קיבוץ גלויות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קיבוץ גלויות הוא אחד מיעודי הגאולה, שתוכנו הוא שבזמן הגאולה היהודים מכל רחבי העולם יתקבצו ויבואו לארץ ישראל. בקיבוץ זה לא יישאר אף יהודי אחד בגלות, גם הנידח ביותר - בשונה משאר הגאולות (כמו גאולת מצרים) שלא נגאלו כולם.

קיבוץ הגלויות ייעשה על ידי הקב"ה בעצמו.

מקורות

בתנ"ך מוזכר פעמים רבות התהליך הגאולתי, איך שכל עם ישראל ללא יוצא מן הכלל, גם הנידח ביותר, יתקבצו על ידי הקב"ה לארץ ישראל ויישארו שם לנצח. כמה דוגמאות:

  1. "ושב ה' אלוקיך את שבותך... ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה, אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך.." (דברים ל, ג-ד).
  2. "והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו ונשא נס לגויים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ" (ישעיה יא, יא-יב)
  3. "ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו... ונטעתים על אדמתם, ולא ינתשו עוד מעל אדמתם" (עמוס ט, יג-טו)

אודות היעוד

חז"ל אומרים[דרוש מקור] שגדול יום קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ, מכיון שרק אז הבריאה משיגה את תכליתה. דבר זה מתבטא גם בכך שהשכינה תחזור לשכון רק בסיום תהליך קיבוץ גלויות. חז"ל למדים זאת מהפסוק "ושב ה' אלוקיך את שבותך" - שהקב"ה (השכינה) שב יחד עמהם מבין הגלויות.

מסיבה זו (שתהליך זה ייעשה על ידי הקב"ה) הקיבוץ יהיה מושלם ולא ישאר אף יהודי מאחור. חז"ל למדים זאת מהפסוק "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל". רש"י על הפסוק מסביר ש"גדול יום קיבוץ גלויות ובקושי כאילו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו" ((פירש"י על הפסוק))

זמנו

נחלקו החכמים בזמנו המדויק של קיבוץ הגלויות, יש מהם שאומרים שיהיה לאחרי בנין המקדש דווקא ויש מקדימים. לדעת הילקוט שמעוני[1]: "מסורת אגדה היא, שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות.. שנאמר[2]: בונה ירושלים ה' כי נדחי ישראל יכנס". לאידך, בגמרא[3] ובספר הזוהר[4] דייקו חז"ל, שבנין הבית יהיה בדווקא קודם קיבוץ גלויות. ודורשים הם את אותו פסוק: "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס", ומבארים שסדר הפסוק הוא בדווקא קודם יהיה "בונה ירושלים ה'", ורק לאחר מכן "נדחי ישראל יכנס". כדעה זו פסק הרמב"ם[5]: "יעמוד מלך מבית דוד . . ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל". כידוע[דרוש מקור] בכללי הרמב"ם שסדר דבריו מדויקים.

למרות פסק הרמב"ם העלה[6] הרבי סברה, שפסק הרמב"ם מתייחס לגאולה בדרגתה הנמוכה ביותר כפי שהיא מוכרחת שתהיה מצד היעוד, אמנם אילו יזכו יתכן שיהיה קיבוץ גלויות קודם לבנין הבית כשכל יושביה עליה - בארץ ישראל.

בתורת החסידות

הרבי הרש"ב כותב באגרת, שלכאורה משמע מדברי אדמו"ר הזקן שקיבוץ גלויות קודם לבנין הבית, אך דוחה את הסברא הזאת ומביא מקום אחר שאדמו"ר הזקן אומר במפורש שבנין בית המקדש קודם.

באותה אגרת מוסבר ענין קיבוץ גלויות על פי תורת החסידות, בפנימיות העניינים: הקב"ה פיזר אורות בדרגת תיקון - חסדים, על מנת שיבררו את האורות שבדרגת תוהו - גבורות. זה גם מרמז על ישראל המבררים את העולם, ולעתיד לבוא כשכל הגבורות יתבררו ויתכללו בחסדים, ואז החסדים סיימו את תפקידם, הקב"ה יקבץ את כל האורות החסדים (שמרמזים לישראל).[7].

התחלת קיום היעוד

הרבי הודיע בשיחת קודש בשנת תשנ"ב[8], שכבר התחיל קיום היעוד בפועל, וייחס לכך את נפילת מסך הברזל ויציאת יהודים רבים מברית המועצות. בשיחה נוספת [9] מסביר הרבי שתהליך זה נעשה על ידי משיח בעצמו.

הערות שוליים

  1. רמז תתפח.
  2. תהלים קמז, ב.
  3. ראה ברכות מט, א
  4. חלק א קלד, א.
  5. הלכות מלכים: יא, ד.
  6. התוועדויות תשמ"ז חלק א עמוד 531 הערה 36 וראה עמוד קודם בשולי הגליון.
  7. אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק א' ע' שח
  8. שבת פרשת ויקהל. הודפס בהתועדויות תשנ"ב עמ' 371
  9. שבת פרשת משפטים אותה שנה