פורים דמוקפין

שושן פורים הוא חג החל בט"ו באדר, יום בו נחוג חג הפורים בעיר שושן הבירה ובשאר ה[[ערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון]], כגון ירושלים ועוד.

בתורת החסידות

הרבי מסביר כי השם שושן מלשון שושנה, כשם ששושנה נותנת ריחה כאשר הקוצים הסובבים אותה דוקרים אותה, כך על ידי קושי השיעבוד מגלה הדבר כוחות נעלמים ביהודים.

הרבי מבאר הענין ביום זה:

מבואר בתורה אור ש"שושן" הוא "מלשון שושן עמק איומה, שהיא בחינת כשושנה בין החוחים.

השושנה אדומה בעצם, אך על ידי האש, אש רוחנית של קדושה, אש דאהבת ה', ששורפת ומכלה את האש דאהבה זרה של דברים גשמיים - מתלבנת, - שהוא ענין גילוי בחינת החסדים, ברוחניות וגם בגשמיות. והיינו שעל ידי גלות מדי נתבררו נשמות ישראל..

הכינוי בו היא נקראת, "איומה", היא מלשון תוקף להגן עליהם מפני החיצונים. ולא רק "חיצונים" כפשוטו, אלא גם ענינים כאלה שלפי-ערך מעמדו ומצבו ה"ה בבחינת "חוחים". גם במעמד ומצב זה ישנה הנתינת כח דפורים שענינו "עד דלא ידע", למעלה מטעם ודעת. שהרי על פי טעם ודעת אי-אפשר שלא להתפעל מה"בוץ" שבו נמצא הוא והסביבה כולה, כי אם, על ידי היציאה ממציאותו וההתעלות לדרגא שלמעלה מטעם ודעת.

זהו גם ענין ה"גורל" שלמעלה מטעם ודעת, וכידוע שה"גורל" דפורים קשור עם ה"גורל" דיום הכפורים, שהוא "כפורים" (בכ"ף הדמיון), כמו פורים, ועל אחת כמה וכמה פורים עצמו.