משתמש:שמואל חיים/קבלת הנשיאות של אדמו"ר המהר"ש
יום קבלת הנשיאות של אדמו"ר המהר"ש הוא יום בו קיבל אדמו"ר המהר"ש את הנהגת חסידות חב"ד לאחר הסתלקות אביו אדמו"ר הצמח צדק בשנת תרכ"ו.
רקע[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאדמו"ר הצמח צדק היו שבעה בנים[1]: רבי ברוך שלום שניאורסון[2], רבי יהודה לייב[3], רבי חיים שניאור זלמן[4], רבי ישראל נח[5], רבי יוסף יצחק[6], רבי יעקב[7], ורבי שמואל - אדמו"ר המהר"ש[8].
בחייו של הצמח צדק היה לכל אחד מבניו בית כנסת משלו בליובאוויטש, ובימי החול כל אחד מהם היה חוזר 'תורות' חסידות כאשר ביקשו ממנו חסידים, בנוסף על מאמרי אביהם הצמח צדק שנאמרו בשבת, והיה מקבל את פניהם של החסידים שהגיעו לבקרו[9]. בשונה משאר האחים, לא היה אדמו"ר המהר"ש מקבל את פניהם של רוב החסידים וחוזר לפניהם חסידות והיה מרבה להתרועע עם היהודים הפשוטים ולהתנהג כלפי חוץ בצורה מודרנית[10], אך היה חוזר לעיתים דברי תורה בפני הרשב"ץ והרב שמואל דובער מבוריסוב[11]. בשנותיו האחרונות של אדמו"ר הצמח צדק הוא נהג לשלוח את בניו לחזור מאמרי חסידות בעיירות השונות, היו חסידים שהיו מקושרים מאד למהרי"ל בנו של הצ"צ, עד כדי כך שהיו מעיזים לבקש מאדמו"ר הצ"צ שישלח להם דווקא את המהרי"ל[12].
בנו החמישי של הצמח צדק רבי יוסף יצחק נהג כבר בחיי אביו הצמח צדק באדמו"רות בסגנון חצרות טשערנוביל בעיירה אוורוטש[13], ומידי פעם היה מגיע לליובאוויטש ואמר חסידות לפני המקושרים אליו. האח השישי רבי יעקב נפטר בחיי אביו, בערך בשנת תקצ"ז[14].
מסעות ילדי הצמח צדק[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשנת תרט"ז, החל בנו של המהרי"ל רבי שלמה זלמן, לרכז קבוצת חסידים מסביב לאביו, ולדבר עמהם בשבחו כי הוא ראוי להמשיך את דרכו של הצמח צדק לאחר הסתלקותו. היות ובשנים קודמות יצא סבו אדמו"ר הצ"צ למסעות בקרב חסידיו בעיירות הקטנות, בהם אמר לפניהם חסידות, הוא אף פנה אל חסידי חב"ד הפזורים בעיירות ברחבי רוסיה שיבקשו מאדמו"ר הצמח צדק שישלח אליהם את אחד מבניו שיחזור להם חסידות, בטענה שלא התאפשר להם להגיע לליובאוויטש מפני טורח הדרך, הזמן הרב שהיא ערכה והעלויות שלה, ועודד אותם לבקש מהצמח צדק שישלח את אחד מבניו למסע שיעבור בכל העיירות הללו ויחזור חסידות[10]. פניות רבות נשלחו אל הצמח צדק ללא ציון שם בן מסוים מבין הבנים שיישלח למסע, אך במקביל נשלחו אל המהרי"ל בקשות בצורה פרטית כי ייצא למסע שכזה, וכשהמהרי"ל קיבל את פניות החסידים שיבוא לחזור בעיירתם דא"ח הלך בתום לב לעיירות אלה, ולא ידע שהכל נעשה בעקבות תעמולתו של בנו רבי שלמה זלמן[10].
