שמיטת כספים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מברשת לפסח.png ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
שמיטת כספים
(מקורות עיקריים)
מקרא ראה א-ו; ט-י
משנה מסכת שביעית פרק י
משנה תורה לרמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ט
שולחן ערוך חושן משפט סימן סז; אדמו"ר הזקן, הלכות הלואה סעיף לד ואילך
ספרי מניין המצוות ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה רמא; מצוות לא תעשה רל-רלא; ספר החינוך מצוות תעה, תעז, תפ
שיחות חלק יז, בהר ב; חלק לב, בהר א

שמיטת כספים היא אחת ממצוות שנת השמיטה, ועניינה להשמיט את כל החובות בשנה השביעית ולא לתבוע אותם.

המצוה

מצוה להשמיט את החובות בשנה השביעית, ואסור לתבוע אותם, כפי שנאמר בתורה: "שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ, לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה'"[1].

אסור להימנע מלהלוות קודם השמיטה, מחשש שהחוב יישמט, כפי שנאמר בתורה: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר: קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ"[2].

על אף שאין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג שיש שם שמיטת קרקע, שהרי ישוב הקרקע לבעליו בלא כסף, תקנו חכמים שגם בזמן הזה תהא נוהגת מצווה זו כדי שלא תשתכח תורת שמיטת הכספים מישראל.

גדר המצוה הוא חובה על האדם להשמיט את חובותיו, ולא שהתורה פועלת שהם יישמטו מאליהם. החוב עודנו בתוקפו, אלא שהמלוה מצווה שלא לתבוע אותו. מסיבה זו, רוח חכמים נוחה ממי שמחזיר את חובותיו למרות שהמלוה מודיע לו על השמטתם - כי שיעבוד החוב עדיין בתוקף, ולאחר שהמלוה קיים את מצוותו והשמיט אותו, יש בכך דבר טוב כאשר החוב נפרע[3].

פרוזבול

פרוזבול הוא תקנה הלכתית שנועדה לאפשר לגבות חובות של הלוואות שעבר זמן גבייתם ולא ניגבו, מבלי שמצוות שמיטת הכספים, הנוהגת בסוף שנת השמיטה, תגרום לביטול החוב. הפרוזבול ניתקן בידי הלל הזקן בסוף תקופת בית שני, והוא בשימוש נרחב גם בימינו.

זמן עריכת הפרוזבול

הרבי הורה לעשות פרוזבול הן בתחילת השנה והן בסופה:

מכיון שיש הסוברים[4] אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה, לכן הלוה את חבירו בשביעית עצמה גובה חובו כל השנה. מסיבה זו עורר הרבי בשנת תשמ"ז לערוך פרוזבול אף בסיום שנת השביעית.

אך גם בשנת תשמ"ו עורר הרבי לפרסם בכל מקום אודות שנת השמיטה, ולערוך פרוזבול לפני ראש השנה של שביעית, והציע שיהיה זה מיד אחרי התרת נדרים.

מצוה לפרסם דעת רבינו הזקן בשולחנו[5] וזלה"ק: "וזמן הפרוזבול הוא לכתחילה בסוף השישית לפני ראש השנה של שביעית... מיד שקרא שמיטה לה' לא יגוש"[6]. אף על פי ש"עכשיו לא נהגו בפרוזבול במדינות אלו"[7], אך ממה שכתב שם[8] "וזמן הפרוזבול הוא לכתחילה בסוף השישית" אפשר ללמוד שלא רק "כל ירא שמים יחמיר לעצמו לעשות פרוזבול"[9], אלא יש לנהוג כן לכתחילה[10]. וכדי שלא ישכח לעשות את הפרוזבול, הטוב ביותר שיערבנו מיד אחר התרת נדרים, שבאותה שעה מזומנים לפניו בלאו הכי שלושה אנשים כשרים המהווים בית דין, ויכול לומר בפניהם את נוסח הפרוזבול "הריני מוסר לכם כל חובות שיש לי שאגבה אותם כל זמן שארצה"[11].

אופן עשיית הפרוזבול

אפשר להנהיג שהרב יצרף אליו שני אנשים כשרים ויכתוב את נוסח הפרוזבול, ואז יוכלו להצטרף לפרוזבול על ידי חתימה ועל ידי שליח לחתימה וכו'[10].

מחמת חביבותם של דברי סופרים (בנדון דידן - תקנת הפרוזבול), ומחמת החביבות שבהליכה בדרכי אדמו"ר הזקן ופסקיו (בעשיית הפרוזבול בכלל, ובערב שביעית בפרט), כדאי להשתדל להלוות כסף לרעהו, כדי שיוכל לקיים את ענין הפרוזבול בסוף שביעית[12].

מעלת הפרוזבול

אף שלכאורה תקנת הפרוזבול באה בעקבות ירידת הדורות וחשש לעבירה על איסור התורה, יש בה מעלה של עשיית סייג לתורה, שהרי היא פעלה חיזוק בענין ההלוואות זה לזה שנחלש - וכאשר מחזקים ענין שנחלש הרי הוא בתוקף יותר. מעלה נוספת יש בתקנת הפרוזבול, שהיא מסתמכת על חלקו של כל יהודי בארץ ישראל - ובכך מביאה לידי גילוי את חלקו של כל יהודי בארץ, מעין מה שיתגלה בגאולה האמיתית והשלימה[13].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ראה טו, ב.
  2. ראה טו, ב.
  3. לקוטי שיחות חלק יז, שיחת בהר ב, סעיף ה ואילך.
  4. הרמב"ם.
  5. הלכות הלוואה, לח.
  6. הערת הרבי הנדפסת בספר המנהגים, עמ' 86.
  7. שו"ע אדמו"ר הלכות הלוואה, לה.
  8. בסעיף לו.
  9. כמש"ש בסעיף לה.
  10. 10.0 10.1 לקוטי שיחות, כד, עמ' 316.
  11. לקוטי שיחות, ז, עמ' 356. וכך מנהג הרבי בערבי ראשי שנים של שמיטה, לומר את נוסח הפרוזבול אחר התרת נדרים (פרט לערב ר"ה תשי"ב שאמר את נוסח הפרוזבול - מתוך שו"ע אדמו"ר הזקן - לפני התרת נדרים).
  12. לקוטי שיחות, שם
  13. שיחת שבת פרשת אמור תשמ"ט (סה"ש ח"ב ע' 440).