מאיר גורקוב
הרב מאיר גורקוב (בכתיב יידי: גורקאָוו; לערך תרמ"ה – י"ז בניסן תשל"ה) היה מחסידי הרבי הרש"ב, הרבי הריי"צ והרבי, תלמיד ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, מפעילי המחתרת החב"דית בברית המועצות שנעצרו בשל פעילותם ומחבר האוטוביוגרפיה ספר הזכרונות - דברי הימים.
תולדות חייו
נולד לערך בשנת תרמ"ה[1] לאביו ר' שמואל דוד גורקוב.
תחילה למד בעיר פוצ'ופ (פּאָטשאָפּ), ובח' בניסן תרס"א התקבל לישיבת תומכי תמימים זעמבין, שם נסמך להיתר הוראה.
בח' בסיוון תרס"ה סיים את לימודיו בישיבה, ונשא את בת דודו פייגא רבקה.
לאחר חתונתו לא רצה להשתמש בתורה כמקור לפרנסתו, והתעסק במלאכה, והיה לומד תורה בזמניו הפנויים; לערך בשנת תרע"ד התיישב בעיר קרמנצ'וג.
תחילה היה עוסק במסחר, אך עם עליית הקומוניסטים לשלטון בשנת תרע"ח, הופסקו אט אט מקורות הפרנסה, והוכרח להפסיק ממסחרו.
בקיץ תרפ"ד שהה בפטרבורג, ונכנס ליחידות אל הרבי הריי"צ שהציע לו להיות שד"ר; ר' מאיר חשב שהוא לא ראוי לתפקיד זה, ושאל את הרבי האם להחליף זאת בנסיעה לטובת ישיבת תומכי תמימים קרמנצ'וג, ולא נענה על כך בתשובה ברורה למרות שכנראה הרבי הסכים להצעה זו.
יותר משתי שנים ערך ר' מאיר שליחות זו, ולא ראה הצלחה גדולה, ונשאר מהנדודים בחוסר כוחות; ובשנת תרפ"ו עבר מקרמנצ'וג לחרקוב והחל לעסוק בעבודה פרטית בביתו.
רדיפות
בחודש תשרי תרצ"ט הגיע לעיר חרקוב מוסר ידוע בשם דוד איטשע מבאברויסק שבעברו היה תמים ולמד בישיבות תומכי תמימים. דוד איטשע הגיע לעיר מחופש בלבוש חסידי בהגיעו אל בית הכנסת פגש אברך אחד מאנש שלא הצטיין בעודף שכלו ושאל אותו איפה יש מקום ללון האברך שלא הבין עם מי יש לו עסק ראה זכות לעזור לאברך בוגר תומכי תמימים ולקחו לביתו של ר מאיר, בדרך הצליח המוסר להשיג פרטיהם של כל החסידים. וגם התארח בבית כמה מהחסידים שלא חשדו ביניהם הרב אברהם ברוך פבזנר והרב נחום יצחק פינסון. ח אדר היתה אסיפה חשאית שבאו הנוכחים לידי החלטה להקים ישיבה אחר פסח -היוזם הוא ר' מאיר...
במשך החורף לא ישנו בביתם בלילות [העת רצון להעצר הוא בלילה...] כי כחודש -חודשיים לאחר ביקורו של המוסר בשבת קודש לפני מנחה ביקרו הרשעים בביתיהם של כמה חסידים ביניהם ר מאיר. ר מאיר היה ישן בבית של ר ישראל יהודה לווין שהתחתן עם בת ר מאיר מרת איטה דבורה אולם במוצאי שושן פורים אחר התוועדות החסידים סמכו על כך שבלילה מתחיל יום חג ברוסיה -ה-8 במרץ -יום האישה -ולכן העריכו שבמהלך החג לא יערכו מעצרים וגם קיוו כי זכות חג הפורים יגן עליהם. אבל הרשעים פעלו דווקא ביום הזה... כשכל התוהו ובוהו חלף התברר שהמשטרה עצרה חמשה חסידים וביניהם שלושת החסידים אצלם ביקר המוסר והרב צמח גורביץ והרב שמואל כצמן. האחרון הצליח להשתחרר בעקבות קשריו. קיים אי וודאות אם [כולם] נשלחו לקייב או שהו בחרקוב אבל מהמסמכים -נראה ששהו בקייב בפסח אכל רק סוכר וכו'. לאחר חקירות ארוכות ומתישות נגזר על ארבע חסידים תמימים וישרים להישלח לגלות, אותה הצליח לשרוד רק הרב גורקוב והרב גורביץ.
כאמור לעיל ר מאיר רצה לעשות ישיבה לפיכך נאשם [מתוך התיק] 1) בניהול תעמולה לאומנית אנטי סובטית מתוך שימוש חזק בחומר דתי [ וכן נאשם ב 2) חברות בארגון קלריקלי אנטי מהפכני 3) גיוס כספים בקרב האוכלסייה היהודית לצרכי פעילות אנטי מהפכנית ][על פי מסמכים החסידים הופללו על ידי המוסר הנל ]
את ר' מאיר דנו לחמש שנות גלות "חפשית" לעיר סטיעפניאק מחוז קאראגאנדא (לא רחוק מאקמאלינסק) אשר במדינת קאזאקסטאן. בתחלה היתה אשתו נוסעת אליו מחרקוב הלוך ושוב. אבל לבסוף הגרה אליו ונשארה שם עד כלות ימי האסורים שניתן לו החופש. במשך זמן זה פרצה המלהמה הגדולה עם הגרמנים ימ"ש. העיר חרקוב נכבשה על ידם, וכל ה'תמימים' שהיו שם עברו לסמרקנד. גם ר' מאיר המשיך לשם את דרכו - לאחר שיצא לחופשי בקיץ תשד[2]. שם התמסר כולו לחינוך הנוער הרחוק מתורה ויהדות, לקרבם לתורה ומצוותיה.