לפועל החליט הצמח צדק לצאת אל המסע בעצמו, ולצרף אליו את בנו רבי ברוך שלום[10][15].כחלק מהתעמולה של רבי שלמה זלמן שניאורסון בקשו החסידים בצ'רניגוב מר' פרץ חן שיבקש מאדמו"ר הצמח צדק שישלח את בנו המהרי"ל לעירם כדי שיחזור להם דא"ח, בתחילה ר' פרץ חן לא רצה לכתוב מפורשות, אלא לכתוב שישלח את אחד מבניו, אך לאחר הפצרותיהם של החסידים בצ'רניגוב שיפרש שכוונתם היא דווקא על המהרי"ל הוא כתב כך, וכאשר ר' פרץ חן הגיע לליובאויטש מתח על-כך אדמו"ר הצמח צדק ביקורת ואמר לו "
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין וואס זיינען זיי בעלי-בתים אויף מיינע קינדער וועמען צו שיקן". כשהתפרסמה ההחלטה התאכזב רבי שלמה זלמן ומתח עליה ביקורת ברבים. כששמע זאת חתנו של הצמח צדק רבי לוי יצחק זלמנסון, קרא לו ונזף בו, והפנה את תשומת ליבו של אביו המהרי"ל אל הנעשה מסביבו.
מסעות אדמו"ר המהר"ש[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשנת תרכ"ב, הורה הצמח צדק לבנו אדמו"ר המהר"ש להתחיל לחזור מאמרי חסידות ולקבל חסידים, והורה לחסידים לדרוש ממנו לומר חסידות. מאז החלו קבוצה מגדולי החסידים להתקרב אליו, ביניהם ר' יצחק אייזיק מהומיל, ר' הלל מפאריטש, ר' יקותיאל מליעפלי, הרשב"ץ, ר' פרץ חן, ר' פסח ממלסטובקה ור' יוסף תומרקין[10].
| " | סדר המסע לקיעוו [קייב] הי' דרך כמה עיירות מאנ"ש שהתעכב בהם רק כשעות אחדות, ובכל מקום עברו הי' חוזר דא"ח כפי אשר הבטיח לכ"ק אביו הרה"ק אשר ציוהו לחזור דא"ח וגם לקבל אנשים. אמנם את זאת – לקבל אנשים – לא קיים. ונסיעתו זו עשתה כנפיים, עד כי בבואו לקיעוו [קייב] הייתה לו קבלת פנים מהודרה [מהודרת] מכל נכבדי העדה כמעט בלי הבדל מפלגה. לא מיבעי ממפלגת החסידים ויראי אלקים, אלא גם המשכילים הנלהבים באו לקבל פניו. ובמשך ימי שבתו בקיעוו כעשרה ימים, הייתה העיר והסביבה מליאה ברגש נפלא במינו, ורבים מהחסידים מצערניגעוו, פלטאוע, חערסאן, ניעזין, לובען, ראמען באו לקיעוו. אך חוק שם לו לבלי לקבל ביחידות, רק הי' יוצא אל הנאספים לשוחח עמהם שעה קלה. וכמעט אשר בכל יום בשעה השביעית אחר הצהרים הי' אומר דא"ח כחצי שעה או כג' רבעי שעה. ורבו המתאוננים על אשר אינו מקבל על יחידות. | " |
בשנת תרכ"ג נסע אדמו"ר המהר"ש למסע לטיפול בבריאותו. על פי הכרעת אדמו"ר הצמח צדק בין דעות הרופאים, נסע אל קייב. בדרכו עבר בעיירות רבות בהן התגוררו חסידים, וקיים בהן את הוראת הצמח צדק לחזור חסידות, אך לא קיבל איש ליחידות. מסעו התפרסם וכאשר הגיע לקייב נערכה עבורו קבלת פנים גדולה בה השתתפו מלבד חוגי החסידים גם המשכילים. אדמו"ר המהר"ש שהה בקייב עשרה ימים, בהם חזר בכל יום חסידות אך לא קיבל ליחידות. כאשר חזר לליובאוויטש כעבור ארבעה חודשים לקראת חודש תשרי היה נראה כי יתחיל לחזור חסידות שלא כמנהגו עד אז, אך הוא המשיך בדרכו ולא חזר מאמרי חסידות, אך אז נתגלה לכלל החסידים בקיאותו הרבה של אדמו"ר המהר"ש בנגלה ובחסידות[10].
בשנת תרכ"ו, שוב הורה לו אביו אדמו"ר הצמח צדק לחזור חסידות. כך נהג במשך כל החורף, כשאת מאמריו הוא פותח בכך שאת הדברים שמע מפי הצמח צדק, וחתם באיחול שהקב"ה ייתן לו בריאות איתנה. במשך אותו החורף, לא אמר הצמח צדק מאמרי חסידות[10][16].
