אוהל אברהם

אוהל אברהם הוא אוהל בן ארבעה פתחים שהקים אברהם אבינו במדבר באר שבע. באוהל אירח אברהם את כל עוברי הדרכים, ונטע בלבם את האמונה בה' אחד.

בתורה

המקור לאוהל זה, נמצא בתורה בפסוק:

וַיִּטַּ֥ע אֶ֖שֶׁל בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּ֨קְרָא־שָׁ֔ם בְּשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֵ֥ל עוֹלָֽם

— בראשית כ"א ל"ג.

בפסוק זה נחלקו האמוראים רב ושמואל, למה הכוונה שאברהם "נטע אשל": אחד סובר שהוא פרדס עצים; והשני סובר שזהו פונדק - אוהל.

במדרש רבה מובאת מחלוקת זו בחידוד יותר: לדעת רבי יהודה הכוונה ב'אשל' - פרדס, הוא שהמאכלים שאברהם הגיש באהלו, היו מהגדלים בפרדס: תאנים, ענבים ורימונים. ולדעת רבי נחמיה, הכוונה באשל - פונדק היא, שאברהם האכילם בדברים העשוים בידי אדם: עיגולי דבילה, ביצים ויין.

בפירוש המילה "אשל" ישנם שלוש הסברים:

1. רבי יהודה: שכל מה שהאורח היה שואל - מבקש, אברהם היה מביא לו.
2. רבי נחמיה: שאברהם היה שואל את אורחו, ומציע לו הרבה סוגי מאכל.
3. רבנן: אשל ראשי תיבות: אכילה שתיה לויה - שלושת הדברים שהציע אברהם לאורחיו באוהלו.

הרבי מבאר, ששני הואפנים שבכל דעה, הם שני העבודות שאצל כל יהודי, מקיף ופנימי:

• לדעה שהאשל הוא עץ, הרי הוא מקיף כמו העץ שעושה צל מלמעלה. ובדעה זו עצמה, יש פירוש שהפרדס הם פירות הגדלים בפרדס, והרי הם מאכל - פנימי, שחודר בגוף האדם.

• לדעה שהאשל הוא פונדק, גם בו היו שני אופנים: "אכילה ושתיה" הם פנימיים, ווה"לויה" היא מקיפית.

וכאשר פועלים גם בפנימיות - קיום התורה ומצוות, וגם בעבודה מקיפית, מגלים את שה' הוא "א-ל עולם".

פרסום אלוקות

אוהל אברם, היווה אמצעי לפירסום אלקות ואחדות השם בעולם. כפי שאומר הפסוק: "וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְהוָה אֵל עוֹלָם" - שדוקא באמצעות האוהל שלו, הוא פירסם אלוקות.

ואומרת על כך הגמרא: "אל תקרי "ויקרא" אלא "ויקריא"" - שאברהם לא רק שקרא בעצמו בשם ה', אלא הוא גם "הקריא" - דאג שכל העולם יקרא בשם ה'. וזאת על ידי שבאמצע המדבר, היו באים הרבה עובדי כוכבים. והיו אוכלים ושותים, וקמים ומברכים אותו (את אברהם). ואז היה אומר להם אברהם: "וכי משלי אכלתם? והלא משל אלוקי עולם אכלתם! הודו ושבחו למי שאמר והיה העולם!" כלומר, ה' הביא לכם את האוכל ואליו עליכם לשבח.

באם היו האורחים מקבלים את דבריו ומברכים לה', היה אברהם שולחם בלא תשלום. אך אם היו מסרבים לקבל את דבריו על ה', היה אברהם דורש מהם תשלום גבוה (בהתאם לתנאיי המדבר) על מה שאכלו ושתו לשובע, ומיד היו חוזרים ומברכים את שמו של ה'.

הרבי מבאר, מה פעל אברהם בכך שהכריח את העובדי גילולים לברך את שם ה' למרות שלא האמינו בכך: גם לבני נח יש את הכח להבין שה' הוא הבעל הבית על העולם. רק שלפעמים יכולה להיות שכבה חומרית המונעת מהם הבנה זו, וכדי לשבור את החומריות הזו, צריכים להכניס אותה למצב של לחץ על ידי צעקה או בדרך אחרת. ולכן כאשר האורחים סירבו להאמין בה', היה אברהם מכניס אותם ללחץ של התשלום, וכך שובר את המעטה החומרי שלהם, ואכן, מיד לאחר מכן, כבר היו מודים ומשבחים לה'.

אירוח המלאכים

באוהל זה, אירח אברהם שלושה מלאכים, ביום השלישי למילתו. כאש באו אליו המלאכים, למרות שהיה עם כל כאבי מילתו, ולמרות שהיה באמצע לדבר עם ה', הוא רץ לעברם ואמר למכובד שבהם: "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ". והאיץ בהם לבוא, מאחר שראו שהוא חובש את פצעי המילה שלו, ולא רצו להטריחו.

שלושת המלאכים, באו כל אחד לשליחות מסיומת: אחד לרפאות את אברהם מכאבי מילתו, ולהציל את לוט מהפיכת סדום. השני, כדי לבשר שיולד בן לשרה אמנו. והשלישי, כדי להפוך את סדום ועמורה.

הוא הציע להם מים לשטיפת רגליהם, כי חשב שהם ערבים שמשתחוים לאבק בדרכיהם, ולא רצה להכניס עבודה זרה לתוך ביתו. והציע להם לשבת בצלו של העץ שבחצרו. אברהם הורה לשרה להכין להם עוגות (ובסוף לא הגיש להם, כי באותו יום חזרה שרה לאורח נידות והעיסה נטמאה), ואמר לישמעאל להכין להם שלוש לשונות של שלוש פרים עם חרדל. וגם הגיש להם חמאה וחלב.

המלאכים עשו את עצמם כאילו אוכלים בשביל לא לשנות ממנהג המקום. המלאכים שאלוהו היכן נמצאת שרה, וענה להם אברהם שהיא נמצאת באוהל. ואז הודיעו לו ולשרה (שהיתה שומעת מתוך האוהל) שבמועד הזה בשנה הבאה יולד לשרה בן.

לאחר מכן לווה אותם אברהם, והמלאכים השקיפו על העיר סדום והתכוננו להחריבה.

קישורים חיצוניים

• האשל של אברהם אבינו - שיחה של הרבי מעובדת, מתוך הספר שולחן שבת