מתנות לאביונים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־06:58, 21 בספטמבר 2016 מאת שלום (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – " פ' " ב־" פרשה ")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: שיחה של הרבי שהועתקה במלואה ללא עריכה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הרבי נותן מתנות לאביונים

מתנות לאביונים הינה אחת ממצוות חג הפורים, המוזכרת במגילת אסתר[1]: "וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים". חיוב המצווה הוא לתת לפחות לשני עניים מתנות ממון, בסכום שיוכלו לקנות בהם את סעודת החג מינימלית לכל אחד מהם.

הרמב"ם[2] כותב שבמצוה זו יש להרבות יותר מבמשלוח מנות ובסעודה.

ביאור הלשון מתנות לאביונים

הרבי[3] מבאר את דיוק הלשון "ומתנות לאביונים" השונה מהלשון "צדקה לעניים"[4]. "צדקה" הו"א ענין שמצד עצמו אינו חייב ליתן, אלא הנתינה היא רק בשביל הזולת; מה שאין כן "מתנה" הוא ענין שנוגע לעצמו, כמרז"ל[5] "אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא".

החילוק בין עני לאביון

למרות שגם עני וגם אביון הינם אנשים שאין להם כסף די מחיתם, ישנו חילוק ברור בין שני אלו. ש"עני" אין פירושו שאין לו מאומה; יתכן שיש לו דברים אחרים, אלא שבנוגע לענין זה הרי הוא "עני", ועל דרך שמצינו בדברי רז"ל[6] "עני בדעת", שונה מכך הינו ה"אביון"[7] ש"תאב לכל דבר".

לכן גם שם המצווה היא "מתנות לאביונים", מכיוון שגם כאשר עושים טובה ל"אביון", שאין לו מאומה - אין זה ענין של "צדקה", אלא ענין של "מתנה", שנעשה מזה "נייחא לנפשי'", שצריך להיות נחת רוח להנותן מזה גופא שהאביון מקבל ממנו את המתנה, - על דבר שמצינו בדיני קדושין, שאף שבדרך כלל צריך להיות "נתן הוא" דוקא, בכל זאת, ב"אדם חשוב" מקודשת גם באומרת "הילך מנה ואקדש אני לך", "דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה גמרה ומקניא לי' נפשה"[8] –מכיון שעשיית טובה להזולת, אפילו לילדים קטנים - נוגעת גם לעצמו.

חשבון זה שייך באמת גם בכל השנה, אלא שבפורים בפרט, שבו צריכים להיות במדריגת "עד דלא ידע"[9], ולא לעשות חשבונות כו', נרגש יותר מעלת הזולת, וה"נייחא לנפשי'" שנעשה על ידי הנתינה לזולת, ולכן דוקא בפורים נאמר הלשון "מתנות לאביונים".

ראו גם

הערות שוליים

  1. ט, כב.
  2. הלכות מגילה פ"ב, הלכה י"ז.
  3. תורת מנחם תשי"ד חלק ב' עמ' 142.
  4. ראה (לדוגמא) שבת קנ, א. וש"נ. סוכה מט, ב. ועוד.
  5. ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
  6. כתובות סח, סע"א. וראה נדרים מא, רע"א.
  7. כפירוש רש"י משפטים כג, ו. פרשה ראה טו, ד. תצא כד, יד.
  8. קידושין ז, א.
  9. מגילה ז, ב.