חביבותו של אדמו"ר המהר"ש בעייני הצמח צדק[עריכה | עריכת קוד מקור]
במקביל הצמח צדק נהג לחזור בין השנים תר"י לשנת תרכ"ד מאמרים מיוחדים לפני אדמו"ר המהר"ש, והיה מקרבו קירובים מיוחדים[17]. וגם כאשר חלה ושכב במיטתו כדי לנוח, המשיך הצמח צדק לבוא אליו מידי יום ולשבת לידו כמה שעות רצופות והיה מספר לו עובדות מיוחדות על אדמו"ר הזקן[18]. וכן אדמו"ר הצמח צדק היה נוהג לכתוב לאדמו"ר המהר"ש פ"נ לעיתים[19].
אך אדמו"ר הצמח צדק גם קירב קירובים מיוחדים את בנו השני, רבי יהודה לייב שניאורסון והורה לו להגיד תורות ברבים, וכשראה אותו אדמו"ר הצמח צדק אומר מאמרי חסידות ברבים אמר עליו שהוא "נאה דורש נאה מקיים"[20]. וכן הצ"צ הורה לו להדריך ולתת עצות בעבודת ה' לחסידי חב"ד[21], והוא אף התיר למהרי"ל להיות נוכח בחדר בשעה שהיה מקבל אנשים ליחידות[22], כמו כן הצ"צ היה מרבה להתייעץ עם המהרי"ל בשאלות שצצו לו, בין השאר בנושא זיווגו השני של אדמו"ר המהר"ש[23]. הצמח צדק רצה לעקור מליובאוויטש עקב קפידה שלו על ה'בעלי בתים' שם, ובעזרתו של בנו המהרי"ל נשאר לבסוף בליובאוויטש[20]. הצמח צדק אף היה מכנה אותו בשם "מיין גוטער ייד" ("יהודי טוב" - היה כינוי לאדמו"ר)[24]. ובערב ראש השנה הצמח צדק נהג לכתוב פ"נ לבנו המהרי"ל[20]. אך כאמור אדמו"ר הצמח צדק היה נוהג לכתוב פני"ם גם לבנו אדמו"ר המהר"ש[19].
הצוואות, פסק הבית דין והפיצול[עריכה | עריכת קוד מקור]
 |
 |
הצוואה וההסתלקות[עריכה | עריכת קוד מקור]
הצמח צדק בתחילה כתב צוואה יחודית בה נכתב דרך מעניינת שרצה בתחילה כיצד ימשיכו את ההנהגה אחריו; שכל בניו יאמרו חסידות וינהיגו את האדמורו"ת יחדיו, אך נתן משקל רב יותר למהרי"ל ולרבי מהר"ש שינהיגו ביחד את הבית הכנסת בליובאוויטש[25]. אך לאחר מכן נכדו רבי שלמה זלמן שניארסון בן המהרי"ל, עשה תעמולה לגבי אביו ואז הצמח צדק הרחיק את המהרי"ל מההנהגה ובמקביל קירב את אדמו"ר המהר"ש.
הצמח צדק אמר לבנו אדמו"ר המהר"ש ש"פך השמן הרוחני שמסר הבעש"ט לתלמידו הרב המגיד ממזריטש למשוח בו את רבנו הזקן לנשיאות לדורותיו, הנה בכח זה נמשח חותני - הרבי האמצעי - ובכח זה משחתי אותך"[26]. כמו כן אדמו"ר הריי"צ מספר שזמן קצר לפני פטירת הצמח צדק בתרכ"ו הוא השאיר כמה פתקים המיועד לחסידים באחד מהם כתב על אדמו"ר המהר"ש: "אליו תשמעון כאשר שמעתם אלי"[27].
