רבי ישראל מרדכי טברסקי היה האדמו"ר מרחמסטריבקא בארץ ישראל.

האדמו"ר

תולדות חיים

נולד לאביו רבי יוחנן טברסקי מרחמסטריבקה בז' סיון תרפ"ט.

לאחר פטירת אביו המשיך את השושלת בבית המדרש בירושלים לצד אחיו הרב חי יצחק טברסקי שהנהיג את החסידים בארצות הברית.

מאות חסידים הסתופפו בצילו. הוא נודע כמתמיד עצום וכעובד ה' מופלג.

קשריו עם חב"ד והרבי

הקשר של האדמו"ר עם אדמו"רי חב"ד מתחיל למעשה חודשיים בלבד לאחר לידתו. בחודש מנחם אב תרפ"ט, במהלך ביקורו של הרבי הריי"צ בירושלים, נפגש הרבי הריי"צ שלוש פעמים הרב רבי מנחם נחום מרחמסטריבקה. באחד הביקורים ביקש רבי מנחם נחום מהרבנית, שתכניס את בנה הקטן, ישראל מרדכי. כאשר הוכנס אליו התינוק, העבירו לידיו של הרבי הריי"צ. כאשר הרבי הריי"צ החזיק את התינוק ישראל מרדכי בידיו, שאלו רבי מנחם נחום: מה אתם אומרים עליו? הביט הרבי הריי"צ על התינוק הקטן ואמר: זה הקטן - גדול יהיה! רבי מנחם נחום שמח מאוד על ברכתו של הרבי הריי"צ, ואמר: אתם גם אתם מסכימים איתי, זה כבר משהו אחר לגמרי...

לקראת חתונתו בחודש אלול תשי"א, שיגר אביו לרבי מכתב בו הודיע על החתונה. הרבי הגיב במכתב ארוך במיוחד, בו מבאר את עניין שלושת המקיפים הנמשכים בשעת החופה. במשך השנים קיבל עוד כמה מכתבים מהרבי, לקראת ראש השנה או לקראת שמחות במשפחה.

האדמו"ר השתתף בכינוס האדיר לתיקון חוק מיהו יהודי בשנת תשמ"ג, וחתם על הכרוז של גדולי ישראל לתמיכה במאבקו של הרבי בעד תיקון החוק שיאמר בו "גיור כהלכה" דווקא. כן השתתף בחגיגת סיום ספרי התורה הכלליים. ושלח ברכותיו בכל שנה לשמחת סיום הרמב"ם.

אהדתו לרבי הייתה מתוך הערצה עצומה. בתקופת בחירות תשמ"ט אמר למקורביו כי הוא עומד נפעם מול גדלות נפשו של הרבי כמובא בגמרא[1]: "הנעלבים ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".

בשנת תשנ"ג ניסו כמה מחסידיו להחתים אותו על כרוז כי "בני בליעל" טוענים כי הרבי הוא מלך המשיח ויש להתרחק מהם. האדמו"ר התבטא: "מחותני ר' משה אשכנזי חושב כי הרבי הוא מלך המשיח, ואינו בן בליעל". לפי גרסאות מסוימות התבטא גם: "ומה בכך? גם אני סובר כך..."

נפטר בכ"ב סיון תשס"ד, לאחר שבשנת תנש"א שבר את רגלו, ומאז מצבו הבריאותי הלך והדרדר.

ביקורו אצל הרבי בחתונת בנו

בחודש שבט תשל"ז, נסע רבי ישראל מרדכי לחתונת בנו בניו יורק, נכנס ליחידות אל הרבי והרבי קבלו בקירוב גדול. הרבי שאל אותו למה אין מדפיסים את התורות של אדמו"רי טשרנוביל, וכאשר ענה שיש הוראה מהם שלא להדפיס, אמר לו הרבי: "אם כן אדרבא שידפיסו וילמדו, ואז יהיה לזה גם המעלה של מים גנובים ימתקו".

בהתוועדות יו"ד שבט נתן לו הרבי את הצלחת עם המזונות שיחלק לקהל.

כשהאדמו"ר נכנס לחדרו של הרבי הוא לא רצה לשבת והמשיך לעמוד, והרבי אמר לו בפליאה: "מ'זעצט זיך ניט בר מחותנים?!"[2].

בתוך הדברים התעניין הרבי בשלום אביו הרב רבי יוחנן, ואבי ענה שאינו בקו הבריאות. מיד הוציא אדמו"ר נייר וכתב את שמו ושם אמו, ואמר שיזכירהו על הציון הקדוש. כאשר הגיעו החתן והמחותנים לקבל את הסידור לתפילת מנחה מהרבי, התנצל הרבי שאינו מכניס את ה"מחותנים" לחדרו...

בזמן ה"קבלת פנים" הגיע המשב"ק ר' יהודה לייב גרונר עם מכתב מיוחד מהרבי לאדמו"ר, ואמר שהרבי ביקש שהאדמו"ר יקריא את המכתב לפני החופה. במכתב מכנה הרבי את האדמו"ר בשם: "מחותני", בנוסף לשאר התוארים.

משפחתו

קישורים חיצונים

הערות שוליים

  1. מסכת שבת דף פ"ח עמוד ב'.
  2. לא יושבים אצל מחותנים?יש המסבירים זאת, כידוע שאדמו"רי ליובאוויטש ואדמו"רי בית טשערנוביל הם מחותנים, על ידי שהרב רבי יעקב ישראל מטשארקס נשא את בת אדמו"ר האמצעי. ויש המסבירים זאת שהרבי החזיק את רבי ישראל מרדכי למחותנו, מכיון שבנו רבי נחמן יוסף היה תלמידו כבנו של הרבי.