גן עדן

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

גן עדן הוא המקום שבו הניח הקב"ה את אדם הראשון לאחר בריאתו. גן עדן הרוחני הוא מקומה של הנשמה קודם ירידתה לעולם ולאחר יציאתה מעולם הזה, שם היא עוסקת בתורה כפי שהיא במקורה ברוחניות, כפי כוחה ולפי השגתה בהיותה למטה בעולם הזה הגשמי. קודם החטא, היה במקום הגשמי את הגילוי אלוקות שנמצא בגן הרוחני.

"גן" - מקום של תענוג; "עדן" - גילוי אלקות בהשגה; "גן עדן" - תענוג הנשמה בהשגת האלוקות, כאדם שמשכיל השכלה חדשה שגורמת לתענוג.

בריאת הגן

וַיִּטַּע ה' אֱלֹקים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר: וַיַּצְמַח ה' אֱלֹקים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע: וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים: שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב: וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם: וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ: וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת: וַיִּקַּח ה' אֱלֹקים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:

— פרשת בראשית ב, ח-טו

על פי פשוטו של מקרא, הקב"ה ברא את "גן עדן" רק לאחר שברא את האדם הראשון. אולם המדרש אומר ש"גן עדן" נברא ביום השלישי למעשה בראשית

בגן זה ברא הקב"ה את כל סוגי העצים והצמחים, ובמרכזם ברא את עץ הדעת ועץ החיים. בתוך הגן נמשך נהר מעדן, ובהמשך - מתחת לעץ החיים - התחלק לארבעה נהרות: פישון, גיחון, חידקל ופרת.

מהותו

גן זה, שנברא בעולם, איננו כל כך גשמי, אלא הוא "רוחניות שבגשמיות". דהיינו, שמה"צורה" (החלק הכי רוחני) של ארבעת היסודות (אש, רוח, מים ועפר) הוא "קרקעית הגן". והגן עצמו הוא ב"רוחניות האלוקית". ועצם בחינת הגן הזה הוא בחינת ממוצע בין הרוחניות של עולמות עליונים לגשמיות העולם הזה השפל. ולכן יש בו רק טוב ללא כל הרכבה של רע, ואיננו סובל מציאות הפוכה; ולכן אדם הראשון נאלץ לעזוב את הגן לאחר החטא.

במקום זה היה גילוי אלוקי נעלה, וכמו שכתוב בספרי הקבלה, שקודם החטא היה בעולם הגשמי גילוי כמו שיש היום בעולם הבריאה הרוחני. אולם לאחר החטא, ירדו העולמות. כמו כן אדם הראשון היה "ראשו בבריאה, גופו ביצירה ורגליו ביצירה". בתורת החסידות מוסבר, שדרגתו של אדם הראשון היתה בדרגת אדם קדמון, שהוא מכונה גם "עולם הבריאה הכללי", ו"רגליו בעשיה" זה אומר - שנה"י והרגליים שלו מסתיימים בעולם העשיה.

ה"גן עדן" שבו היה על אדם הראשון לעבוד, הוא באותה דרגה שאליה אנו זוכים על ידי עבודתנו בעולם הזה כשכר; אבל אצלו השכר היה במדריגות הרבה יותר נעלות.

מקומו

מקומו של גן עדן הוא בקו המשווה, במרחק של ל"ב מעלות מירושלים. סיבת המצאותו שם היא: מכיוון שבצפון שעניינו הוא גבורה, כלול בחסד שגורם לקור; ובדרום שעניינו הוא חסד, כלול מגבורה שגורמת לחום. וגן עדן נמצא במרכז, כיוון שמהותו היא שניהם.

אמנם, גן עדן לא נמצא ממש בשטח הארץ הגשמית בכדור הארץ, כי הרי הוא בחינת הרוחניות; אלא הוא שורה במרכז קו האמצעי הנקרא "קו השוה".

וכמו שכתב הרמב"ן בשער הגמול:

דבר זה עיקרו בתורה ופירושו בדברי סופרים: שגן עדן מצוי הוא בעולם הזה במקום ממקומות הארץ, ושארבע נהרות יוצאין משם ואחד מהם פרת הסובב ארץ ישראל, וכל מה שבא בכתוב מפשוטי סדר בראשית הכל אמת אין מקרא מהן יוצא מידי פשוטו.

