מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| תרשים כולל של שער היחוד והאמונה
|
לפניך מפה כללית של הנושאים המבוארים בשער היחוד והאמונה שבספר התניא בצורת תרשים זרימה.
לחיצה על הקישור שבכל תיבה בעץ, מוביל לסיכום מפורט יותר על התוכן שבפרקים אלו.
|
|
פרק י"א - יחוד המאמרות
מבוא לפרקים הבאין
לאחר שהתבארו ביטול הנבראים לאלוקות[1] ויחוד הספירות עם אלוקות[2], יתבאר כעת אופן יחוד "החוליה המקשרת" בין הספירות לעולמות – האותיות והמאמרות.
גוף הפרק
| פרק יא
|
| פרק יא והנה גם עשרה מאמרות גם כן נקראו בשם מאמרות לגבי הנבראים בלבד, כי כמו שהמדות שבנשמת האדם כשבאות להתגלות במעשה הן באות מלובשות באותיות המחשבה, כגון מדת חסד ורחמים שבנשמה אי אפשר לבא לידי התגלות בפועל ממש כי אם על ידי שמחשב בדעתו ומהרהר מעשה הצדקה וחסד לעשותה בפועל ממש, כי אי אפשר לעשות בלי מחשבה ואם מצוה לאחרים לעשות כמו המלך אזי מתלבשת מדת החסד וגם אותיות המחשבה באותיות הדבור [וכן כשמדבר דברי חסד ורחמים לרעהו] כך על דרך משל מדותיו של הקב"ה כשבאות לבחינת התגלות פעולתן בתחתונים נקרא גילוי זה והמשכת פעולה זו בשם מאמר וצירוף אותיו' שהרי אי אפשר שתהיה שום פעולה נמשכת ממדותיו הקדושות בלי צירופים הנקראים בשם אותיות כגון לבריאת האור ממדת החסד נמשך ממנה המשכת פעולה וכח לפעול ולברוא בו את האור והמשכת כח זה וחיות זו נקראת בשם מאמר ואותיות יהי אור כי אף שאינן כאותיות מחשבה שלנו ח"ו, מכל מקום הם ענין המורה על התהוות האור מאין ליש, שלכן נברא האור מהמשכת כח זה ולא נבראו ממנו דברים אחרים שנבראו גם כן ממדת חסד כמו מים וכיוצא בהם, מפני שנתלבשו בהם כוחות בבחינת צירופים אחרים המורים על התהוות המים וכיוצא, ונמצא כי כל חיות וכוחות הנמשכות ממדותיו הקדושות לתחתונים לבראם מאין ליש ולהחיותם ולקיימם נקראות בשם אותיות הקדושות שהן בחינת המשכת החיות מרצונו וחכמתו ומדותיו להתהוות עולמות ולהחיותם, והם שני מיני עולמות עלמין סתימין דלא אתגליין הם המתהוים וחיים וקיימים מכחות והמשכות נעלמות כמו אותיות המחשבה שבנשמת האדם על דרך משל, ועלמין דאתגליין נבראו וחיים מהתגלות שנתגלו כחות והמשכות הנעלמות הנקראות בשם אותיות המחשבה, וכשהן בבחינת התגלות להחיות עלמין דאתגליין נקראות בשם מאמרות ודבר ה' ורוח פיו כמו אותיות הדבור באדם על דרך משל שהן מגלות לשומעים מה שהיה צפון וסתום בלבו, אבל באמת בחינת אותיות הדבור של מעלה היא למעלה מעלה ממדרגות ומהות חכמה ושכל הנבראים, שהרי במאמר ואותיות נעשה אדם בצלמינו וגו' נברא האדם בעל חכמה ושכל, או אפילו בהבל העליון לבד כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים, ואם כן הדבור והבל העליון הוא מקור החכמה והשכל שבנשמת אדם הראשון הכוללת כל נשמות הצדיקים שהם גדולים ממלאכי השרת, והיינו לפי שאותיות דיבורו יתברך הן בחינת המשכות כחות וחיות ממדותיו יתברך המיוחדות במהותו ועצמותו בתכלית היחוד, שהוא למעלה מעלה לאין קץ ממדרגת חכמה שבנבראים, ולא נקראו בשם אותיות לגבי הנבראים, אלא לגבי מדותיו יתברך בכבודן ובעצמן. והנה הן כ"ב מיני המשכות חיות וכחות שונים זה מזה שבהן נבראו כל העולמות עליונים ותחתונים וכל הברואים שבתוכם, שכך עלה ברצונו וחכמתו יתברך לברוא העולם בכ"ב מיני המשכות שונות דוקא לא פחות ולא יותר, והן הן כ"ב אותיות הקבועות בפה ולשון כדתנן בספר יצירה, [ותמונתן בכתב היא מורה על ציור ההמשכה כמו שאכתוב לקמן] שגם אותיות הדבור והמחשבה שבנפש האדם הן המשכות מהשכל והמדות שבנפש ממהותן ועצמותן כמו שכתבתי במקום אחר:
|
סיכום הפרק
- האותיות (הבוראות עלמין סתימין) והמאמרות (הבוראות עלמין דאתגלין) אינן נפרדות מהספירות אלא נמשכות מהן.
דהיינו, מה שהוסבר בפרק הקודם לגבי הספירות נכון גם לגבי האותיות והמאמרות. גם הן נקראות בשם ("מאמרות" ו"אותיות") רק לגבי הנבראים אך לא לגבי הקב"ה. עם הקב"ה הן מיוחדות בתכלית היחוד, ואינן אלא המשכה והתגלות שלו עצמו.
- בסיום הפרק מתורץ, שלמרות שהאותיות[3] נראות כדבר נפרד מהנפש[4], שורשן האמיתי הוא בעצם הנפש - וכן הדבר גם למעלה.
מושגים יסודיים בפרק
הערות שוליים
- ↑ בפרקים א'-ז'.
- ↑ בפרקים ח'-י'.
- ↑ אותיות המחשבה, הדיבור וכל שכן אותיות הכתב.
- ↑ כמבואר בפרק ד' בתניא שהן לבושים בלבד.