פאת השדה ופיאות הראש

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פאת השדה ופיאות הראש הן שתי מצוות עשה שקשורות לא רק בשמן אלא גם בתוכנן.

מצוות השארת פאת השדה[עריכה]

מצווה זו מעוררת את הרחמים דפנימיות עתיק. מלשון התורה "לא תכלה פאת שדך"[1] לומד המדרש[2] שבזכות השארת קצה השדה לעניים כאשר יעשה הקב"ה "כלה בכל הגויים... אותך לא אעשה כלה". ומסביר אדמו"ר הצ"צ[3] את הקשר בין הדברים: שרחמי האדם להשאיר פאת השדה לעניים מעוררים את הרחמים רבים דפנימיות הכתר (עתיקא קדישא) וע"י זה נמשך שלא תהיה כליה אלא הדין יהא ממוזג.

ומטעם זה (שהרחמים על העני ממתיקים את הגבורות דהצמצום דשם אלקים) מקשר המדרש את מצוות פאה לראש השנה[4]

מצוות השארת פיאות הראש[עריכה]

הפיאות הן השיער הצומח מסוף הגולגולת, שמתחתן מתחיל לצמוח הזקן (שגידולו מהלחיים ועצם הלסת). ברוחניות רומזות הפיאות לממוצע (ה"חוליה המקשרת") שבין דרגת הכתר לבין י"ג תיקוני דיקנא (שהם שורש הספירות דאצילות).

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פיאות הראש

הקשר בין שתי המצוות[עריכה]

מסביר הרבי הצ"צ[5], שבפסוק כתיב "ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט"[1] נרמז שפנימיות התורה נמשכת ע"י ביטול וענווה: בתורת הקבלה נאמר שקציר רומז ללידת הנשמות (כי הזריעה היא הורתן, והקצירה לידתן)[6], ובעבודת ה' היא ההתבוננות בעניין ד"אני הוי' לא שניתי"[7] (שהאור דממכ"ע וסוכ"ע[8] אינם פועלים בו יתברך שום שינוי) המביאה לכלות הנפש[9]. והעניין דלא תכלה הוא, שהגם שהתבוננות זו מסוגלת להביא את האדם לכלות הנפש אין זו התכלית, שהרי "לא תוהו בראה לשבת יצרה", אלא צריך להניח פאה - להיות בענווה וביטול – בחינת שיריים.

והנה, תכלית הבריאה היא בריאת עולם גשמי וישובו, ותכלית זו נעשית ע"י התורה – שהיא הממוצע באמצעותו בורא הקב"ה את העולם. ומכיון שהתורה (כדרך כל ממוצע) כלולה משני הדברים אותם היא מחברת, לכן מצד פנימיותה היא מאוחדת ממש עם הבורא[10], ומבחינת חיצוניותה נברא העולם.

והיינו, ע"י שאדם משים עצמו כשיריים (השארת פאת השדה), נמשך האור האלוקי לחיצוניות התורה לברוא את העולם (ע"י השארת פיאות הראש[11]).

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 ויקרא יט ט.
  2. רבה, פרשת אמור ריש פרשה כט
  3. אוה"ת ויקרא (הוספות) שכא.
  4. אוה"ת דרושים לר"ה א'שז.
  5. אוה"ת אמור תקפ"ח.
  6. מאורי אור אות ק' ס"לב.
  7. מלאכי ג' ו'.
  8. בממלא כל עלמין ובסובב כל עלמין.
  9. לקו"ת במדבר ד"ה וספרתם לכם, אותיות ב-ג.
  10. שהרי שורש התורה הוא מחכמה (אורייתא מחכמה נפקת), ו"פנימיות אבא פנימיות עתיק" (ראה לקו"ת נצבים מט, ד. וש"נ. וראה גם סה"מ ה'שי"ת ס"ע 49, ובהערת כ"ק אדמו"ר שם).
  11. וסדר ההשתלשלות בזה (מלמטה למעלה): חיצוניות התורה היא או"א (חכמה ובינה), החכמה יונקת מי"ג תיקוני דיקנא, מקור י"ג תיקוני דיקנא הוא בשתי פיאות הראש, ואלו יוצאות מסוף הגולגולת - שבה מאירים החסדים דעתיק (שהם פנימיות הכתר), וראה פירוט בזה בערך מצפ"ץ