ואנשי המדות עצמן יאמרו שגן עדן תחת קו ההשויה שלא יוסיף היום ולא יחסר, ובספרי הרפואות ליונים הקדמונים וכן בספר אסף היהודי יספרו: כי אסקלפינוס חכם מקדוני וארבעים איש מן החרטומים מלומדי הספרים, הלכו הלוך בארץ ועברו מעבר להודו קדמת עדן למצוא קצת עצי הרפואות ועץ החיים למען תגדל תפארתם על כל חכמי הארץ; ובבואם אל המקום ההוא ויברק עליהם להט החרב המתהפכת ויתלהטו כלם בשביבי הברק ולא נמלט מהם איש, ותשבות חכמת הרפואה מן הגוים ההם ימים רבים עד מלוך ארתחששתא המלך, ואחרי כן נתחדשה בהם דעת הרפואה על ידי הנקובים בשם במלאכה ההיא. וכל אלה דברי אמת הם ידועים ומפורסמים גם היום כי רבים מבאי הארץ הלזו ארצה בני קדם יראו מרחוק הלהט המתהפכת.

הנהרות

הפסוק אומר, ש"נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים". דהיינו, שמעדן (שבקדמתו נברא הגן) יוצא נהר אחד, אשר מתחלק ביציאתו לארבעה נהרות.

מנהרות אלו מגיעים כל המים המתוקים והראויים לשתייה בעולם, ואף שהנהרות הולכים במקום מסוים, הם חוזרים מתחת לאדמה והולכים למקומות שונים, עד שלבסוף הם חוזרים ומגיעים לנהר הראשי היוצא מעדן, וחוזרים וחלקם שהתברר הופך לרוחני, והשאר מתגשם חזרה וחוזר לארבעת הראשים. ואילו המעיינות שבקעו בזמן המבול אינם ראויים לשתייה וכיו"ב.

לאחר חטא עץ הדעת כשנפלו ניצוצות הקדושה לעולם, הם נפלו לנהרות אלו, ועל ידם התחלקו בעולם. וכמו שרואים שטבעו של כל מקום נקבע על פי תכונת הנהר העובר בו, כך גם התערבות הטוב והרע בעולם ארעו באמצעות הנהרות.

פישון

"שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב. וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם".

מכיוון ש'ארץ החוילה' סמוכה לגן עדן, היא משובחת משאר הארצות, כמו שגן עדן משובח משאר המקומות, ולכך אמר אשר שם הזהב. ואמר הזהב (בה"א הידיעה), לפי שגם בארצות אחרות יש זהב, אלא ששם הזהב לרוב; גם הוא טוב משאר זהב שבארצות אחרות, כמו שאמר וזהב הארץ ההיא טוב, ולפיכך שבח הארץ: מכיוון שהיא קרובה לגן עדן, לכן היא טובה במוצא הזהב שהוא הטוב והנקי שבמתכות, ובאבנים טובות שהם הבדולח ואבן השוהם.

רש"י כותב, וכן כתב הרס"ג, וכן הוא גם בזוהר הקדוש, שנהר זה הוא ה'נילוס', נהר מצרים. ונקרא כך מכיוון ש: א. שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון, כמו ופשו פרשיו. ב. הוא מגדל פשתן שנאמר על מצרים ובושו עובדי פשתים.

אולם האבן עזרא טוען שאי אפשר לומר שמדובר בנילוס, כיוון שהוא מתחיל במערב ארץ ישראל, ולא כשאר הנהרות שהולכים במזרחה. ואכן על פי תרגום יונתן הכוונה היא לנהר המקיף את כל ארץ הודו ששם הזהב. החזקוני מוסיף: שהיו שני חבילה, מזרע חם - שהתיישבו ביבשת אפריקה, ומזרע שם - שהתיישבו ביבשת אסיה, והתורה נתנה סימן שהיה שם זהב, דהיינו, שאחיו ושכנו של חבילה ה'שמי' היה אופיר, אשר מארצו הגיע הזהב.

הרמב"ן גם מסכים עמהם ש'ארץ החבילה' איננה מצרים, כמ"ש 'וישכנו מחבילה עד שור אשר על פני מצרים', אך מכיוון שרש"י, הרס"ג והזהר כתבו כך, צריך לומר שהנהר מסובב את ארץ החבילה וחוזר והולך בנילוס.

גיחון

"וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ".

שמו 'גיחון' הוא על שם "שהיה הולך והומה והמייתו גדולה מאד, כמו 'כי יגח', שמנגח והולך והומה.

