים מצפ"ץ ב' פעמים הוי' הוי' שלפני י"ג מדות אל רחום וחנון כו' ועל ידי הארה זו דייקא שמבחי' חסד דעתיק נק' שבת שבתון הוא לשון זכר כי זכר חסדו בחי' חסד כו' והוא המשכה מבחי' אור עתיק המלובש בכתר דא"א שהוא למעלה מבחי' האור המלובש בחכמה דא"א. וע' בע"ח שער א"א רפ"ז וספ"ג.
- ↑ המשך תער"ב חלק ב' ע' תתקנח.
- ↑ עץ חיים שער י"ג פרק ו'.
- ↑ המשך תער"ב ח"ב עמוד תתקנז.
- ↑ ב' השמות מצפ"ץ וי"ג תיקוני דיקנא)
- ↑ המשך תער"ב ח"ב ש"פ אחו"ק, העת"ר ע' תתקס.
- ↑ במקומות אחרים שם הוא נקרא "נער" מדובר על בחינה אחרת שבו, ואין כאן מקומו.
- ↑ ספר המאמרים תר"ן עמ' שה ואילך.
- ↑ אור התורה במדבר חלק ד' פרשת פינחס ד"ה ושעיר עזים אחד לחטאת.
- ↑ אור התורה במדבר חלק ד' פרשת מטות ד"ה וידבר משה אל ראשי המטות.
- ↑ קהלת יעקב וישרש יעקב ערך 'כוש'.