לימוד החסידות
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | |||
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. |
הכרח הלימוד
" | טעמו וראו, שלימוד החסידות הוא בכלל דבר נעים... עליך לעסוק בלהט (דו דארפסט זיך קאכן") בלימוד החסידות! חיזרו על מאמר של הרבי (מוהרש"ב) נ"ע, וממורי חמי... – זהו הרבי שלכם! מדוע אינכם עסוקים בתורתו?! | " |
אף שבדורות התנאים והאמוראים פנימיות התורה עברה במסורה מדור לדור רק לאנשים ראויים ששמרו על עצמם בקדושה ובטהרה ורק לאחר שהיו בקיאים היטב בתורת הנגלה והיו למדנים מופלגים, בעקבות ירידת הדורות וההתקרבות לביאת המשיח קבע האריז"ל כי המצב השתנה וכיום "בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה"[1].
עם השתלשלות הדורות, הוסיפו נשיאי החסידות בחובה וההכרח בלימוד חלק זה בתורה. במספר מקומות[2] מביא הרבי את פסק ההלכה של אדמו"ר הזקן[3]: "אמרו חכמי האמת שכל נפש מישראל צריכה לבוא בגלגולים רבים עד שתקיים כל תרי"ג מצוות במעשה, דיבור ומחשבה . . וכל מי שיכול להשיג ולידע הרבה ונתעצל ולא השיג וידע, אלא מעט, צריך לבוא בגלגול, עד שישיג ויידע כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה, הן בפשטי ההלכות, הן ברמזין ודרשות וסודות, כי כל מה שנשמתו יכולה להשיג מידיעת התורה זהו תיקון שלימותה, ואי אפשר לה להתתקן להשתלם בצרור החיים את ה' במקורה אשר חוצבה משם בלתי ידיעה זו. ולכן אמרו חכמים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, כדי שלא יצטרך לבא בגלגול לעולם הזה", וכידוע שגם גדולי המתנגדים סמכו את ידיהם על פסקיו של אדמו"ר הזקן בהלכות תלמוד תורה[4], ומכך רואים שגם הם הסכימו עם דבריו שישנו הכרח בלימוד פנימיות התורה, עד כדי כך שמי שלא למד חסידות - יצטרך לבוא שוב בגלגול בעולם הזה.
אף שבקרב רבים השתרשה הדעה המוטעית שלימוד פנימיות התורה ותורת החסידות שייך רק לחסידים, גם גדולי בעלי המוסר וראשי המתנגדים הביעו את דעתם בצורה מפורשת כי לימוד פנימיות התורה הוא מוכרח, ובכמה הזדמנויות הביא הרבי את דברי הגר"א כי "מי שהיה יכול להשיג סודות התורה והוא לא השתדל להשיגן נידון בדינין קשין"[5].
כמענה על טענות המנגדים ללימוד החסידות, שבאם הדבר מוכרח מדוע בדורות הקודמים היה הדבר אסור, וכיצד ייתכן שיש צורך בלימוד שכל מציאותו הוא שלילת והעדר מציאות האדם (ביטול), השיב הרבי[6] במשל ממחלה ממארת, שהדרך להילחם בה הוא דווקא באמצעות שלילה והעדר של האבר המיותר, ובשביל זה משתמשים באמצעים חדישים שלא היו ידועים וזמינים בעבר, ואף אחד לא יטען שהוא לא רוצה להשתמש בתרופות וטיפולים אלו כיון שפעם לא היו עושים זאת, או מכיון שזה קשור עם הריסת הגוף.
אופן הלימוד
זמני הלימוד
אדמו"ר המהר"ש התבטא[7]: "לא מתאים לחסיד שלא ללמוד כל יום פרק תניא", ובמקום אחר אמר שרבע השעה שאדם לומד חסידות במשך היום, צריכים להתפשט על משך היום כולו ולהפוך אותו ליום חסידי[8], אך כמובן שאין הכוונה להגביל את זמן לימוד החסידות למשך רבע שעה בלבד, אלא שזהו הזמן הנדרש בשביל לפעול בעולם, ולצורך ההתקשרות והדביקות בקב"ה, על האדם להקדיש זמן רב יותר ללימוד החסידות[9].
בקונטרס עץ חיים פרק כ"ה כותב אדמו"ר הרש"ב שיושבי אוהל שעסוקים כל היום בלימוד התורה, צריכים להקדיש שליש מזמנם ללימוד תורת החסידות.