לטענת האבן עזרא, הנהר היה על יד ירושלים, וחזקיהו המלך סתמו. אולם הרד"ק כותב שהנהר הזה נמשך לצד דרום של גן עדן וסובב כל ארץ כוש שהיא דרומית, ומשם נכנס לים סרנדיב שהוא הים הגדול הדרומי (ים זה נמצא על יד הודו, ולכאורה הכוונה היא לאוקיינוס ההודי. האי סרי לנקה (השוכן על יד הודו) היה נקרא בעבר גם בשם 'סרנדיב'), כמו שכתבו חכמי המחקר. ואחר שאמר בשני נהרות האלה הסובב, נראה כי לא נמשך אחד מהם מפאתו לשאר הפאות אלא הארץ ההיא סובב, ונקרא 'גיחון' מכיוון שהוא מתחלק לחלקים רבים היוצאים ממנו בארץ כוש, ולכן הוא נקרא 'גיחון' מלשון יציאה, כמו 'כי יגיח ירדן על פיהו', 'ותגח בנהרותיך' והדומים להם. והסיבה שה'שילוח' נקרא 'גיחון' היא, כי יוצאים ממנו פלגים רבים להשקות הגנות אשר בירושלים, ולא כפי שכתב האבן עזרא.

חידקל

"וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר."

הנהר השלישי הוא חידקל, או "דגלת" בארמית ונקרא כך, מכיוון "שמימיו חדין וקלין".

מקורו של החידקל הוא באיזור דרום-מזרח טורקיה, והוא הולך בצידה המזרחי ('קדמת') של 'אשור' העתיקה, וממשיך לכיוון המפרץ הפרסי, שם הוא מתאחד עם נהר פרת.

פרת

"וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת."

הנהר הרביעי, שהוא למעשה הנהר שיוצא מעדן לאחר שהתפצלו ממנו שלושת הנהרות האחרים, ועל כן אומר הפסוק 'הוא פרת' - לומר, אותו אחד שהיה בתחילה.

שמו 'פרת', הוא על שם 'שמימיו פרין ורבין' - ללא צורך בגשמים, וכן שהם 'מברין את האדם'.

מקומו של הנהר הוא באותו איזור כמו של החידקל, וגם הוא הולך דרך תורקיה, וממשיך ונשפך למפרץ הפרסי.

נהר פרת הוא תחומה המזרחי צפוני של ארץ ישראל המובטחת לאברהם אבינו, ועל כן הוא נקרא "הנהר הגדול", דהיינו, שהוא נקרא סתם נהר בתנ"ך, וכן נקרא גדול, לפי שהוא דבוק לארץ ישראל קוראהו גדול אף על פי שהוא מאוחר בארבעה נהרות היוצאים מעדן. משל הדיוט: עבד מלך - מלך, הדבק לשחוור וישתחוו לך.

עצי הגן

"וַיַּצְמַח ה' אֱלֹקים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל, וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע".

בגן הצמיח הקב"ה את כל מיני העצים, במדרש נקט במספר של ח' ריבוא (80,000) מיני אילנות, אשר הפחות שבהם משובח מכל עצי בשמים הידועים לנו.

בתוך הגן הצמיח הקב"ה עוד שני סוגי עצים:

עץ החיים

ערך מורחב – עץ החיים

עץ החיים נטוע באמצע הגן, ונופו מכסה על כל גן עדן, ויש בו שמונה מאות מיני טעמים, ולא טעם של זה כטעם של זה, ולא ריחו של זה כריחו של זה, ולא דמיונו של זה דומה לדמיונו של זה. ועץ החיים יש בו מ"ח ענפים וכל אחד ואחד כמלא עולם, מהם ז' ענפים למעלה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה.

עץ הדעת

ערך מורחב – עץ הדעת טוב ורע

בגן נטע הקב"ה גם עץ אשר אכילתו מעוררת את התאווה שבין איש לאשתו, והדבר שקודם לאכילת פירות העץ היה כאכילה ושתייה - שהם צורך הגוף, נהפך לדבר שצריך להצטנע בעבורו.

חז"ל זיהו את העץ הזה עם כמה סוגי פירות, כגפן וחיטה.

הגן הרוחני

הגן הגשמי, אשר הוא מכונה גם "גן עדן התחתון", מכיל גם תוכן רוחני יותר בתוכו:

'עדן', הוא מקור התענוגים הרוחניים, והוא מרמז על ספירת החכמה ולמעלה ממנה, והגן הוא בעולם הבריאה, שבו מאירה ספירת הבינה, ועניינו הוא הבנה והשגה בתורה, ועל ידי ההשגה הזו מתענגת הנשמה על האלקות. והגן התחתון יותר הוא בעולם היצירה - בו מאיר ז"א, המידות.

