מגילת אסתר

מגילת אסתר היא אחד מכ"ד כתבי הקודש, מן הכתובים המספרת את סיפור חג הפורים. המגילה נקראת בברכה בחג הפורים בערב ובבוקר.

מגילת אסתר

בחסידות חב"ד נאמרו מאמרים רבים על מגילת אסתר וביאור סיפורה על דרך החסידות.

סיפור המגילה

סעודת אחשוורוש

במקרא

משתה אחשוורוש מתואר באריכות לפי ערך בפרקו הראשון של מגילת אסתר:

בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו. בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם. וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ. חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת. וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ. וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ.

— אסתר פרק א פסוקים ב-ח.

מניעים

המניע למשתאות זו על פי פשוטו של מקרא הוא שבאותה השעה "נתקיימה המלכות בידו", שהיתה מלכותו בשיא תוקפה. ובאותה העת שקט ממלחמותיו בכיבוש העמים שמרדו בו.^{[דרוש מקור]}

סיבה נוספת מובאת במדרשי חז"ל, באותה השנה סיימו העובדים להכין ולבנות את כיסא המלכות בדוגמת כיסאו של שלמה המלך. כסא שלמה הועבר ממלכה לממלכה במשך הגלויות עד שהגיע לידי אחשוורוש אלא שהוא לא ההין לשבת על כיסה זה, זאת לפי השמועה ש'פרעה נכו' מלך מצרים נחבל בנסותו לעשות זאת, לפיכך עלה בדעתו לבנות כיסה כדמותו ולכבוד הגמר עשה משתה בשמחתו.

חז"ל במסכת מגילה מסבירים כי המניע למשתאות אלו, היה הסברה כי שוב לא יזכו עם ישראל לחזור לארצם ולבנות את בית המקדש. חישובו התבסס על נבואת הנביא ירמיה"כִּי כֹה אָמַר ה' כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה". לטענת אחשוורוש כוונת ירמיה היתה לגלות בבל שהחלה בשנת... ולפי חישובו זה בשנה השלישית למלוכתו בשנת.. עברו כבר השבעים שנה ועדיין לא נבנה המקדש, הסיק מכך שבטלה הנבואה ושוב לא יחזרו. המפרשים מוספים (מיוסד על מאמרי חז"ל) כי באותה התקופה הפסיד אחשוורוש בשדה הקרב ומלכותו קטנה ולמרות זאת נשארו כל ישראל תחתיו, ראה בזה אחשוורוש סימן לשליטתו עליהם וברוב שנאתו עליהם רצה לטמאותם בסעודתו.

האבן עזרא מסביר שהמשתה היה סעודת נישואים שלו עם ושתי המלכה.

כותבה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

שמה

מגילת אסתר נקבעה על שמה שהיא בעיקר התעסקה בכתיבתו ובקביעתו כמסופר בגמרא אדות בקשתה מהחכמים "כתבוני לדורות".

ביאורי החסידות במגילת אסתר

שם השם במגילה

הטעם שלא נזכר שם הוי' בכל מגילת אסתר, הוא לפי שבפורים הוא גילוי אור אין סוף, שלמעלה מהויה.

ענין זה שבכל מגילת אסתר לא נתפרש שמו של הקב"ה - מורה על ההעלם וההסתר של זמן הגלות, כך, שכאשר "קוראים את כל המגילה", לא מוצאים - טוענים עיני בשר - "שמו של הקב"ה" גם לא פעם אחת.

נמצינו למדים, שגם בזמן כזה אין מצבם של בני ישראל תלוי בחוקי הטבע, אלא בקיום התורה ומצוות, שלכן: כאשר "נהנו מסעודתו של אותו רשע" - נתהפך ממצב טבעי הכי בטוח לגזירה הכי איומה ר"ל, מעומק רום לעומק תחת; וכיצד נעשה ביטולה של גזירה הכי איומה זו - דוקא על ידי עמידה במסירות נפש על היותם "יהודים", "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי", שאז, נעשה ביטול הגזירה גם בניגוד לחוקי המדינה ש"כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב".

קישורים חיצונים

• מגילת אסתר עם ביאורי הרבי

שגיאות פרמטריות בתבנית:תנ"ך
פרמטרי חובה [ 1, 2 ] חסרים [[ {{{1}}}|ספר {{{1}}}]], [[טקסט:{{{1}}} {{{2}}}|פרק {{{2}}"}]]