בתחילת לוח 'היום יום'[10] קבע הרבי ציטוט מתוך כתביו של אדמו"ר הריי"צ: "חסידים מחויבים בלימוד חסידות: סתם חסידים - יום שני, יום חמישי ויום השבת, תמימים - שעה אחת בכל יום".
בשבתות, יש ללמוד את 'הפרשה החסידית', המאמרים בתורה אור ולקוטי תורה השייכים לפרשה[11].
סדר הלימוד
חומר הלימוד
צורת הלימוד
לכל הפחות פעם או פעמיים בשבוע צריך להיות הלימוד 'בחבורה'[12].
התבוננות בלימוד
ההתבוננות בענינים הנלמדים בתורת החסידות, הינה חלק בלתי נפרד מהלימוד עצמו.
מטרה אחת בהתבוננות, היא כהכנה לתפילה, וענין זה נוגע לכל אחת משלושת התפילות במשך היום[9], שצריך להתבונן לפני התחלת התפילה בעניני חסידות, כפי שנפסק בשולחן ערוך[13] שקודם התפילה יש להתבונן בגדלות ה' ושפלות האדם, והתבוננות זו היא עיקר הסיבה ללימוד החסידות, כמו שנאמר בפסוק "דע את אלקי אביך ועבדהו בלבב שלם", שידיעת אלוקות כפי שהתבארה בתורת החסידות, היא לצורך ה"ועבדהו בלבב שלם"[9].
חזרה על הלימוד
פעולת הלימוד
על יסוד דברי הרב חיים ויטאל, עורר הרבי פעמים רבות שהעדר לימוד החסידות מעכב את הגאולה, ואילו ההוספה בלימוד החסידות מבטלת מניעה זו ומזרזת את הגאולה[14], ועד שהתבטא שמצד האמת "היו צריכים לצאת לרחובות ולצעוק, געוואלד אידן! ישנה תורת החסידות, שהקב"ה רוצה שבני ישראל ילמדו כדי שמשיח יבוא"[15].
הרבי אף הביא את דברי הגר"א כי העוסקים בלימוד פנימיות התורה "אין יצר הרע יכול להתגרות בהם"[16].
קישורים חיצוניים
- הרב מרדכי-מנשה לאופר, לימוד חסידות – ביחיד וברבים במגזין התקשרות מספר 613
הערות שוליים
- ↑ הובא בתניא אגה"ק סכ"ו (קמב, ב).
- ↑ ראו לדוגמא התוועדויות תשמ"ו חלק ב', עמוד 782.
- ↑ הלכות תלמוד תורה פרק א' הלכה ד'.
- ↑ קודן שנודע להם זהות המחבר.
- ↑ אגרות קודש חלק ט"ו אגרת ה'תרנג.
- ↑ לקוטי שיחות חלא א' עמוד 150.
- ↑ ספר השיחות ה'ש"ת בתרגום ללה"ק עמוד קמה.
- ↑ ספר השיחות תרצ"ט עמוד 339. נתבאר בשיחת שבת פרשת האזינו תשל"ב.
- ↑ 9.0 9.1 9.2 שיחת שבת פרשת האזינו תשל"ב.
- ↑ כ"א כסלו.
- ↑ שיחת ש"פ וישב תשט"ו, ושיחת ש"פ ויקהל תשכ"ה ועוד. וראה גם שיחת ש"פ חיי שרה ה'תשנ"ב בסיומה ("ההחלטה טובה ללמוד את כל ספר תורה אור ולקוטי תורה כל חלקיהם עם סיומם"), ובשיחת ש"פ לך לך ה'תשמ"ט הערה 29 ("המנהג ללמוד אותה (עכ"פ בשטחיות) עם בני משפחתם, גם עם ילדים בגיל בר מצוה (או גם פחות מזה)").
- ↑ שיחת יום שמח"ת ה'תשט"ו.
- ↑ אורח חיים סימן צ"ח סעיף א'. ענין התבוננות זו התבאר גם בתורת מנחם חלק נ"א עמוד 227.
- ↑ אגרות קודש חלק י"ט אגרת ז'רלה.
- ↑ שיחת ליל ב' אייר תש"י.
- ↑ אגרות קודש חלק ט"ו אגרת ה'תרנג.