פרסה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרסה[1] היא קצה רגל הבהמה. בדיני כשרות בעלי חיים, צורתה הינה אחד הסימנים המבדילים בין המינים הטהורים למינים הטמאים, ובחסידות היא רומזת לאופנים השונים בירידת האלוקות לעולמות.

בתורת החסידות[עריכה]

כפי שבגשמיות הפרסה היא צורת החלק התחתון של רגלי הבהמה, כך גם בחסידות היא מסמלת את ה'רגליים' של ספירת המלכות בעולם האצילות, ש'יורדות' ונמשכות לעולמות התחתונים[2].

אף שספירת המלכות עצמה לא יורדת ונמשכת בעולמות התחתונים, החלקים התחתונים שבה אכן נמשכים ומאירים בעולמות בי"ע, אלא שבזה ישנם שני אופנים:

  • פרסה סדוקה - שצורתה היא באופן של שני חציים המאפשרים 'מעבר' וזרימה של אור ואוויר ביניהם, רומזת לקליפת נוגה, שהאור האלוקי יכול לחדור בה ולבררה. זוהי הדרגה של הנפש הבהמית[3] וענייני הרשות שהנפש האלוקית יכולה להתלבש בהם ולהעלותם לקדושה[דרוש מקור].
ביאור נוסף (בדרגה נעלית יותר) הוא, שפרסה סדוקה הן המידות שהשכל יכול להשפיע עליהן ולהבדיל בין הטמא לטהור, להיות שמאל דוחה מה שצריך לדחות וימין מקרבת[דרוש מקור].

פרסה קלוטה - שצורתה של הפרסה שלמה ואינה מאפשרת מעבר של אור ואוויר מבחוץ, רומזת לשלושת קליפות הטמאות, שהאור נקלט בהן, קשור ואסור בתוכן[4], שכל מה שנותנים לה מכניסה ואינה מוציאה[5].

הערות שוליים

  1. בכל זה ראה אוה"ת ויקרא א שמיני מ"ה, בהנסמן בספר הליקוטים ועוד.
  2. כפי לשון הפסוק במשלי ה, ה: "רגליה יורדות מוות".
  3. ששורשה מעולם התוהו, ולכן יש בה שני קוין בלבד (ולא שלוש כבעולם התיקון), ולכן פרסותיה סדוקות.
  4. ראה תניא סוף פרק ט'
  5. כפי שאמר עשיו "הלעיטני נא", וכמו הכלב שנביחתו 'הב הב' וכל כוונתו ורצונו הוא רק לעצמו, 'לגרמיה' - היפך הקדושה שעניינה הוא השפעה.