עוזב את רוסיה
עם תום מלחמת העולם השניה, עזב ר' מאיר את מדינת רוסיה. בתחילה היה זמן קצר במחנה ריכוז, אחר כך שהה זמן מה בפריז, ואחרי זה קבע דירתו בלונדון.
בט"ו בשבט תשט"ו נפטרה עליו אשתו, פייגא רבקה, ונשאר לבדו בדירתו אשר בבית משפהת גליק, והם האחרונים היו מספקים לו את כל צרכיו.
על התורה ועל העבודה
מאז עד יומו האחרון (שבת חול-המועד פסח ה'תשל"ה) ישב על התורה ועל העבודה. לימודו היה על אתר - להבין הסוגיא על מקומה והיה מקיים בנפשו "וקנה לך חבר" (וקנה - העט - לך לחבר). לאחר לימוד כל סוגיא היה מבארה בדיו על הכתב, מפרטה לפרטים ומסבירה, כדבר איש אל רעהו. נכדו הרב שלום דובער לוין העיד שנמצאים אצלו חבילות חבילות של כתביו אלו על רוב מסכתות הש"ס, ועל סימנים רבים בשו"ע - ובפרט בשוע ארה"ז. ואף שלא הרבה לחדש ולפלפל בהסוגיות, מראי מקומות רואים בכתבים אלו את ירידתו לעמקות הסוגיא וביאורו בטוב טעם עד שהיא נעשית סדורה לפניו בשלחן הערוך [כנראה היה זה הרושם מלמדו בפאצעפ שעל ישיבה זו נאמר ברשימות דברים "שהיה ארבע מקומות ששלחו ללובביטש בתכיפות.......כולם נתקבלו לכיתה הראשונה [נמוכה] אבל לא כן תלמידים מפאצעפ... שהרב רינג פיתח כשרונותיהם...נכרים היו באופן לימודם בהיותם בלובביטש בנגלה ובדאח שיהיה בעמקות בלי להטעות את עצמו -ניט נארו זיך"... תכונה זו נכרה בר' מאיר...] וכמה מהם נדפסו בקובץ יגדיל תורה.
גם היה מרבה ללמוד עם תלמידים ולעסוק בצרכי צבור באמונה ובעיקר היה מתעסק בעזר וסיוע לישיבות 'תומכי תמימים' ו'אחי תמימים' שבארהק.
במשך השנים ביקר במה פעמים אצל הרבי. ביקורו האחרון היה ביו"ד שבט,"הגדול" תש"ל - עשרים שנה לנשיאות הרבי, מועד סיום כתיבת 'ספר תורה של משיח'. אז גם זכה ונתכבד בגלילת ס"ת של משיח - בעת סיום הכתיבה בערב ש"ק ויו"ד שבט אחר חצות.
פטירתו
בשנותיו האחרונות היה רגיל להתפלל בבית הכנסת שליד ביתו. בשבת חול המועד פסח, י"ז ניסן תשל"ה לא בא לבית הכנסת להתפלל וכשבאו לביתו לבקרו, מצאוהו שוכב על מטתו ללא רוח חיים, עם ספר בידיו. בן תשעים שנה (לערך) נתבקש בישיבה של מעלה.
זכרונותיו
על פי בקשתו של הרבי ואדמו"ר הריי"צ, העלה הרב גורקוב את זכרונותיו מימי המסירות נפש ברוסיה הסובייטית על הכתב, ובשנת תש"ד, שלח הרב מאיר גורקוב את זכרונותיו אל קובץ ליובאוויטש ואדמו"ר הריי"צ. בשנת תשל"ג, הוא מסר את זה לעריכה לנכדו, הרב לוין ששלחו אל הרבי להגהה. בשנת תשל"ז, בפתאומיות, הוציא הרבי את הספר מוגה ונתן להדפסה. כיוון שזה היה כבר לאחר פטירתו, כתב הרבי שיצרפו לספר זה את תולדות חייו.
הספר יצא לאור לאחר פטירתו בשנת תשל"ז, ונקרא בשם ספר הזכרונות דברי הימים.לעת עתה חסרים כחמשה פרקים מהספר.
משפחתו
- בנו, ר' יעקב יוסף גורקוב
- בנו, ר' ישראל גורקוב
- חתנו, הרב אשר ששונקין
- חתנו, הרב ישראל יהודה לוין
- נכדו, הרב שלום בער לוין
קישורים חיצוניים
הרב מאיר גורקוב, ספר הזכרונות - דברי הימים, ברוקלין תשל"ז, באתר HebrewBooks
- קובץ מכתבים שקיבל מהרבי, בתוך תשורה מנישואי צאצאיו