הנהר היוצא מעדן, היא ספירת הבינה המכונה גם בשם נהר, והיא מתחלקת לארבעה חלקים - חסד, גבורה ותפארת ויסוד. והיסוד הוא אותה ההארה שמגיעה מהבינה.

לעבדה ולשמרה

התורה מספרת שהקב"ה הניח את אדם הראשון בגן עדן בכדי: "לעובדה ולשומרה". ולכאורה, איזו עבודה הוא היה צריך לעשות בגן עדן שהוא המקום המושלם ביותר?

העסק בגן עדן

ערך מורחב – מתיבתא דרקיעא

העסק של הנשמות בגן עדן הוא בלימוד התורה. אשר עניינו הוא - גילויים אלוקיים המתקבלים בשכלם על פי אופן הנהגתם בקיימם תורה ומצוות בעולם הזה, גילוי זה נקרא "זיו השכינה".

צורת לימוד התורה בגן העדן, אינה הצורה בה לומדים את התורה בעולם הזה, שכן התורה רובה עוסקת במונחים גשמיים שאינם קיימים בעולם העליונים. אלא הלימוד הוא בפנימיות התורה, דהיינו סוד הדברים הגשמיים כפי שהם במקורם, בעולמות הרוחניים.

גן עדן עליון ותחתון

גן עדן מחולק לרבבי רבבות מדרגות הנחלקות בהשגות האלוקות שבהם. בכללות הוא מחולק לשניים; גן עדן עליון וגן עדן התחתון.

בין גן עדן התחתון והעליון יש נהר דינור המפסיק ביניהם. בנהר זה טובלות הנשמות בעלייתן מגן עדן התחתון לגן עדן העליון. טבילה זו משכיחה מהנשמות את התענוג האלקי שבגן עדן התחתון כדי שלא יבלבל לתענוג שבגן עדן העליון, שגדול ממנו באין ערוך. בשבת ובראש חודש בלבד עולות הנשמות מגן עדן התחתון לגן עדן העליון, דרך העמוד שביניהם, וחוזרות במוצאי שבת.

גן עדן עליון

גן עדן העליון ממוקם בעולם הבריאה, שם מאירות הספירות חב"ד של הקב"ה שנמשכו מהתורה. למקום זה מגיעים הצדיקים שעבדו את ה' באהבה ויראה שכליים.

גן עדן תחתון

גן עדן התחתון ממוקם בעולם היצירה, שם מאירות הספירות חג"ת ונהי"מ, שבהם מלובשין המוחין של חב"ד, שנמשכו מהמצוות. למקום זה מגיע בחינת הרוח של הצדיקים וכן של שאר הנשמות שעבדו את ה' באהבה ויראה שכליים.

עוצם התענוג

במסכת חגיגה מובא אודות אלישע בן אבויה, שיצא לתרבות רעה. כשהוא הגיע לבית הדין, פסקו בשמים כי לא יכנס לא לגן עדן ולא לגיהנום. תלמידו התנא רבי מאיר לא היה מרוצה מהפסק, וסבר כי עדיף שאחר יהיה בגיהנום, כדי שלאחרי מכן יזכה לתענוג העצום של הגן עדן. כאשר רבי מאיר נפטר, החל לעלות עשן בקביעות מקברו של אלישע בן אבויה. רבי יוחנן לעומת זאת, לא היה מרוצה גם מפסק זה, וסבר שעל רבי מאיר היה לפעול גם שאלישע ינצל מדינה של גיהנום, ואכן כאשר הוא נפטר הפסיק העשן לעלות מקברו של אלישע בן אבויה.

מכך לומד אדמו"ר הזקן, שהתענוג שבגן העדן עצום ביותר לאין ערוך. שהרי כידוע יסורי הגיהנום, הם קשים ביותר, עד שמובא שכדאי לסבול בעולם הזה יסורי איוב של שבעים שנה, ובלבד שלא לסבול רגע אחד את יסורי הגיהנום. ולמרות זאת, היה כדאי לאחר לסבול יסורים במשך זמן ארוך ביותר, - מזמן פטירתן של רבי מאיר, עד זמן פטירתו של רבי יוחנן וזאת בניגוד לתענוגי עולם הזה, שלא נהוג להסכים לקבל עבורם יסורים. וכל זאת בעבור תענוגי גן עדן התחתון, אליהם העלו את אלישע בן אבויה, והחילוק בין גן עדן התחתון לגן עדן העליון הוא גדול כהחילוק שבין גן עדן התחתון לעולם הזה.