נוסח הזכרון שכתב הדיין ר' שניאור זלמן פרדקין
|
|---|
|
"הלא בעזה"י אני הייתי ממייסדי ליבאוויץ, אחר הסתלקות אדמו"ר ז"ל נבג"מ, כי מסרתי נפשי בהיותי אז בפאלצק וסבלתי ייסורים גדולים בעד השתדלותי מאנ"ש שיסעו לליבאוויץ. ומכמה עיירות שלחו לי שלוחים מיוחדים להורותם הדרך למי יתקשרו, ונכנסתי בעובי הקורה ובקשרי המלחמה, ועי"ז עקרתי דירתי משם בהכרח והוכרחתי לנסוע לפולין"[28]. |
בי"ג ניסן תרכ"ו הסתלק אדמו"ר הצמח צדק. כבר בימי השבעה, ביום הראשון של פסח, וביתר שאת לאחר שנגמר השבעה, החלו חסידי המהרי"ל לפעול בתעמולה לבחור בו למלא את מקומו של הצמח צדק, כמו כן באו לליובאוויטש מחרחרי ריב והייתה מחלוקת עצומה בעניין יורשו העתידי של הצמח צדק. בבית רבי כתב מה קרה כשחזר המהרי"ל מקרמנצ'וג[29] לליובאוויטש לשבת שבעה על אביו הצמח צדק: "ובבואו לביתו מצא העיר כמרקחה מתבערת המחלוקת שהתעוררה ולא יכלו להשקיטה בשום אופן"[30].
במשך שנת האבלות התפללו כל האחים ואמרו מאמרים בליובאוויטש כל אחד במניין משלו, גם האח רבי יוסף יצחק, שכבר הנהיג חסידות משלו באַוְורוּטש.
המחלוקת והכרעת הבית דין[עריכה | עריכת קוד מקור]
בזמן הסתלקות הצמח צדק היה בנו המהרי"ל בעיירה קרמנצ'וג[31], והוא תכנן לשבות שם את חג הפסח. וכשהתקבלה הידיעה בדבר הסתלקותו של הצמח צדק לקרמנצ'וג ביקשו ממנו החסידים שימלא את מקום אביו, המהרי"ל ענה להם שקודם הוא רוצה ללכת לליובאוויטש ולשבת עם אחיו, בין האחים הוא הזכיר גם את אדמו"ר המהר"ש והחסידים אמרו לו על כך בזלזול "גם הוא מסכת"?! המהרי"ל ענה להם "בכבוד והוקרה, בודאי שהוא מסכת, ועוד איזה מסכת!"[31] לימים המהרי"ל כתב על לכתו לליובאוויטש באיגרת ששלח לגיסו ר' זלמן וויליז, וזה לשון האיגרת: "ידוע לכל שבקרמנצ'וג בחזירתי בכל העיירות שדברו עמי לקבל על עצמי השבתי לכולם שאיני רוצה בשום שינוי שם חדש כלל מכמו שהוא מקודם רק התנהג כמו שהיה בחיים חיותו לחזור דא"ח כו'"[32].
אך חסידיו של המהרי"ל מקאופוסט, בנו השני של הצמח צדק דרשו שרבם יהיה לרבי ואף עשו לשם זה כל מיני תחבולות[33], ובעקבות המחלוקת שהתעוררה המהרי"ל כתב מכתב לגיסו רבי זלמן בו כתב שצריך לעשות בין האחים דין תורה כדי ליישב את המחלוקת ביניהם[34].
ולכן הוקם בית דין מיוחד שדן בעניין, כדי להחליט איזה מהבנים ירש את הצמח צדק ויכהן בליובאוויטש, הוקם בין דין בו היו חברים שלשה מגדולי חסידי הצמח צדק: ר' פרץ חן, ר' שניאור זלמן פרדקין[35] ור' יוסף תומרקין[36]. הדיינים ציוו על כל הבנים להגיד מאמר חסידות, וכששמעו את מאמר החסידות שאמר אדמו"ר המהר"ש הבית דין קבע שאדמו"ר המהר"ש הוא זה שימשיך את דרכו של הצמח צדק בשושלת נשיאות חב"ד[37].
החלטת בית הדין נבעה בין השאר גם בשל הבקיאות של אדמו"ר המהר"ש בנגלה[37], למרות היותו צעיר יחסית. לאחר שהראה את בקיאותו הגדולה בנגלה שאלו אחיו, רבי ישראל נח שניאורסון מנין לו כזו בקיאות בעודו כל כך צעיר, אדמו"ר המהר"ש ענה לו ע"כ ש"אתה קשיש בשנותך אתה, ואילו אני קשיש בשנות אבינו"[38], ומהצגת ראיות חותכות להערכתו הגדולה של הצמח צדק אליו שתועדה אף בכתב ידו של הצמח צדק, בן היתר בפתק שכתב זמן קצר לפני הסתלקותו שהיה ממוען אל החסידים, בו נכתב: "אליו[39] תשמעון כאשר שמעתם אלי"[40].
