מהר"ם מרוטנבורג

רבי מאיר ב"ר ברוך מרוטנבורג
לידה	בערך ד'תתק"פ
פטירה	י"ט באייר ה'נ"ג
השתייכות	בעלי התוספות
רבותיו	רבי יהודה הכהן (ליאונטין), רבי יחיאל הלוי מפריז ורבי יצחק בן משה בעל האור זרוע, אביגדור הכהן.
תלמידיו	רבי שמשון בן צדוק בעל ספר התשב"ץ, הרא"ש, המרדכי, מאיר הכהן מרוטנבורג (הגהות מימוניות), רבי דן אשכנזי ואחרים.

רבי מאיר ב"ר ברוך מרוטנבורג נודע בשם המהר"ם מרוטנבורג (אחרי ד'תתק"פ - י"ט באייר ה'נ"ג), מגדולי הפוסקים הראשונים ומאחרוני בעלי התוספות.

בשנת ה'מ"ו נכלא המהר"ם על ידי השלטונות בבית האסורים 'איינזישהיים' לאחר שנתפס כשניסה להגר לארץ ישראל, הקיסר הגרמני דרש סכום כופר עצום כדי לשחררו. על פי המסורת המקובלת, סירב המהר"ם שהקהילה היהודית תפדהו תמורת סכום שכזה מחשש לתקדים שיביא למאסרים ולדרישות כופר דומות נוספות, בסופו של דבר נפטר המהר"ם בכלאו.

קורות חייו

המהר"ם נולד בסביבות שנת ד'תתק"פ בעיר וורמס שבגרמניה שבה שימש אביו, רבי ברוך, כרב. בין רבותיו היו רבי יחיאל מפריז ורבי שמואל מפלייזא, שאותם פגש כשנסע ללמוד בישיבות צרפת, ורבי יצחק בן משה בעל האור זרוע.
כששב לגרמניה שימש כרב במקומות שונים, ונחשב כסמכות הרבנית וההלכתית החשובה ביותר של יהדות אשכנז. שמו נקשר בעיקר בעיירה רוטנבורג על הטאובר השוכנת מדרום לעיר וירצבורג שבגרמניה, ששם הוא הקים ישיבה.

לאחר שהתפרסם כגדול הדור לא ראה את אביו יותר, מחשש שאביו יכבדו כרב, ולדעתו הדבר נוגד את מצות כיבוד אב ואם.

כליאתו

הסיבה לכליאתו

לעת זקנתו החמירו רדיפות היהודים בגרמניה. על היהודים נאסרה ההגירה מגרמניה, משום שבאותו זמן היה זה נחשב כבריחה בעיני השלטונות. המהר"ם היה מעורב בארגון של הגירה שמטרתה הייתה עלייה לארץ ישראל. בעת שכבר הגיע לאיטליה, הלשין עליו יהודי מומר והביא להחזרתו לגרמניה, ולכליאתו ביום ד' תמוז שנת ה'מ"ו על ידי הקיסר רודולף הראשון לבית הבסבורג במבצר אנזיסהיים שבחבל אלזס באשמת בריחה מגרמניה וניסיון לארגון בריחה המונית ממנה. הקיסר תבע סכום עצום של 20,000 מארק תמורת פדיונו, ותלמידו, הרא"ש, אסף את דמי הכופר.

מצבו בכלא

בתחילה לא ניתן לו כלל לעסוק בלימוד תורה, עד שריחם עליו אחד משרי הממשלה וביקש שיקלו עליו במאסרו, והביאו לו, על פי בקשתו, קלף ודיו. על פי המסופר מכיוון שלא היה לו ספר תורה, והיה לו צער רב על שלא יכול לקרוא בתורה בשבת, התפלל המהר"ם וניתן לו משמים אחד מי"ג ספרי התורה שכתב משה (משה כתב ספר תורה לכל אחד משנים עשר השבטים, ואת האחרון לקח עמו בפטירתו השמימה, או שהונח למשמרת בארון העדות ^{[דרוש מקור]}) וממנו העתיק מילה במילה ^{[דרוש מקור]}. עד היום נמצא ספר התורה בפראג, בבית הכנסת אלטנוישול. כמו כן אפשרו לו ללמוד ולהתדיין עם אחד מתלמידיו הגדולים, רבי שמשון בן צדוק, בעל ספר התשב"ץ, שבו תיעד בפירוט רב את מנהגי רבו. עם זאת כתב המהר"ם שאין בידו את חיבורי בעלי התוספות, ולפיכך "...אם יימצא שהתוספות וספרי הפוסקים חולקים עליי... דעתי מבוטלת להם". בהיותו בכלא כתב הוא פירוש למשניות סדר טהרות. בפירושו לפרק רביעי באהלות המתחיל במילים מגדל הפורח באוויר הוא כותב - 'כל אלו הדברים סבבתי והוספתי בפרק מגדל הפורח באוויר במגדל אזנשהיים בהיותי תפוס שמה מלבד מה שכתבתי כבר עליו בהיותי בביתי. שבח והלל לאלקי תהילתי אשר לא הסיר תפילתו וחסדו מאיתי ובמחשכים היה לי דברו נר לרגלי ואור לנתיבתי ולא עזבני ואל יטשני כל ימי היותי ואף כי אחרי מותי'

סוגיית תשלום הכופר לשחרורו

על פי המסורת המקובלת, לא הסכים המהר"ם שסכום כופר הנפש שהתבקש עבורו ישולם, כדי שלא להפוך את סחטנות השלטונות למשתלמת, על פי הכלל התלמודי שהנחה אותו ולפיו "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון העולם" (משנה גיטין, ד, ו). כתוצאה מכך היה כלוא במשך שבע שנים, ולבסוף נפטר בכלאו בי"ט אייר. לפי אותה מסורת, גם לאחר פטירתו סירבו השלטונות לאפשר את פדיון גופתו. רק ארבע עשרה שנה לאחר מותו נפדתה לבסוף גופתו על ידי יהודי עשיר בשם אלכסנדר ווימפן, שתרם למטרה זו את רוב רכושו.

בלילה שלאחר פדיית גופתו של המהר"ם הגיע בחלום של אותו יהודי עשיר המהר"ם ונתן לו זכות בחירה או להתעשר יותר או למות עכשיו ולהיות לידו בגן עדן אותו יהודי העדיף להיות המהר"ם בגן עדן ולכן כמה ימים אחרי נפטר ונקבר ליד קברו של המהר"ם.

הרבי הסביר בשיחה שיהודי זה היה צריך לבחור להיות יותר עשיר ולהמשיך לחיות מפני שמטרתו של יהודי זה דווקא לחיות ולעבוד קשה בשביל להגיע לגן עדן.

הקשר לחב"ד

אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך מרבה להביא את הפסקים ההלכתיים של המהר"ם וכן גם אדמו"ר הצמח צדק.

אדמו"ר הריי"צ מספר שכאשר ראה את הספר תורה של המהר"ם מרוטנבורג ראה שם שכתוב דכא עם א' ולא עם ה' כשיטת חב"ד.

הרבי מביא באחת מהשיחות את סיפורו של המהר"ם שלא הסכים לגור לצד אביו.