לימים כתב החסיד הדיין ר' שניאור זלמן פרדקין זיכרון על הפסק דין לידידו הגביר ר' ישעיה ברלין, בו הוא כותב על היסורים שסבל בעקבות כך שפסק שאדמו"ר המהר"ש ימלא את מקום אביו[28].
אחרית דבר[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאחר פרסום הפסק דין, בנו בכורו של הצמח צדק רבי ברוך שלום שניאורסון החליט להישאר בליובאוויטש ונקשר לאדמו"ר המהר"ש[41]. בנו השני של הצמח צדק, רבי יהודה לייב נסע בעידוד בנו רבי שלמה זלמן שניאורסון בחודש אלול של שנת תרכ"ו לעיירה קאפוסט שבחבל בלארוס, שם הוא ייסד את חסידות חב"ד קאפוסט, אתו באו מרבית החסידים. הייתה טענה על המהרי"ל ובנו רבי שלמה זלמן שניאורסון שהם אחראים למחלוקת[42], וזה אחד מהסיבות שהמהרי"ל עזב אחר כך את ליובאוויטש ועבר עם חסידיו לעיירה קאפוסט[43]. בנו השלישי של הצמח צדק, רבי ישראל נח נשאר כשנתיים בעיירה ליובאוויטש, ולאחריהם נסע לעיירה ניעז'ין, שם ייסד את חסידות חב"ד - ניעז'ין. בנו החמישי של הצמח צדק, רבי חיים שניאור זלמן נשאר גם הוא כמה שנים בליובאוויטש[44] ולאחריהם נסע לליאדי שם ייסד את חסידות חב"ד - ליאדי. ובן זקוניו של הצמח צדק, אדמו"ר המהר"ש המשיך לגור בעיירה ליובאוויטש והמשיך משם את שושלת חב"ד כרצון אביו הצמח צדק וכפי פסק הבית דין.
אדמו"ר המהר"ש הציע לאחיו להישאר בליובאוויטש ולחלק ביניהם את אמירת החסידות בשבתות, אומנם קבוצת חסידים הובילה את רבי יהודה לייב מקאפוסט לקאפוסט, טרם נסיעתו רבי יהודה לייב מקאפוסט אמר לאדמו"ר המהר"ש: "
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין אן עבירה א ברודער"[45].
השנים הראשונות בנשיאות[עריכה | עריכת קוד מקור]
אדמו"ר המהר"ש עם קבלת הנשיאות החל להתנהג בעשירות מופלגת, כמו כן מיד קנה עגלה רתומה לארבע סוסים שעלתה לו מאות רובלים, שם בעגלה היה אדמו"ר המהר"ש רושם את מאמרי החסידות שלו.[46]
בליובאוויטש היו לאדמו"ר המהר"ש שמונה דירות בארבע בניינים, בקיץ תרכ"ח פרצה שריפה בליובאוויטש בה נשרפו כל הבניינים של אדמו"ר המהר"ש, בעקבות כך הקים אדמו"ר המהר"ש ארבע בניינים חדשים גדולים:
- בנין גדול (שהיה הגבוה יותר בעיר) שכונה "הזאת הגדול", שם הוא גר.
- בנין בו גרה הרבנית רבקה וחדר אורחים
- בית כנסת בשם "הזאל הקטן"
- בנין בן היו חדרים לילדים שם היו מלמדים אותם[47].
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ ראה ספר התולדות אדמו"ר הצמח צדק, עמ' 228 ואילך, פרק "משפחתו".
- ↑ כונה הרב"ש, לאחר הפיצול התקשר לאדמו"ר המהר"ש.
- ↑ כונה המהרי"ל, ייסד את ענף חב"ד קאפוסט.
- ↑ כונה הרחש"ז, ייסד את ענף חב"ד ליאדי.
- ↑ כונה המהרי"ן, ייסד את ענף חב"ד ניעז'ין.
- ↑ כונה הריי"ץ, כיהן כאדמו"ר בעיירה אוורוטש בסגנון חצרות טשערנוביל עוד בחיי אביו אדמו"ר הצמח צדק.
- ↑ כונה רבי יעקב מאורשה, נפטר עוד בחיי אביו הצמח צדק בשנת תקצ"ז.
- ↑ ממלא מקום אביו בליובאוויטש.
- ↑ ראה היכל הבעש"ט חלק ט"ז, עמ' קס"ח, וראה פירוט על-כך ברשימות תרכ"ו של אדמו"ר הריי"צ.
- ↑ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 10.5 10.6 מבוסס על 'רשימת תרכ"ו' שכתב אדמו"ר הריי"צ מתוך מטרה להדפיס כמבוא ללקוטי תורה - תורת שמואל תרכ"ו, אך הדפסתה שם לא יצאה אל הפועל
- ↑ ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ תרצ"ז, עמ' 195
- ↑ כך סיפר הרב פרץ חן (צ'רניגוב) וכן היה בעוד עיירות - ראה היכל הבעש"ט חלק ט"ז, עמ' קס"א.
- ↑ אגרות קודש הצמח צדק (מהדורת תשמ"ו) חלק ב' אגרת ד', מהדורת תשע"ג אגרות ס"ו-ס"ז - עמ' קמ"ו ואילך.
- ↑ היכל הבעש"ט חלק ט"ו עמ' קט"ו.
- ↑ שמועות וסיפורים תשל"ד, עמ' 57
- ↑ ספר התולדות אדמו"ר המהר"ש, וכן ברשימות היומן, חוברת קמ, עמ' 4. מ'יומן' שנת תרצ"ג
- ↑ חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש עמוד 37
- ↑ חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש עמוד 35
- ↑ 19.0 19.1 ספר קיצור תולדות חב"ד, עמ' 167 למטה
- ↑ 20.0 20.1 20.2 על פי היכל הבעש"ט חלק ט"ז עמ' 156 - 160
- ↑ ספר השיחות תש"א עמ' 141
- ↑ ספר מגדל עוז עמ' קצ"ז
- ↑ דברי ימי הרבנית רבקה עמ' מ'
- ↑ ביחובסקי, עמ' קמ"ב
- ↑ נדפס באגרות קודש הצמח צדק.
- ↑ ספר המאמרים תש"י עמ' 163
- ↑ ספר התולדות אדמו"ר המהר"ש עמ' 36. אוצר סיפורי חב"ד, חלק ח', עמ' 32. 'אורות אמונים' עמ' ד'. קיצור תולדות חב"ד עמ' 167, ועוד.
- ↑ 28.0 28.1 המכתב התפרסם בקובץ "אגרות בעל תורת חסד"
- ↑ היה שם כחלק ממסעו להפצת דא"ח בקרב חסידי חב"ד
- ↑ בית רבי חלק ג' פרק ח'
- ↑ 31.0 31.1 רשימות דברים חלק ב' דף פ"ה
- ↑ ראה היכל הבעש"ט חלק ט"ז עמ' קס"ח.
- ↑ ראה ספר ספריית ליובאוויטש פרק ד' עמ' ל"ו-ל"ז
- ↑ ראה רשימות הרב"ש עמ' מ"ה ועמ' ס"ח, וכן ספר 'עדה ומדינה' עמ' 130
- ↑ אדמו"ר הצמח צדק אמר עליו ש"אפשר לסמוך על הפסק שלו"
- ↑ ראה רשימות היומן חוברות ק"מ, אגרת בעל תורת חסד אגרת ל"ד
- ↑ 37.0 37.1 ספר התולדות עמ' 37, היכל הבעש"ט חלק ט"ז עמ' 172
- ↑ ראה ספר השיחות תש"ח עמ' 35
- ↑ אל אדמו"ר המהר"ש
- ↑ אוצר סיפורי חב"ד חלק ח' עמ' 32
- ↑ כפר חב"ד גיליון מספר 10 עמ' 8
- ↑ היכל הבעש"ט, ט"ז, 169 - 170
- ↑ בית רבי חלק ג' פרק י'
- ↑ היכל הבעש"ט, חלק י"ח עמ' ק"ג
- ↑ מפי הרב יעקב לנדא, אוצר החסידים (ספר)
- ↑ ספר השיחות תש"ד, עמ' 142
- ↑ ספר השיחות תש"ד עמ' 5-6